[סובב על משפטי עוזיאל ח"א או"ח סימן כ"א]
*אין יוצאים ידי חובה, ולא עונים על מה ששומעים מהרדיו*
*הקול הנשמע מהרדיו הוא קול מת ואינו קולו של החזן כלל, ולכן אינו מחייב כלום את השומעים*
ט׳ אדר א׳ תשי״אלכבוד מעלת ידיד נפשי וחביביהרה״ג חו״ב משנתו קב נקיכמוהר״ר יהודה זרחיה סגל הלוי יצ״ושלום וברכה בחבה נעימה.רק בימים אלה התפניתי קצת ועיינתי במכתבו אלי מיום ג׳ לסדר כי תבא התש״י, והנני מודה מלב עמוק על ברכותיו הלבביות ואיחוליו הטובים לשנתנו זאת, בשמו ובשם רבי אבהו ידיד נפשי הרה״ג כמוהר״ר שפטיה סגל יצ״ו, וברך אשיב לטובים השנים אב ובנו שזכו, יהא רעוא מן שמיא להאריך ימיכם בטוב ובנעימים, בבריאות שלמה ומזוני רויחי למען תוסיפו לשקוד באהלה של תורה בדעתא צילותא וברוב שמחה וחדוה.במכתבו זה העיר מעכ״ת על מה שכתבתי בעניי שאין יוצאים ידי חובה, לא עונים אמן וקדושה על דבר הנשמע מפי הרדיו (משפטי עזיאל ח״א או״ח סימן כא), וע״ז העיר כ״ת וכתב: ולא ידענא מנ״ל להדר״ג דקדיש וקדושה צריכים לשמוע מפי הש״ץ, ורק בשופר לא מהני, משום דבעינן קול שופר ולא קול הברה, מה שאין כן בקדיש ובקדושה שפיר יש לומר דעל קול הברה יצא, והרבה להביא ראיות על זה.ואנא דאמרי כל ראיותיו אינן מוכיחות אלא שאף אם אינם שומעים את קול המברך, או האומר קדיש, עונים אחריו, אבל אין שום הוכחה לומר דקול הברה הוי קול אדם. וממה שלמדנו שאין אדם יוצא ידי חובת שופר בשמע קול הברה, נלמד במכ״ש לכל דברי קדושה, דחד דינא וחד טעמא הוא, שאין מצות שמיעה מתקיימת אלא בקול היוצא מפי בן אדם בן דעת ובן מצוה, ולא בקול יוצא מפי גוף מת, וכל קול היוצא מפי הרדיו או הטלפון הוא קול מת, ולא המשך קולו של המדבר, אלא הד קול שנקלט ונשמע לאחרים, וזהו דבר פשוט ומובן לכל שאין צריך ראיות, ומקרא מלא דבר הכתוב: ׳כל הנשמה תהלל יה׳ [תהלים קנ,ו], נשמה שהיא מרגשת וחיה היא המהללת ומחייבת את השומעים להצטרף אליה, כאמרו: ׳כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלקינו׳ [דברים לב.ג], וכן נאמר: ׳גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדיו׳ [תהלים לד,ד]. ובאמת דבר זה בארתי יותר בתשובתי (משפטי עזיאל שם סימן ה), לכן לא הוצרכתי שוב לבאר מקור הלכה זאת דהיא דזיל קרי בי רב הוא, וכל איש מישראל ירגיש ויבין זאת מדעתו, וכבר כתבתי בדין זה שוב במשפטי עזיאל (מהדו״ת לאו״ח סימן לד צא־צב), לך נא ראה, והדברים ברורים ובהירים לע׳׳ד ואין מה להוסיף עליהם, ישמע חכם ויוסף לקח. |