סימן לח – תשובת הרב הגאון ר' שאול משה זילברמן בענין הנ"ל

סימן לח

- תשובת הרב הגאון ר' שאול משה זילברמן בענין הנ"ל -

 

כבוד ידיד נפשי הרב הגאון חריף ובקי המפורסם כש"ת מו"ה ב"צ עזיאל שליט"א הרב הראשי דכאן.

 

שלום וברכה.

יקרת מכתבו קבלתי, ע"ד העגונה, אחרתי בתשובתי עד היום ואשר לא הייתי בקו הבריאות באלו הימים. והנני בזה למלאות רצונו לחוות דעתי העניה בדבר השאלה שבאה לפניו ותוכן השאלה: האשה רחל מאימאראן, שיש ע"א שהעיד שבעלה רפאל בן אברהם הלך עמו ביחד מביתם לצפת, ותפסו אותם אנשי הצבא והובילו אותם עד חלב והיו חולים ובעלה רפאל הנ"ל הי' חולה גדול ונכנס לביה"ח והוא נשאר שמה ואחרי ששה חדשים שחזר דרש על רפאל איה הוא ואמרו לו שמת, וכתבו למר רחמו מארם צובה והשיב להם בתור יו"ר שבקש ברשימות התמותה ומצאו כתוב "רפאל חייל שמת בשנת תרע"ז".

והנה כ"ת פתח בכחא דהתירא: דבהצטרפות עדותו של העד הנ"ל עם הכתב שהשיב מר רחמו, יש בזה מקום להיתר, דהעד מעיד שבעלה רפאל הלך לשם ונחלה בחולי מסוכן ומר רחמו כ' שמצא כתוב שרפאל מת. א"כ דומה הדבר לעובדא דיצחק ריש גלותא ביבמות קט"ו דקי"ל כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק וכמו כן ה"נ אמרי' דזה רפאל שהלך זה שמת שמה.

והנה לשיטת רש"י והרא"ש ז"ל דטעמא דל"ח שתרי יצחק משום דלא הוחזקו אף דשכיחי שיירתא, כמבואר שם זה לא שייך הכא בעובדא דידן, דדוקא ביוסף בן שמעון בזה בעינן הוחזקו אבל בלא הוחזקו לא חיישינן דאיתרמי עוד יוסף בן שמעון כאן, אף דשכיחי שיירתא, אבל הכא בעובדא דידן דלא נזכר במכתב של מר רחמו רפאל בן אברהם, רק סתם רפאל חייל, ובזה כיון דשכיחי שיירתא לכו"ע אף בלא הוחזקו חיישינן דרפאל טובא איכא בשוקא, והתם בעובדא דיבמות אמרי' יצחק ריש גלותא מקורטובא וריש גלותא עדיף מכנוי. כמ"ש שם ברמב"ן ז"ל דלא טובא ריש גלותא איכא, וגם הזכירו שם העיר ובזה תליא בהוחזקו, אבל כה"ג בשם רפאל לבד פשיטא דחייש' אפי' בלא הוחזקו היכא דשכיחי שיירתא כמו הכא בשעת המלחמה, והגמ' דנקיט לישנא דתרי יצחק נקיט בקיצור אבל הכונה על תרי יצחק ריש גלותא, ואף בלא נזכר שם אביו, הא מבואר בתשו' מהרשד"ם בתקנות עגונות דכנויו עדיף עוד משם אביו, וגם שם העיר הוי כשם אביו, כמבואר בתשו' מהר"ם לובלין ובזה קי"ל כרבא דלא חיישי' לתרי יצחק כה"ג דאיכא תרתי שם כנוי ושם העיר אבל בסתם שמו לבד ודאי דחיישינן בפרט בבית החולים ובשעת המלחמה שכיחי טובא.

אך לשיטת הרמב"ן ז"ל ביבמות שם דאף לשיטת הרי"ף דבשכיחי שיירתא גם בלא הוחזקו חיישינן לתרי יצחק זה היכא דלא שייך לומר כאן נמצא וכאן היה אבל היכא די"ל כ"נ וכ"ה בזה מודה הרי"ף ז"ל דלא חייש' לתר"י. לפי"ז י"ל דה"ה כאן בעובדא דידן כיון דידעינן עפ"י העד שרפאל בעלה נלקח לבית החולים שוב אמרי' כאן נמצא וכאן הי' שזה הוא שמת – אמנם אכתי יש לדחות דהכא כיון דלא נזכר אלא שם רפאל לבד, דבזה לכ"ע חיישינן לתרי רפאל אף בלא הוחזקו כיון דשכיחי, בזה יודה הרמב"ן ז"ל דלא מהני סברא דכאן נמצא וכאן הי' דהוי כמו הוחזקו. ולומר דשם רפאל הוא שם דלא שכיח כל כך, זה סברא רחוקה ואף שיש כאן אומדנא כיון שזה הי' חולה מסוכן כמ"ש כ"ת מ"מ מצד זה קשה להתיר, גם לא כתב כ"ת אם זה הכתב שמצאו כתוב שמת היא כתב של ישראל, או שהוא כתב עכו"ם בבית החולים שלהם, דבזה אין סומכין על כתב כזה כמבואר בשו"ע (אה"ע סי' י"ז ס"א).

אמנם עוד כ' כ"ת טעם להיתירא דהך איתתא אחר שעברו כחמש עשרה שנה שאבד זכרו ולא הי' כלל שום ידיעה ממנו דבזה יש הרבה פוסקים דזה אומדנא שמת מכ"ש בזה"ז דשכיחי בי דואר וכמ"ש כ"ת. ועכ"פ מהני הך כתב דמר רחמו וגם אומדנא הנ"ל להצטרף לזה להתיר, – לכן נלענ"ד אחרי שיחקור כ"ת מן העד נתן בן יעקב שגר עמהם ביחד, ולא הי' קטטות ביניהם, – וגם יתברר לכ"ת שזה הכתב שמצא מר רחמו הי' כתב ישראל, דבזה אף שאינו מקוים יש לסמוך להתיר כמו שהעלה הב"ש שם. ובאופן זה הנני מסכים ג"כ להתיר העגונה הנ"ל כמ"ש כ"ת, וימחול נא כ"ת להודיעני, אם נתברר אצלו, הכל כנזכר.

והנני חותם באהבה, שאול משה זילברמן

(א. ההודעה של מר רחמו נחמד נובעת מרשימת הנעדרים של הקהילה העברית בארם צובה; ב. ולפנינו התברר שמר רפאל מאמאראן היה חי עם אשתו בשלום).

המחבר