סימן לד'- מנהג "ברכת החודש" בשבת מברכין ונוסחו / או"ח סימן רפד

ולע״ד לשון הירושלמי: דמן יומוי לא צלית מוסף, אינו מתפרש אלא על מוסף ר׳׳ח, דאם על שבת שלפני ר״ח, לא נופל לשון דמן יומוי לא צלית מוספא, דהא יש שלש שבתות בחדש שלא מזכירים ר״ח. והדבר מוכח מענינו שעל ר״ח הוא דאמרן כן, ואין להקשות מיעלה ויבא והלל ומוסף, שהרי הדבר ידוע לכל שביום הכ״ט לחדש בערב הוא ראש חדש הבא, ואומרים בו יעלה ויבא בערבית ושחרית והלל וקריאת התורה של ראש חדש ומוסף, אלא הספק הוא אם זה הוא יום שלשים של חדש העבר ומתחילים למנות החדש מיום המחרת, או שיום זה הוא הראשון לחדש, ולכן אם ביום השני אירע שלא התפלל עם הצבור, לא ידע יום הראשון של החדש, מכאן הטעות של העדים, שאחד אומר בשנים לחדש ואחר אומר בשלשה, ומפרש בגמרא: א״ר יוחנן כגון העירנין הללו, והכוונה היא למ״ש בריש מסכת מגילה: כפרים ועיירות קורין… לפי שמקדימין ליום הכניסה, ולכן אפשר שלא התפללו הצבור ביום שלאחר ר״ח, ולא ידעו באיזה יום היה ראשון לחדש, ומונים מיום הראשון של ר״ח, וחכמים אומרים אינן כלום, וא״ר יסא כגון אנא וכו׳ שביום הראשון של ר״ח מכריזין אימת ירחא, כלומר אם היה ראשון לחדש או מחר. והכרזה זאת נאמרה ביום הראשון של ר״ח לפני תפלת המוסף.

ב.   נוסח ההזכרה

מכאן מצאנו מקור נאמן למנהג גרמייזא שמכריזין ביום ר״ח את יום השבוע שחל בו ר״ח, ומודיעים אם הוא יום אחד או שהוא שני ימים. ועדיין לא מצאנו שום מקור לברכת החדש שבשבת שלפני החדש.

המקור הראשון למנהג זה מצאנו באבודרהם ז״ל הבי״ד הכנה״ג: כתב הרד"א ז״ל, שבת שקודם ר״ח אחר קריאת התורה קודם אשרי. מכריז הש״ץ לקהל באיזה יום יחול ראש חדש (כנה״ג או״ח סימן רפד הגהב"י). מדברי מהרד״א [בסדר ראש חדש] למדנו, שנוסח הכרזה זאת היה: יה״ר מלפני אבינו שבשמים שתכונן את בית חיינו, לרחם על פליטתנו, לקיים לנו חכמי ישראל, שנשמע ונתבשר בשורות טובות. מי שעשה נסים לאבותינו וכו׳ בסימן טוב יהיה לנו ר״ח פלוני ביום פלוני. יחדשהו הקב״ה עלינו וכו׳.

אולם אחרי שראינו שנוי נוסח הזכרה זאת אצל הספרדים מסדורו של רע״ג, שלא נזכר בו אלא: מי שעשה נסים לאבותינו וכו׳, ולא כל יהי רצון מוקדם לו, הדבר מתקבל על הדעת שבתוקף הצרות והתלאות של גלות ישראל, תקנו יהי רצון לכונן את בית חיינו וכו׳, שהספרדים קבעו אותו ביום ר״ח ואח״כ בשבת שלפני ר׳׳ח, וקהלות האשכנזים הנהיגו לאומרו בכל יום שני וחמישי [לאחר קריאת התורה]. ולפיכך הוסיפו בשבת החדש צלותיה דרב: שתתן לנו חיים ארוכים וכו' בשנויים קלים שאינם משנים את התוכן, לאומרו לפני ההזכרה שבשבת מברכין, והוסיפו בו שתחדש לנו את החדש הזה, ללמדנו שתפלה זאת נקבעה לשבת מברכין.