סימן כ

גירות לנשי ובני ישראלים שאינם שומרי דת הרוצים לגייר נשותיהם הנכריות עם בניהם

(לאה"ע סימן ו)

יג ניסן תשי"א

 

לכבוד

מעלת ותהלת הרב הגדול מעוז ומגדול

כמוהר"ר יהודה ליאון כלפון יצ"ו

רב מק"ק טיטואן

 

שלום וברכה בחבה נעימה,

 

מכתבו מיום כ"ד טבת דנא הגיע לידי במועדו, מסבת טרדותי הרבות ותכופות התאחרה תשובתי עד האידנא ואתו הסליחה. ועתה הנני כותב חו"ד בעזרת צור ישועתי.

בימינו אלה יש בינינו בעו"ה אנשים מבני ישראל, שנזדווגו עם נשים נכריות, יש מהם נשואים עפ"י נמוסיהם (ויש מהם שלא מרצונם הפשוט רק שהזמן גרמא, דהיינו שהיו דרים בין הגוים בשעת חירום, והיו במצב של סכנה, והנשים ההנה הצילום אולי ממות), ויש שאינם נשואים שיש להם נכריות מיוחדות להם מרצונם, ודרים עמהן כאיש ואשתו ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל, והבנים הזכרים יש מהם שכבר נמולו ועדיין לא טבלו. והאנשים האלה יש מהם שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה, לאלה גמרנו לגייר את נשותיהם עפ"י מ"ש האחרונים ואחרון חביב מעכ"ת שליט"א בספרו משפטי עזיאל (ח"א יורה דעה סי' י"ד) על סמך תשו' הרמב"ם ז"ל בספ' פאר הדור, וגם את בניהם. אבל יש אחרים שאינם שומרי דת שבתות וי"ט ומאכלות אסורות ומצות עשה ול"ת, ואנחנו נבוכים איך לעשות כן, רוצים הם לגייר בניהם ואת נשיהם, וכפי הנראה עיקר חפצם הוא לגייר את הבנים, וגבי הנשים כשאנו אומרים להם איך יתכן שהנשים תהיינה גויות לגדל בנים יהודים, אז הם אומרים שגם הנשים מוכנות להתגייר, ואפשר שגם הנשים ניחא להן להיות בדת א' עם בעליהם ובניהן ולא נבדלות בדת.

 

והנה האנשים האלה אעפ"י שאינם שומרים דת ומצוות כנ"ל, מ"מ אינם פוקרים לגמרי ואינם רוצים להבדל מתוה"ק ולהחשב מחוץ לדת ח"ו, ובשם ישראל יכונו, ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש.

 

ובכן, על מבוכה זו ישבתי לדרוש ולתור בחכמה לדעת איך לעשות עפ"י דתוה"ק וכו'.

 

תשובה

מר ברישא פתח פתחא להאי דינא ממ"ש מרן הב"י פלוגתא דרבוותא בדין קונה עבדים מן הגויים, והביא דברי רבינו יונה באגרת התשובה: ישמעאלית שטבלה לשם עבדות, אם לא האמינה בתורת משה ואינה מקבלת עליה המצות שהנשים חייבות בהן, הרי היא עושה יין נסך במגעה והרי היא כנכרית לכל דבריה. ומעכ"ת אייתי לן דברי הכנה"ג שכתב: והדברים מבוארים שדינו של רבינו יונה הוא אליבא דכו"ע, ואפילו למאן דפסיק כרב (הלוקח עבדים מן העכו"ם שמלו וטבלו וכו' אין עושין יינם יין נסך) דס"ל דלא פסקינן כרב אלא זאת שטובלת ושרץ בידה וכו', מה תועיל לה הטבילה כיון דמוחזקת באמונתה הראשונה, והוסיף וכתב יש לחלק, דרבינו יונה איירי בעבדים ושפחות שיש לנו האפשרות לדעת אם מאמינים בתורת משה, שהם עצמם בבית מכירים בהם שהם מאמינים בתורת משה, אעפ"י שאינם מקיימים המצות, אבל בנדון דידן, מאן לימא לן שאחרי גרותן תהיינה מאמינות בתורת משה.

ולדידי חלוקו דמעכ"ת אינו מבורר, שהרי דינו של רבינו יונה הוא בישמעאלית שטבלה לשם עבדות ולא בעבדים ושפחות שיש לנו האפשרות וכו' וכמ"ש מעכ"ת, אבל האמת היא שנדון דידן אינה דומה לדין דרבינו יונה, משום שדינו של רבינו יונה הוא בישמעאלית שטבלה לשם עבדות, ובזה כתב אם לא האמינה בתורת משה ולא קיימה המצות שהאשה חייבת בהן, הרי היא כנכרית לכל דבריה (ב"י יו"ד סי' קכ"ד).

 

מדבריו למדנו דתרתי לגריעותא הוא שעושה אותה נכרית לכל דבריה. א. שאינה מאמינה בתורת משה, והיינו שלא טבלה לשם גירות. ב. שאינה מקיימת המצות, שאם ראינו שהיא מקיימת המצות שהאשה חייבת בהן, הרי זה מוכיח שמאמינה היא בתורת משה. בזה מתורצת חקירת מרן הכנה"ג למה רבינו יונה תפס דינו בישמעאלית ולא בלוקח עבדים מן השוק בנדון שנחלקו רב ושמואל (כנה"ג יו"ד סי' קכ"ד, הגב"י אות ח'). ולדידי נקט רבינו בישמעאלית לרבותא, דמלישנא דגמרא משמע בעובדי ע"ז הוא דאמר שמואל אעפ"י שמלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם (ע"ז נז,א). אבל אשה ישמעאלית שאינה עובדת ע"ז ובטבילה גרידא סגיא, לזה אשמועינן רבינו יונה דלא סגי במניעה מע"ז אלא צריך גם שתהיה מאמינה בתורת משה, ולא סגי באמונת יחוד ה'. ומדבריו למדנו דבמאמינה בתורת משה, כגון שטבלה לשם גירות, אע"פ שאינה מקיימת כל המצוה, או מקיימת כל המצוה אעפ"י שלא ידענו שמאמינה בתורת משה, סגי להוציאה מכלל גויה ואין ליינה יין נסך.

 

ועדיין יש מקום עיון במה שנקט רבינו יונה באשה ישמעאלית ולא בשפחה ישמעאלית, ונראה דגם בזה רבותא קאמר לחלוק על דברי הר"ן דסבר דפלוגתא דשמואל היא בעבדים, דיש לומר דמשום אימתא דרבי הוה דמלו וטבלו, אבל במלו וטבלו מדעתם ורצונם, הרי הם כישראלים גמורים מיד (ב"י שם). נגד זה נקט ר"י דינו באשה ישמעאלית, שאעפ"י שטבלה מרצונה ודעתה, אינה כישראלית עד שתהיה מאמינה בתורת משה, והיינו שטבלה לשם יהדות או שתקיים מצוות שהאשה חייבת בהן, ונקט אשה ישמעאלית ולא איש ישמעאלי לאשמועינן רבותא דבקיום מצות שהאשה חייבת בהן סגי לחושבה כישראלית, וכ"ש איש שמל וטבל לשם עבדות ומקיים מצות שאיש מישראל חייב, הרי הוא כישראל.

את זאת כתבתי לפרש דברי רבינו יונה, אבל נדון דידן אינו דומה לנדונו של ר"י משתי בחינות:

א. דינו של ר"י הוא בישמעאלי או ישמעאלית שמאמינים ביחוד ה' והשגחתו ובמצות אהבת ויראת ה', ונידון דידן הוא גויים שהם נוצרים, שאין אמונתם שלמה ביחוד ה', וזהו עיקר יסודי בתורת ישראל, כמו שנאמר: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", וכופר בזה לא יהיה לו חלק ונחלה בישראל, הילכך אפילו אם יאמין בתורת משה, ואפילו אם יקיים כל מצות התורה, אינו יוצא מכלל גוי עד שיאמין ביחוד ה' והשגחתו בתורה מן השמים.

ב. לאידך גיסא, דינו של ר"י הוא בטבלה לשם עבדות, ובזה איירי כל סוגין דגמרא בפלוגתא דרב ושמואל דייקא נמי דאמרו: הלוקח עבדים מן העכו"ם, אעפ"י שמלו, והיינו במלו וטבלו לשם עבדות, אבל גוי שמל וטבל לשם גרות, הרי הם כישראלים לכל דבריהם תיכף אחרי שעלו מטבילתם, וכן התוס': אבל עובדי כוכבים שמלים וטובלים מרצונם ולדעתם נשתקע שם עכו"ם מפיהם מיד ומותר מגען ביין מיד (ע"ז נז,ב תד"ה עד שתשקע), ואעפ"י שכתבתי שר"י חולק על זה וסובר דאפילו אם טבלה מדעתה אינה כישראלית, אין זה אלא בטבלה לשם עבדות, וכמו שכן דאיק בלישניה וכתב "שטבלה לשם עבדות", אבל גר שמל וטבל או גיורת שטבלה לשם גרות, הרי הם ישראלים גמורים מיד, בין אם מקיימים המצות או לא, שהרי כל עיקר הגרות הוא להכנס בברית ישראל באמונת יחוד ה' וקבלת מצות תורתו. וכן כתב הטור ז"ל: גר שמתגייר מדעתו מיד לאחר שימול ויטבול כראוי, אינו עושה יין נסך. וכן כתב הטו"ז, אבל נתגייר מדעתו מיד לאחר שנמול ויטבול וכו' ואינו רוצה לחלק בעבד עצמו אם מתגייר מדעתו או בעל כרחו וכו', וכן היא הגירסא במרדכי דעיקר החילוק בין עבד לגר אחר (שו"ע יו"ד סי' קכ"ד, טו"ז סק"ב). ועיין עוד בכנה"ג (הגב"י סי' קכ"ד סק"ב) וכבר כתבתי שגם דברי התוס' מוכיחין כן.

 

תדע שהרי בטבילת עבדים אומרים לו: רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל הכשרים או לא, אם רצה, מודיעין לו עיקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות וענשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר ומטבילין אותו כגר ומודיעין אותו כשהוא במים (יו"ד סי' רס"ז סעיף ג'), כשישתחרר העבד צריך טבילה אחר כך בפני שלשה (שם סעיף ז). הא למדת שטבילת העבדים אינה מכניסה אותם לכלל ישראל, לפיכך אומרים להם רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל הכשרים, ולא כמו שאומרים לגר למי שבא להתגייר מה ראית שבאת להתגייר (סי' רס"ח סעיף ב'), לפי שהעבד אינו נכנס לכלל ישראל לענין שכר ועונש, ומה שאומרים לו רצונך שתכנס, אינו אלא כדי שלא תהיה טבילתו לשם עבדות בעל כרחו, שאם לא כן טבילתו לשם עבדות אינה כלום (שם סי' רס"ז סעי' ה'), לפיכך כשמשתחרר צריך טבילה בפני שלשה. אבל גוי שבא להתגייר אומרים לו מה ראית וכו', וכשמטבילין אותו לשם גרות (שם ס"ק ח' ש"ך). לפיכך בעבד צריך שיקיים מצות המוטלות עליו כדי שיהיה נודע שקבל עליו אמונת יחוד ה' וקבלת מצות תורתו, אבל גוי שבא להתגייר אפילו אם נדע שלא מקיים מצות התורה טבילתו לשם גרות, הרי היא כמפרש שקבל עליו אם לא שפירש חוץ מדבר זה.

 

תדע עוד, שהרי בגוי הבא להתגייר מודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור ע"ז, ומאריכין עמו בדבר זה, ואלו בקבלת המצות מודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות, ומודיעין אותו מקצת עונשים של מצות שאומרים לו: קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת וכו', ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו להודיעו כל דקדוקי עונשין וכו', דשמא כוונתו לשמים (סי' רס"ח סעיף ב', וש"ך ס"ק ה'). מכאן מפורש יוצא שאין דורשין ממנו לקיים המצות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן, דאל"כ לא יתקבלו גרים בישראל, דמי יערוב שגוי זה יהיה נאמן לכל מצות התורה, אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש וכו' שלא יוכל לומר אח"כ אילו ידעתי לא הייתי מתגייר, וזהו לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא הודיעוהו אינו מעכב (ש"ך שם סק"ג).

 

מכל האמור למדנו: שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחלה.

 

ועוד ראיה מכרעת מפסק מרן ז"ל: וכיון שטבל הרי הוא כישראל, שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר, שאם קדש קדושיו קדושין, ואפילו חזר ועבד אלילים, הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין (שם סעיף ב' וסעיף י"ב), ובביאור הגר"א כתב: שלכן קיימו שלמה ושמשון את נשותיהם אע"ג שנגלה סופם וסופן הוכיח על תחלתן (שם ס"ק כ"א).

 

מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצות, משום שסופם יבואו לידי קיומם ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה, ואם לא יקיימו את המצות הם ישאו את עונם ואנו נקיים.

והנני מעתיק פה מה שכתבתי בענין זה באותה שאלה עצמה:

בענין קבלת גרים חדש מעכ"ת מסברא לומר שבזמן הזה שאנו רואים ויודעים והדבר מפורסם וגלוי שרובא דרובא גרים אינן שומרים מצות התורה אפילו לזמן קצר, הלכך אין לקבל גרים בזמן הזה, וכן כתב במכתבו אלי מיום ג' שבט דנא. ואנא דאמרי אם כן נעלת דלת בפני גרים שלא לקבל בישראל גרים כלל, אפילו אם יתברר בהחלט שהוא מתגייר לשם שמים, אבל מדברי רבותינו ז"ל למדנו שמצוה לקבל גרים להכניסם תחת כנפי השכינה, לפי שהקב"ה אוהב גרים וצוה על הונאתן (יבמות קט,ב תד"ה רעה), ואל תשיבני ממ"ש שבימי שלמה לא קבלו גרים, שהרי כתבו התוס' יבמות כד,ב ד"ה לא וכו' וההיא דפ"ב דשבת וכו' בטוח היה הלל דסופו לשם שמים. מדבריהם מוכח דסופו לשם שמים סגי, אעפ"י שאין סופו לקיים מצות התורה, ועכ"פ בסופו לקיים סגי אעפ"י שלא יקיים סמוך לגרותו, ולפי מסקנתם זאת יוצא שגם בימי דוד ושלמה קבלו גרים שידעו בהם שסופם לשם שמים, וגדולה מזו אמרו רז"ל: לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר: "וזרעתיה לי בארץ" [הושע ב,כה] כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה סאים (פסחים פז,ב). ובדורנו זה אחראית וקשה מאד נעילת דלת בפני גרים, לפי שהיא פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל או להטמע בגויים, ויש בזה משום אזהרת רז"ל: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מז,א). ואדם מישראל שנטמע או שנדחה מישראל נהפך לאויב ישראל בנפש, כמו שההיסטוריה מעידה על זה בהרבה מקרים והרבה דורות, וגם אם לא נחוש ונאמר ילך החבל אחרי הדלי, מכל מקום לבניהם ודאי שאנו חייבים לקרבם, לא מבעיא אם הם בני ישראלית שבניה הם ישראלים גמורים, אלא אפילו אם הם בני גוייה הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו: "ואת הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם" (יחזקאל לד,ד), וגדולה היא תוכחה זאת מאותה התוכחה של קבלת גרים (יו"ד סי' רס"ח סעיף י"ב), ועל כגון זה נאמר: הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה (אבות פ"ב מ"א). מטעם זה הנני אומר מוטב לנו שלא נסור מדברי רבותינו שמסרו הלכה זאת לפי ראות עיני הדיינים שכוונתם לשם שמים.

 

קצור הלכות בדין נשואי תערובת

סימן א

א. אסור לאיש מישראל לישא אשה נכרית אפילו בדרך זנות ובאקראי. כי בעשותו זאת הרי הוא מפר בריתו עם ה' אלקי ישראל, מאבד זרעו של אברהם אבינו ובוגד בעם ישראל, ועליו נאמר בנביא: "בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות" [מלאכי ב,יא-יב].

 

ב. כל הנושא אשה נכרית אינו ראוי לעלות על הבימה בתור שליח צבור, ולא לקרוא בתורה במספר העולים בימי הקריאה בחול שבתות ומועדים, ואם הוא כהן אינו עולה לדוכן ואינו פודה בכורות.

 

ג. בנים הנולדים מאשה נכרית הם הם גוים גמורים לכל דבריהם, לפיכך אין מלין אותם בשבת (יו"ד סי' רס"ו יג). ונראה לי שאסור לישראל למולם אפילו בימות החול, ואפילו אם מכוונים לשם מצות מילה (יו"ד סי' רס"ח סעיף ט'), כדי שיהיו נכרים בחרפת ערלתם שלא מבני ישראל המה, ואין להם חלק ונחלה בישראל לשום דבר מדברי התורה והמצוה, לפיכך אין למולו אלא אחרי גרותו כדלקמן (סעיף ד').

 

ד. איש מישראל שנולד לו בן מנכרית חייב לגייר אותו על ידי בית דין בעודו קטן, שזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו (יו"ד סי' רס"ח ס"ז), לפיכך חייב האב לגיירו על ידי בית דין סמוך ללידתו להרחיקו מכל השפעה זרה ונכריה בבית וברחוב, ולהכניסו בימי ילדותו לתלמוד תורה.

 

ה. כשמגיירים בית דין את הנכרית הנשואה לישראל, מודיעים להם שאסורים לחיות חיי משפחה עד עבור שלשה חדשים שלמים, היינו צ"א יום מיום גרותם (ראה משפ"ע חאה"ע סי' כה-כו), ומשיאים אותם בקידושין כתובה וחופה כדת משה וישראל.

 

סימן ב

א. אשה מישראל שהולידה בנים מנכרי – הם ישראלים גמורים, ומלים אותם ביום השמיני ללידתם אפי' אם חל ביום השבת.

 

ב. מצוה על האם הישראלית להביא את בניה לידי מילה בזמנה, ולהרחיקם בכל מאמציה מכל השפעה זרה ונכריה של האב או הסביבה.

 

ג. בנים אלה כשהם נמולים מתקבלים בבתי ספר ישראליים, והמורים מוזהרים להזהיר את התלמידים להתנהג אתם באהבה כלכל יתר התלמידים.

 

ד. נכרי הנשוי ישראלית שבא להתגייר, אם יראו בי"ד שהוא עושה זאת מאהבת ה' ותורת ישראל, מקבלים אותו ככל גוי הבא להתגייר.

 

ה. כשמגיירים בית דין את הנכרי שהוא נשוי ישראלית, מודיעים להם שאסורים לחיות חיי משפחה עד עבור שלשה חדשים שלמים, היינו צ"א יום מיום גרותם (ראה לעיל סימן א סעיף ה'), ומשיאים אותם בקידושין כתובה וחופה כדת משה וישראל.

 

והנלע"ד כתבתי