סימן לא
- תשובת מרן הגאון רא"א מיליקובסקי נ"י ראב"ד דפה. בענין הנ"ל -
בדבר העגונה דבורה אשת פישל פלדנקרייז מפתח תקוה קראתי התשובה של מרן הגרא"י קוק זצ"ל וראיתי שהוא מביא כמה דרכים שעל פיהם יש להכשיר את עדות של רא"ש שהעיד ששמע מאנשים שפישל הנ"ל נהרג בדרך ע"י ערבים וכו', אעפ"י שלא אמר וקברתיו, ובעד אחד במלחמה הלא צריך לומר וקברתיו, וכתב שיש להתיר את האשה עפ"י דעת הב"י בשם המרדכי שאם אמר שדייק לידע לנכון שמת אין צ"ל וקברתיו. וכן עפ"י דעת המהריב"ל דנסתפק אם נפילת לסטים על שיירה נחשבה כמלחמה, לענין חשש בדדמי שנצריך לומר קברתיו, וזה לא כמהר"ם מלובלין וכו', ועוד מטעם שאחרי שרא"ש שמע "מאנשים" הלא מיעוט אנשים שנים, ובשנים אצ"ל וקברתיו ועוד כהנה.
ולדעתי יש להכשיר עדותו של רא"ש גם חוץ מהנ"ל, ואפילו אם נחשוב נד"ד כמלחמה ממש, עפ"י מ"ש המהריב"ל (ח"א סימן א') ובח"ב (סימן י"ב וי"ד) דבעד מפי עד ואין הראשון לפנינו תלינן להקל אפילו לא אמר וקברתיו, דאמרי' שאם היה העד הראשון לפנינו היה מברר דבריו איך שנתברר לו שמת ודאי, כגון שטלטלו ממקום למקום, דחשוב כמו קברתיו, (כמ"ש בסע' י"א) וכדומה, אלא שמתחלה לא חש להזכירם. והפ"ת (בס"ק ל"ג) מביא שאחריו נמשכו קצת מהאחרונים להקל כדבריו, וכתב בשם המהרשד"ם (סי' נ"א) דבחשש איסור דרבנן יש לסמוך על מהריב"ל בזה, ונד"ד מה שלא אמר הרא"ש וקברתיו יש בזה רק איסור דרבנן, דהא נפסקה הלכה (בסעי' ל"ג) דאעפ"י דעד אחד במלחמה צ"ל וקברתיו, מ"מ אם לא אמר וקברתיו אם נשאת לא תצא, ובכה"ג הלא גם המהרשד"ם מסכים להא דמהריב"ל, וא"כ יש להתיר בנד"ד האשה לעלמא ע"פ דעות המהריב"ל והמהרשד"ם. ועוד הייתי מציע ענין בהיתירא דהאי אשה, וזה הוא. השבו"י (ח"ב סימן ק"י) כתב בנפל למים שאל"ס דאמרי' ביבמות (קכ"א) שלא תנשא לכתחלה, אבל אם נשאת לא תצא, דבשעת הדחק מותרת להנשא לכתחלה, ומביא כמה ראיות לכלל זה, דהיכא דהדין שבדיעבד אם נשאת לא תצא, במקום שעת הדחק תנשא אפילו לכתחילה. וכתב עוד ואין לומר דכל עגונה דאיתתא מקרי שעת הדחק. ואפילו הכי אסרו חכמים במים שאל"ס לכתחלה, דודאי חילוק ידענא, כמבואר להדיא בח"מ (סי' י"ז ס"ק ל"א) כי גם בעיגון אין כל העגונות שוות, כי אשה זקנה שאין רדופה להנשא אין צריך להקל וכו', ולפעמים היכא שהעגונה ילדה ורדופה להנשא יש לחוש פן תצא לתרבות רעה וכו' וזה מקרי שעת הדחק וכתב לענין נדונו שהיא עגונה רכה בשנים ואין תקוה לעדים אחרים יש לסמוך להתירה לכתחילה, בצירוף עוד איזה צד היתר. ובפרט שזה הנטבע כבר נשתכח ואבד זכרו זה שנה שנתים וכו' יעו"ש בדבריו עוד.
אם כן לפי מה שמבואר בסעי' ל"ג דעד אחד במלחמה דצ"ל וקברתיו זה הוא רק להתירה להנשא לכתחלה, אבל אם נשאת לא תצא, (כמו במים שאל"ס שם בסעי' ל"ד) הלא אפשר ג"כ להתירה בנד"ד, ואם שאיני יודע אם העגונה דידן דבורה אשת פלדנקרייז היא רכה בשנים או זקנה, אבל מדחזינן שהרב הראשי הגאון רב"צ עוזיאל שליט"א מתאמץ להתירה, כפי שמבאר בארוכה בתשובה שלו, וכותב בהקדמת דבריו שהכיר בצערה של עלובה זו שהיא מתעגנת כעשר שנים וכו', א"כ ידעינן שעכ"פ היא רדופה להנשא, והחשש פן תצא לתרבות רעה, שהשבו"י מביא שיש בנדונו עפ"י מ"ש הח"מ, הלא בודאי שיש בנד"ד בזה"ז בעוה"ר, ומה שהשבו"י מצרף להיתר בנדונו שהנטבע נשתכח ואבד זכרו שנה או שנתים, מכש"כ שיש בנד"ד שאבד זכרו כמעט עשר שנים, כמו שמאריך הגאון רבצ"ח עוזיאל שליט"א בזה הפרט, ובודאי יש לסמוך על שעת הדחק הזה ולהתירה להנשא לכתחלה.
והסברה הזו תוכל לשמש תריס נגד כל עקולי ופשורי שיש בנד"ד להחמיר. כי עכ"פ לכל הדעות יצאנו מידי איסור דאורייתא. והצדדים להחמיר המה רק מדרבנן, רק עד כדי לאסור האשה להנשא לכתחלה, ולפי הנ"ל בשעת הדחק שלפנינו היא מותרת להנשא אפילו לכתחלה.
והנה יש לי לעורר על דברי הרב הראשי הגאון עזיאל שליט"א, מה שכתב בתשובתו נידון העגונה הנ"ל לתרץ את המבי"ט מהשגת הנוב"י עליו, דהמבי"ט כתב בנידון שלו במי שהלך בדרך ואח"כ נמצא הרוג בדרך זה דאמרי' כאן נמצא כאן היה וכו', ומביא דהנוב"י מה"ק אה"ע תק"ע (סי' מ"ו) הביא מ"ש בשב יעקב לחזק סברת המבי"ט מדתניא שדה שנאבד בה קבר הנכנס לתוכה טמא, נמצא בה קבר הנכנס לתוכה טהור, שאני אומר קבר שאבד הוא קבר שנמצא, ומדחה הנוב"י ראיה זו, משום שכיון שדרך זו מפולשת לרבים וברור שרבים עברו בו, אין כאן מקום לומר כאן נמצא כאן היה, שהרי גם אחרים נמצאים כאן בודאי, וכתב הגאון עזיאל שליט"א דטעמו של המבי"ט אינו מטעם כאן נמצא וכו', אלא משום דנשכח זכרו ושוב הוי הוכחה ברורה שמת, שאילו היה לו הצלה היה נודע מקומו איו וכו'.
ולפי ענ"ד נראה לי שהשגת הנוב"י על ראית השב יעקב במקומה עומדת.
דהרי כוונת המבי"ט ברורה: לדעתו צריך להיתירא של האשה בנידון דידי' שתנשא לכתחלה שני ענינים גם יחד. ראשית הוא מצריך הטעם שאבד זכרו, דמשו"ז אם נשאת האשה לא תצא, משום דלא הוי אלא איסור דרבנן, דמדאור' אזלי' בתר רובא ובכיוצא בזה רובן למיתה. ומביא לשון הרמב"ם (פי"ג מה"ג הי"ט) ע"א אומר ראיתיו שמת במלחמה או במפולת או שטבע ביה"ג וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה, אם אמר וקברתיו וכו' ואם לאו וכו' ואם נשאת לא תצא. ומכיון כי אם היה חי היה שב לביתו ולכן גם כאן אם נישאת לא תצא שאבד זכרו הוא נמי דבר שרובו למיתה, ואח"כ כותב המבי"ט ו"אחר שיצאנו מסכנת איסורא דאור', נוכל למצא היתר להאשה אפילו מדרבנן וכו' אחרי שנמצאו ג' הרוגים בדרך וכו' ונתנו סימנים וכו' ולא נחוש שנועדו שלשה אחרים, אלא נאמר כיון בזה הדרך נמצאו וכאן היו", ולדברי המבי"ט האלה מביא מסתמא השב יעקב ראיה משדה שנאבד בה קבר ונמצא בה קבר שאמרי' קבר שנאבד הוא קבר שנמצא וכו'. וע"ז מקשה הנוב"י מאי ראיה, הא דרך הזה מפולש לרבים וברור שרבים עברו בו אין כאן מקום לומר כאן נמצא כאן היה.
ולפ"ז אין מקום לע"ד לומר שטעמו של המבי"ט אינו מטעם כאן נמצא וכו', אלא משום דנשכח זכרו במקום ישוב הוי הוכחה גמורה שמת וכו' אמנם כן הוא. שהמבי"ט מתיר מטעם שנאבד זכרו, אבל ההיתר מטעם שנאבד זכרו מספיק רק להתירה מדאו' כמו שכותב המבי"ט מפורש, ולכן אי משום מצד זה לחוד, היתה האשה אסורה להנשא לכתחילה מדרבנן, ולכן מוסיף המבי"ט הטעם משום כאן נמצא כאן היה להתירה אפילו מדרבנן, וע"ז מקשה הנוב"י שפיר דכאן לא שייך כאן נמצא כאן היה כנ"ל ותהא אסורה מדרבנן. והנוב"י כתב גם הוא דכיון דיצאה האשה מאיסור תורה ונשאר רק איסור דרבנן לכו"ע אמרינן האי שנמצא האי שאבד, אבל כאן אין לומר כן, משום שכיון שדרך זו מפולשת לרבים וברור שרבים עברו בו אין כאן מקום לומר כאן נמצא כאן היה*.
ובכן הנני גם אנכי מצטרף להתיר את האשה דבורה אשת פלדנקרייז מכבלי העגון ושלום על ישראל.
אליהו אהרן מיליקובסקי