סימן כז
(לאה"ע סי' י"ג)
- מעוברת או מינקת ישראלית מגוי, או גויה מישראל -
נשאלתי:
א. בישראלית הנשואה לגוי ונתגרשה ממנו כשהיא מעוברת או מינקת אם אסורה להנשא לישראל עד שיהיה לולד כ"ד חדשים. ב. גויה הנשואה לישראל ונתגירה כשהיא מעוברת אם צריכה להיות פרושה מבעלה עד מלאת כ"ד חדשים לילדה.
תשובה:
בדין ישראלית שהיא נשואה לגוי, חדש הנוב"י והוב"ד בפתחי תשובה, (אה"ע סי', י"ג ס"ק י"ח) שלא גזרו בה חכמים להמתין עד מלאת כ"ד חדש לילדה דמעוברת ומינקת חברו אמרו, וגוי לאו חברו הוא. והגרעק"א בשם חכם אחד הביא ראיה לזה ממ"ש התוספות (קידושין כ"ב) דתמר לא היתה מדוד שכבר היתה מעוברת קודם שנשאה דוד. וקשה היאך נשא דוד מעוברת מנכרי, והגרעק"א ז"ל דחה סברא זו משום דמצינו שגם גוי נקרא חברו (שבת ק"נ) והראיה ממ"ש התוס' גם היא אינה מכרעת, דיש לומר, דיפ"ת מותרת גם כשהיא מעוברת חברו, ועוד (וזה העיקר לע"ד) דגבי נכרית ולדה כמותה, לא חיישינן לתקנת הולד. אבל ישראלית מעוברת מנכרי דהולד ישראל מעליא, יש לומר דאסורה כמו מעוברת חברו דעלמא. (תשו' רעק"א סי' צ"ה). ובפתחי תשובה (שם) הביא סמוכות לסברא זו ממ"ש הבית מאיר בטעמא דמעוברת חברו דמשום פסוק חיותא דתינוק נגעו בה. לפי"ז לא נפקא לן מידי במה שהוא בנו של יהודי, כיון שהילד עצמו הוא בן ישראלית והוא ישראל כמוה אלא שאם שכרה לו מינקת מותרת להנשא, הואיל ובזה נסתלק טעם פסקיה לחיותיה של הילד, ע"כ.
ולע"ד נראה לומר מטעמים אלה גופייהו שגם בגויה שנתעברה מישראל ונתגיירה אסורה להנשא עד כ"ד חדשים דהא כשמתגיירת נכנס עמה גם ולדה בברית ישראל. וכיון שנכנס בברית הרי הוא כישראל לכל דבריו.
אולם בשאלה דנדון דידן נ"ל להתיר מטעם מופקרת לזנות דהרי אשה זו שהיא נשואה באסור לגוי הרי כמופקרת לזנות כל ימיה ולכן כדי להציל אותה מהפקר זנות זו יש להתיר נשואיה, דומיא למה שפסק רמ"א ז"ל דיש להתיר נשואי מעוברת ומינקת חברו במופקרת לזנות כדי שיהיה בעלה משמרה, (אה"ע סי' י"ג סעיף י"א).
ובגויה הנשואה לישראל ונתגיירה נמי, כיון ששניהם מודים שולד זה שלהם, אע"ג דאיכא למיחש דדימא מעלמא הואיל והיא מיוחדת לו, בניה מתיחסים לבעלה, דקי"ל רוב בעילות הלך אחר הבעל אפילו אם היא מזנה (עיין סוטה) הרי אין כאן מינקת ומעוברת חברו, שהרי במזנה אם הוא והיא מודים שזה הוא ולד שלהם מותרים להנשא לפני ג' חדשים (באה"ט שם) ומכל שכן בגויה נשואה לישראל שהיא מיוחדת לו. וגויה שהתגירה והיא מעוברת ומינקת לדעת הגרעק"א ז"ל מותרת להנשא מיד, ולא חיישינן לקלקלת ולדה.
אולם לע"ד כבר כתבתי שהואיל שולד זה מתגייר על ידי אמו כשהוא עובר, או ע"י בי"ד בהיותו יונק (יו"ד סי' רס"ח סעיף ו-ז) הרי הוא כישראל לכל דבריו, ואסור לגרום פסוק חיותיה ולא יהיה נכון לגייר את האם ולא לגייר אתה גם את ילדה עד כלות כ"ד חדשים.
אולם גם בזה י"ל צד היתר, הואיל ובגיותה חשודה לזנות והרגלה זה תעשה גם אחרי גרותה, אם לא תהיה נשואה, ומטעם זה הרי היא כמופקרת לזנות שהתירו לה נשואיה כדי שבעלה יהיה משמרה, והוא הדין למתגיירת, אחרי שנכנסה בברית, מצוה עלינו להצילה מחטא ולטהר על ידי זה גם את מחננו: אולם טוב יותר לדחות את הגרות עד אחר הלידה וכ"ד חדשי ההנקה. ולענין הבחנה דמעוברת כבר הכריע להלכה מהר"י רוזאניס ז"ל דכל דליכא למיחש לתקלה כגון מעוברת שהרי כריסה בין שניה וברור הדבר שולדה זה אינו מזרע ישראל לא גזרינן שוב אטו שאינה מעוברת, דמילתא דלא שכיחא היא, דומיא דקטנה (משנה למלך ה' גירושין פי"א ה' נ"ג) הלכך גם גויה הנשואה לישראל שמן הדין צריכה הבחנה וכמ"ש לעיל (סימן כ"ו) כשהיא מעוברת אינה צריכה הבחנה.
והנלע"ד כתבתי.