סימן כח
(לאו"ח סימן רי"ח).
ברכת הנסים
כ"ה שבט תש"ב.
לכבוד הרה"ג כמוהר"ר משה סילבר יצ"ו.
במ"ש בגמרא ללמוד שהרואה מקום שנעשה בו ניסה דרבים כו"ע מחייב לברוכי מדכתיב: ברוך אשר הציל אתכם מיד מצרים וכו' הביא מעכ"ת מ"ש מהרש"א בח"א והרבה עליו חבילות של קושיות, ולבסוף אסיק וכתב: דלמוד זה הוא בדרך מה שמצינו ביתרו שבירך על שמועה טובה ששמע על ישראל מכל שכן הרואה מקום, שהרי אינו דומה שמיעה לראיה (חשוקי כסף שמות יח ב).
לדעתי אין זה הולם לשון הגמ': מנא הני מילי דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' וכו'. ודברי מהרש"א בח"א נכונים לדעתי שהמדבר עצמו הוא מקום שנעשה בו נס לישראל שהוא השלמת נס יציאת מצרים, שבלעדי יציאת מצרים היתה נהפכת לקללה, וכדברי משה בתפלתו: למה יאמרו וכו' ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים (שמות ל"ב י"ב). ולפי זה לכתם במדבר עם המצאת הצרכים החיוניים זהו אחד ממקומות הנס של יציאת מצרים, וכן נאמר: המוליכך במדבר הגדול והנורא וכו'. וזו היא כונת מהרש"א במ"ש: דלכתם במדבר בכלל נס הצלתם וראה שם עמהם נסי המן והבאר, כלומר ראה את המדבר בפראותו ומוראו, ולעומתם נס המן והבאר וענני הכבוד וברך על הנסים במקומם.
וכן מדוקדק מדברי הכתובים שנאמר: ויספר משה לחותנו וכו' ויחד יתרו על כל הטובה וכו', ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם. והכונה מבוארת שביחס לנסי מצרים וים סוף אשר עשה לפרעה ולמצרים וגם את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ויחד יתרו, אבל לא ברך אניסא דרבים, לפי שלא עמד במקום הנסים, ואין מברכין על שמועה טובה דרבים. אבל הוסיף ואמר: ברוך ה', בהיותו עומד במדבר שהוא מקום השלמת הנס בכל פרטיו אשר הציל אתכם משה ואהרן והעם מיד מצרים ומיד פרעה בהיותכם במצרים, ואשר הציל את העם מתחת יד מצרים בהביאכם עד הלום.
ב) לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים. כתב הרמב"ן שיתרו עדיין לא ידע ה' כי משה אמר אשר עשה ה' ויצילם ה', אבל יתרו הקריב לאלקים.
ומע"כ השיג ע"ז, שהרי אמר יתרו על כל הטובה אשר עשה ה' ברוך ה' אשר הציל אתכם. ואם לא הכיר ולא ידע את ה' היה לו לומר ברוך אלקים, לכן כתב מעכ"ת שיתרו ידע שם ה' המיחד שמו על ישראל דוקא, אלא שהוא עצמו אעפ"י שמל וטבל הואיל ודעתו היתה לשוב למדין נשאר באמונתו באלקים בתר אלקי השמים, ומה שאמר ברוך ה' תפס לשונו של משה (חשוקי כסף שם י"ב).
לדעתי דברי הרמב"ן בזה מכוונים למ"ש במקום אחר בהוראת שם זה: שהיא הוראה על מציאותו השלמה ועל ההשגחה במדת רחמים עליונית שתעשה בה אותות.
ומופתים מחודשים ביצירה, ושם זה הוא הנודע למשה בתחלת שליחותו כמו שנאמר: ויאמר אליו אני ה', ובשם זה נתנה התורה לישראל עמו אשר דבקה בהם השגחתו לחדש אותות ומופתים נסתרים וגלויים מחודשים ביצירה (רמב"ן עה"ת שמות ג, ג, ו, ב).
ולשם זה בהוראתו המיוחדת זאת צריכה להיות כונת הקרבנות ותכליתם. וכמ"ש בסוף מנחות: אמר שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתוב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם וכו' אלא שם המיוחד וכו'. ובתחלת ת"כ: אמר רבי יוסי כל מקום שנאמר קרבן אמור ביוד הא, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות וכו'. והנה הקרבן במדת הדין והזביחה לשם ה' לבדו שלא יתכוין לדבר אחר בעולם רק לשם ה' לבדו, והוא מאמר החכמים: ריקן כל העבודות כולן לשם המיוחד והמלאך למד למנוח ענין הקרבנות: אם תעצרני לא אוכל בלחמך, שאם יעשה לו לחם לא יקבל ממנו כי הוא פגול וזבח תועבה, אבל אם תעשה עולה לה' לבדו תעלינה ותהיה לרצון על אשה ה' (רמב"ן עה"ת ויקרא א' ט'). ועל פי זה מבוארים דברי רמב"ן פה באמרו: שיתרו עדיין לא ידע שם ה', כי משה אמר אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ויצילם ה' – פירוש כי יתרו שמע שם זה וידע כתיבתו וקריאתו אבל לא ידע את הוראתו, ומתוך כך חשב כי שם זה הוא שם האלקים שבפי ישראל, והשיב למשה לפי קריאתו את האלקים, אבל לא לפי עומק הוראתו שלא היתה ידועה לו.
אבל בקרבנותיו הקריב עולה וזבחים לאלקים כי מי שלא יודע הוראת שם המיוחד שהוא שם העצם, אינו יודע גם כונת הקרבנות לשם זה לבדו, וזהו אמרו: אבל יתרו הקריב לאלקים וככה לא ימצא בכל הקרבנות שבתורה כאשר אפשר, (וזה מכוון למ"ש בפ' ויקרא שהזכרנו). ולכן נמשך סוף הפסוק אחר לשון זה: לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים.
וכן משה בדברו אל יתרו דבר בשם זה: כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים והודעתי את חוקי האלקים, כלשונו, וזהו אומרו: וכן לדרוש אלקים, והם דברי משה לחמיו. אבל עדין היה קשה לו שנוי לשונו של משה כדברו אל חותנו, שבראשונה: ויספר משה לחותנו את אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'. הרי שמשה עם חותנו דבר כלשונו והבנתו הוא, ולא נמנע מהזכיר שם ה' המיוחד, ולמה בתשובתו דבר כלשון חמיו? לזה הוסיף וכתב: ויתכן שאמר לו כן בעבור כי המשפט לאלקים הוא, כמו שמזכירין רבותינו תמיד אלקים זו מדת הדין.
ובאמת שגם משה בדבריו בענין זה אמר: לא תכירו פנים במשפט כי המשפט לאלקים הוא, מכלל הדברים נלמוד כי שם המיוחד שהוא שם העצם, הוראתו היסודית מציאותו השלמה והשגחתו העליונית הנפלאה וממנה נמשכת השגחתו המיוחדת על עמו ישראל שקיומו הוא מכלל סודות השגחתו הפלאית, ולכן נקרא ה' צבאות, והאדון ה' אלקי ישראל, או ה' אלקיך, ואלקי אבותינו, וזהו עומק כונת הפסוק: שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. לכל באי עולם, ובמלכותו על כל הארץ יהיה: ה' אחד ושמו אחד בפי כל האדם כדכתיב: והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והדברים עתיקים.