סימן כו
(לאו״ח סי׳ תצ״ח)
לכבוד הזקן ונשוא פנים כש"ת מר שמה פואינטיס יצ"ו.
בדבר הלכה שנשאל עליה מאת החכם הנכבד כמוהר"ר בכור אברהם עזיאל מעיר אורטה קוי, בדין בדיקת סכין לפני השחיטה ביום טוב שהוא נהג להתיר על יסוד הוראת אדמת קדש ושלחן גבוה וחבריו מפקפקים בזה, ונפשו אותה לדעת חות דעתי בהלכה זו, וזאת תשובתי:
בדין בדיקת הסכין קודם שחיטה ביום טוב: הרמ"א ז"ל אסר לבדוק סכין ביום טוב אפילו בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין בעצמו משום שמא ישחיזנו אלא אם לא בדק מערב יום טוב והוא שעת הדחק יכול לבדוק ביום טוב. והכנה"ג כתב ולא חיישינן שמא ישחיזנו אלא בימיהם שהיו הקצבים שוחטים לעצמם אבל עכשיו שממנים אנשים ידועים הם עומדים במקום חכם ובחכם עצמו לא חיישינן שמא ישחיז (עין בשד"ח מערכת יום טוב סימן א' סעיף י"ג). ואין דבריו נראים לכאורה שהרי רמ"א כתב את דינו לזמן הזה שכל שוחט רואה סכין לעצמו ושוחט בזמן הזה הוא שנטל קבלה או שממונה מהצבור (עין יור"ד סי' א' סי' יח סעיף יז) אעפ"כ אסר רמ"א לבדוק סכינו ביום טוב לפני השחיטה אם כבר בדק סכינו מעיו"ט. אולם דברי רמ"א צריכים עיון דהא אמרינן בגמ' ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים (ביצה כט') וכן פסק מרן (או"ח שם) ושוחט הממונה מהצבור בזמן הזה דהיינו שנטל קבלה הרי הוא תלמיד חכם ואין לחוש בו שמא ישחיזנו, וכן השיג המ"א (שם ס"ק ב') וכתב: מדסתם רמ"א ש"מ דס"ל דאין בזמננו דין ת"ח כמ"ש בכמה דוכתי ומ"מ צ"ע למה? דהא על כל פנים ידע ליזהר שלא ישחיזנו דהא מצינו דדנין בזמן הזה דין ת"ח בכמה דברים? ועוד קשה לי על דברי רמ"א דזו היא חומרא דאתי לידי קולא דבשלמא לדין דגמ' דאסור להראות סכינו לחכם אין כאן ספק אסור שחיטה שאינה ראויה דכל זמן שלא הראה סכינו לחכם לא ישחוט אבל לדברי רמ"א שמותר לו לשחוט ביום טוב על סמך בדיקת הסכין שמערב יום טוב יש לחוש שמא נפגם הסכין בינתים ונמצא מנבל ביום טוב, ולא תימא שהואיל ומצניעו מערב יום טוב אחר הבדיקה תו לא חישינן שמא נפגם ומעמידין אותו בחזקת בדוק, וכמ"ש מרן ז"ל: טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוק הוא ואם שחט בו בלא בדיקה ונאבד שחיטתו כשרה (יור"ד שם סעיף יד'), אין זו תשובה: שלא אמרו אוקי סכין אחזקת בדוק אלא כשנאבד שאי אפשר לבודקו אבל אם ישנו לפנינו לא ישחוט בו בלא בדיקה (רמ"א שם). ואין סברא לומר שביום טוב הואיל ואסור לבדקו נעשה כאלו אין הסכין לפנינו הואיל ומה שאסור לבודקו הוא משום חשש דשמא ימצאנו פגום וישחיזנו והואיל וחיישת לזה נחוש נמי שמא הוא פגום ונמצא מנבל ביום טוב וכמו שהתירו לבדוק הסכין אחר שחיטה, אע"ג דאם נאבד הבהמה כשרה ולא חששו שמא ימצאנו פגום וישחיזנו לשחוט אחרת והיינו טעמא משום דכל שהסכין לפנינו לא סמכינן אחזקה, וחומרא זו של אסור בדיקת הסכין קולא היא לגבי ספק אסור נבלה להכניס את עצמנו בספק אסור נבלות (עין מחצית השקל שם) וכ"ש הוא לענין יום טוב דלא נחוש לספק דשמא ישחיזנו שהוא אסור מלאכה שאינה צריכה ביום טוב ונכניס את עצמנו לאותו ספק עצמו במלאכת שחיטה אסורה ביום טוב. ומ"מ אע"ג שדברי רמ"א תמוהים אין אנו רשאים לחלוק, וראוי לחוש לפסק רמ"א ולא להתיר ביום טוב בדיקת הסכין קודם שחיטה ואין לחוש שמא היתה פגומה ונמצא מנבל ביום טוב כיון שהסכין הוא בחזקת בדוק. אולם מצד אחר יש להתיר משום דהשוחט הממונה מהצבור מכין בערב יום טוב סכינים אחדים בדוקים כדין וא"כ אפילו אם ימצאנה פגומה אין לחוש שמא ישחיזנה הואיל ויש לו סכינים אחרים שהם בדוקים. וליכא למיחש שכל הסכינים ימצאם פגומים דומיא דמאי דאמרינן למיתה דתרי בזמן מועט לא חיישינן (ע' יומא ב' תד"ה וחכ"א ויבמות יח') ובזה יש לומר שגם רמ"א מודה ולכן נראה לי להתיר בדיקת סכין ביום טוב לפני השחיטה למי שהכין לו שנים או שלשה סכינים בדוקים מערב יום טוב והצניעם יפה וכן כתב במחצית השקל בשם הכנה"ג דנכון שיהיה לטבח שנים או שלשה סכינים בדוקים מערב יום טוב וכיון שכן הרי עדיף טבח לבדוק הסכין קודם השחיטה כי היכי דלא ליתי למסרך ליתי לשחוט גם בחול בלא בדיקת סכין לפני השחיטה, והנלע"ד כתבתי.
נשלמו התשובות לחלק אורח חיים
בחסד ה׳ שוכן מרומים