סימן לו

(ליו"ד סימן ר"מ)

בן שקיבל מאביו ואמו פקודות מתנגדות אחת לרעותה

 

כ"ה אדר ב' תש"ו.

לכבוד הרב הנכבד ד"ר אברהם חיים הכהן כרטיס יצ"ו, עו"ד מוסמך בתל אביב. שלום וברכה.

 

נדרשתי לאשר בקשני לחות דעתי בשאלתו: בן שקבל מאביו ואמו שהם בחיים פקודות מתנגדות אחת לרעותה.

בגמרא נאמר דין זה באבא אומר השקני מים ואמא אומרת השקיני מים. וזהו דין קדימה, אבל בנדון דידן אין זו שאלת קדימה אלא ישמע בקול האב או האם.

ומה על פיהן לעשות?

וזאת תשובתי:

מע"כ סתם את שאלתו ולא פירש, אם היא באמו הנשואה לאביו או מגורשת ממנו.

והנה באמו הנשואה ודאי שמצוה עליו לעשות כמצות אביו וכדאמרינן הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך (קידושין לא).

ומטעם זה נמי גם בפקודות מתנגדות יעשה מצות אביו דכבוד האם במקום האב אינה מצוה כלל.

והוא הדין גם באמו האלמנה אפילו אחרי מותו. דכיון ששם בעלה עליה, אין עליה מצות כבוד.

וכן כתב הכל בו: מצוה לומר קדיש על אמו אפילו בחיי אביו. ואם אביו מקפיד אעפ"י שאמו עשתה לו צוואה לומר קדיש בשבילה, כבוד אב קודם למצות האם (בית יוסף יו"ד סי' שע"ו) [ד"ה וכתב עוד (בסוף הסימן)].

מכאן למדנו דמצות כבוד אב ואם למלאות פקודתם הוא גם אחרי מותם. הלכך אם צוה האב לעשות אחרי מותו דבר המתנגד לצוואת אמו שהיא בחיים עושה כמצות האב.

ב. אחרי מיתת האשה מצות האב קודמת למצות האשה?

רעק"א ז"ל בתשובותיו [סימן סח חלק א פסקים] כתב: דאלמנה הרי היא כגרושה ולמי שירצה יקדים. ואסברא לן מילתא מדכתיב כי המות יפריד ביני ובינך. ומה הפרש בין פרוד גירושין לפרוד מיתה. וכן כתב בלוית חן [פרשת ויגש] על מה שנאמר ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק דבחיי אביו מחויב בכבוד אביו דאתה ואביך חייבים וכו'. אבל לא לאחר מיתת אביו.

ועל יסוד זה תמה על דברי הכלבו הנ"ל וכתב דסברא זו צריכה לי עיון דמה שנא מיתה מגירושין.

ולע"ד נראה דשנא ושנא, דבגירושין פקעה האישות לגמרי והרי היא אשה זרה לו. אבל באלמנה לא נתבטלו נשואיה אלא שנפסקו, והואיל ושם בעלה עליה.

והראיה מדברי הלוית חן אינה מכרעת, דהנה דבר זה במחלוקת הוא שנוי וכמ"ש רמ"א ז"ל: יש אומרים דאין אדם חייב בכבוד אבי אביו ואינו נראה לי אלא דחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו (יו"ד סי' ר"מ סעיף כ"ד בהגה).

הא למדת שמצות כבוד אביו גדולה יותר מכבוד אבי אביו הלכך במת האב נפטר לגמרי ממצות כבוד אבי אביו, שהרי גם באביו אינו חייב אחרי מותו אלא רק לענין הזכרת שמו בכבוד. כיצד? היה אומר שמועה מפיו אומר כך אמר אבא מרי, הריני כפרת משכבו וכו' (יו"ד שם) [סעיף ט'].

הלכך משמת אביו אינו חייב בכבוד זקנו, הואיל ועיקרו הוא משום כבוד אב. אבל כבוד הבעל שהוא גדול מכבוד האשה, מוטל על הבן גם אחרי מות אמו.

והנה הגרעק"א הביא תשובת הנודע ביהודה [מהדו"ת חאה"ע (סי' מה)] דכתב: כבוד האם כשהיא בחיים גדול מכבוד אביו המת.

והביא סיעתא לדבריו ממ"ש בסוגין: [קידושין לא א] אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר שבין אלמנה אתה, ופירש רש"י דאין צריך אתה למעשה אלא ללמוד, וקשה והרי מכל מקום אפשר צריך לו למעשה דאולי צותה לו אמו מה שיעשה אחר מיתתה, ואביו מקפיד בדבר, אלא על כרחך דבכה"ג צריך לשמוע לאביו כיון שהוא בחיים.

ולע"ד אין זאת ראיה מכרעת, דהרי מריהטא דסוגיא משמע דשאלת נתגרשת מהו נסמכת על שאלתו הראשונה דאבא אומר השקיני מים וכדאמר לו רבי יהושע הטל להם מים בספל, וזה אינו שייך אלא בחיי האב והאם.

ומ"ש עוד שדברי הנוב"י נסתרים מדברי הבית יוסף דנקט הטעם שיעשה מצות אביו משום דכבוד אב עדיף מכבוד אם ולא כתב דכבוד בחיים עדיף מכבוד דלאחר מיתה, לא נהירא לי דלאב שהוא בחיים אין אנו צריכים לטעם זה, הואיל שגם בחיי האם גדול כיבוד האב, מכל שכן אחרי מותה.

ברם נראה לי דסברת הנוב"י היא שרירא ואלימתא כוותיה ולא מטעמיה אלא דינא הכי הוא שגם כשמתה האם בחיי בעלה הואיל ושמו נקרא עליה חייב הבן בכבוד אביו, הואיל וגם אמו חייבת בו אלא שאינה יכולה לקיימו.

מכללן של דברים למדנו: מצוה על הבן לקיים מצות אביו גם במקום שצוואת האם מתנגדת לה מטעם דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך ואפילו אם אמו אינה בחיים.

הספק שבדין זה הוא בבן שאמו נתגרשה מאביו וצותה את בנה לעשות דבר שמתנגד למצות אביו.

ונראה לי שדין זה במחלוקת הוא שנוי, דהנה רש"י פירש מבין ריסי עיניך ניכר שבן אלמנה אתה ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך, זאת אומרת למי שירצה יקדים.

אבל רבינו ירוחם [נ"א ח"ד טו ע"ד] כתב: אם נתגרשה מאביו שניהם שוים ונותן מים בספל ואומר להם בואו לשתות ולא יקדים אחד לחברו (בית יסוף יו"ד סי' ר"מ).

מכאן אתה למד שלרבינו ירוחם אסור להקדים מצות אחד מהם, שההקדמה לאחד היא עבירה על מצות השני, אלא נותן לפניהם, והרי"ף והרמב"ם השמיטו דין זה דגרושה, וכתב הבית יוסף: והטעם משום דמדינא דרישא משמע דיהיב טעמא מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו הא לאו הכי כבוד שניהם שוה ולאיזה מהם שירצה יקדים (בית יוסף שם ד"ה ומ"ש אם נתגרשה).

וכן פסק להלכה: אביו אומר לו השקיני מים ואמו אומרת השקיני מים, מניח אמו ועוסק בכבוד אביו, ואם היא גרושה מאביו שניהם שוים ולאיזה מהם שירצה יקדים (יו"ד שם סעיף יד).

ומסתברא שהוא הדין כשהמצות הן מתנגדות זו לזו, הדין הוא כן, שהרי כיון ששניהם שוין וכיון שאי אפשר לקיים את שתיהן יעשה אחת מהן.

ונראה לי שגם רבינו ירוחם לא אמר כן אלא בהשקני מים דאפשר לקיים את שתיהן בזה אחר זה, אבל באי אפשר לקיים את שתיהן לא יעלה על הדעת לומר דמשום כך לא יעשה אפילו אחת מהם, שאם כן עובר על מצות ה' דכבד את אביך ואת אמך דמשמע לשניהם כאחת או לכל אחד מהן.

מהאמור ומדובר יוצא להלכה: מצות האב והאם שהם בחיים ושהן מתנגדות אחת לרעותה אם שניהם בחיים או אפילו אם מתה האם ואביו הוא בחיים עושה מצות הארב ולא מצות האם, ואם האם היא מגורשת מאביו אם אפשר לקיים שתיהן, בזה אחר זה מקדים מצות האב למצות האם ואם אי אפשר לקיים שתיהן, שניהם שוים ולאיזה מהם שירצה יקדים.

ואם אמו המגורשת צותה לעשות לאחר מותה, דבר המתנגד לצואת אביו עושה מצות האב ולא מצות האם, דכיבוד שבחיים עדיף מכיבוד שלאחר מיתה. וכדכתב הנודע ביהודה.

והנלע"ד כתבתי.