סימן כו
(לאו"ח סימן ר"ב).
ברכת בפה"ג וקידוש היום על מיץ ענבים שרגילים למוזגם עם מי גזוז
(כ"ד אלול תש"א).
בחדש הרחמים יתברך ממרומים בטוב ובנעימים הרב הגאון דולה מים מבארות עמוקים כמוהר"ר שלמה איש אמונים יצ"ו. הרצליה.
ר. מ. נ.
בתר דמסגינא בשלמותא הנני בא לחוות דעתי בדין ברכת ב"פ הגפן וקדוש היום על מיץ ענבים שרגילים למוזגם עם מי גאזוז כבקשתו.
והנה מעכ"ת בבקיאותו המלאה וסברתו הישרה הוכיח מכמה דוכתי במשנה וגמרא דענבים משנסחטו נקראים יין לענין טומאה ואסור יין נסך, והוא הדין לברכה וקדוש, ולכן מברכין עליו בפה"ג, הואיל ולפי מסקנת הגמרא ברכת הגפן אינה קשורה עם אישתני למעליותא.
ואנא דאמרי' מימר שפיר קאמר מר להלכה ולמעשה, אבל לקושטא דמילתא נ"ל גם למסקנת הגמרא ברכת הגפן נקבעה משום דאישתני למעליותא, בזה שהוא משמח ומסעד סעיד, מה שאין כן בענבים כמות שהם שאינם משמחים, או בשמן, דאע"ג דאישתני למעליותא אין שנויו מעלה אותו למדרגת יין שהוא סעיד ומשמח. ומכל מקום שנוי למעליותא זה אינו דוקא ביין תוסס אלא גם בכל מיץ ענבים דמשעה שהוא יוצא מגוף הפרי שהוא ספוג בו מקבל מעליותא זאת דמסעד סעיד וגם משמח. הלכך מברכין עליו בורא פרי הגפן, בנגוד לכל שאר הפירות שכאשר משתנים למשקה נוזל מברך עליהם שהכל (ברכות לה: ושו"ע או"ח סי' ר"ב סעיף ח').
ועדיפא מינה מצאנו בדין שרית מי צמוקים, דפסק מרן: משך המים והבדילם מן הצמוקים הוה ליה יין ומברך עליו בפה"ג וברכה אחת מעין שלש, והוא שיהיו צמוקים שתהיה בהם לחלוחית שאם ידרוך אותם יוצא מהם דבשן (או"ח סי' רב סעיף י'), הא למדת שגם במי שרית צמוקים מברכין עליו בפה"ג משם שבלעו מיץ הצמוקים וכל שכן במיץ ענבים או צמוקים עצמם.
ולענין קידוש אע"ג דהלכה פסוקה היא: סוחט אדם אשכול ענבים ומקדש עליו, מכל מקום מצוה לברור יין טוב לקדש עליו (או"ח סי' ערב סעיף ג'), והרמב"ן פוסל לקדש על יין לבן (שם סעיף ד'), והמג"א כתב: ומצוה ביין ישן (שם ס"ק ג'), ומסתברא דעסיס ענבים שהוא לבן אינו יין טוב כמו יין שאחרי תסיסה, הלכך מצוה לקדש על יין ממש וטוב ולא על עסיס ענבים שאינו יין טוב ומבורר. והנלענ"ד כתבתי.