סימן ל
בדין מינקת מזנה
(לאה"ע סי' יג)
יא טבת תשי"ג
לכבוד הרה"ג הנכבד
כמוהר"ר מ. עמאר יצ"ו
מושב רנטיה*
שלום וברכה,
בתשובה לשאלתו מתאריך ז' טבת דנא, הנני לענות:
שאלה
באו לפני בלשכת הרבנות בבית ליד, על אודות אשה אחת שהיא הפקירה עצמה לזנות, ויש לה בן ובת שתוקים, והיא עכשיו בתוך כ"ד חדשים של ההנקה, אכן היא אמרה שזה ג' חדשים שגמלה את הבת, וגם הביאה שני עדים שהעידו בשבועה שהיא גמלה אותה זה ג' חדשים, והיום באה (עלי) [אלי עם] אדם אחד, עכשיו היא רוצה להתחתן עמו ובאו לפני לסדר חו"ק כדמו"י.
מעכ"ת נשא ונתן בהלכה זו כיד ה' הטובה עליו, והעלה להתיר נשואיה בתוך חדשי ההנקה, אבל לא בתוך חדשי ההבחנה, ואותי בקש לחו"ד, והנני נעתר לבקשתו ואען ואומר לפי קוצר השגתי בעזרת צור ישועתי.
תשובה
א. שלשה חדשי הבחנה למזנה
מרן ז"ל פסק מזנה אינה צריכה להמתין, מפני שמהפכת עצמה בשעת תשמיש כדי שלא תתעבר. וביד אהרן (הגה ב' אות י"א) כתב בשם תשובות פני משה, שמדברי הריב"ש (סי' רי"ז) מוכח דמזנה שנתעברה פעם אחת צריכה להמתין, הואיל ובהריונה בטלה חזקת מתהפכת, אבל בספר בעי חיי כתב: שאין ללמוד מדברי הריב"ש, הואיל והוא לא אמר זאת אלא בפלגש, משום שרצונה להתעבר ממנו, שבעיניה אין זה בעילת זנות, וכמ"ש הריב"ש בסוף תשובתו, אבל כל מזנה אינה יוצאת מכלל מזנה מפני שנתעברה פעם אחת, וכן העליתי להלכה בתשובתי (משפטי עזיאל חאה"ע סי' כ"ו), ובנדון דידן שהפקירה עצמה לזנות נראה ודאי שלדברי הכל אינה צריכה להמתין, שודאי הוא שאינה רוצה להתעבר, הואיל ואינה יכולה לתבוע מזונות ילדיה משום אדם, כיון דדיימא מעלמא, ואעפ"י שראינו שילדה, אמרינן שלא הצליחה במעשיה פעם ופעמים, ותמיד היא מתהפכת ומזנה, לפיכך נראה לי שבנדון דידן שאשה זאת מופקרת לזנות אינה צריכה המתנה של תשעים יום הבחנה.
תשובה
ב. מעוברת ומינקת חברו
כתב רמ"א ז"ל: ויש להקל במופקרת לזנות כדי שיהיה בעלה משמרה (אה"ע סי' י"ג סעיף י"א).
והנה דברי רמ"א אינם מפורשים בטעמם אם הוא כדי להציל אותה מעון זנות, או כדי להציל אחרים מעון זה, ונראה להכריע כצד השני, דמשום שמירת עצמה מזנות אין להתיר נשואיה, ולעקור תקנת חכמים, דמעוברת חברו שחמורה יותר במזנה, מכיון שאין אב לילד זה שתוכל לתבוע ממנו מזונות, ואין לסכן חיי הילד בשביל תקנה דידה שלא תוסיף לחטוא, אבל משום תקנת הרבים הוא דכתב רמ"א להתיר, וכדאמרינן, מעשה באשה אחת שהיתה חציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין, אמר רב נחמן מנהג הפקר נהגו בה, פרש"י, לפי שלא היתה יכולה להנשא היתה מפקרת עצמה, וחוטאים בה, לפיכך כפו את רבה לשחררה (יבמות ס"ו) וכן כתבו התוס': אע"ג דהם פושעים כיון שהיתה מחזרת אחריהם, ומשדלתן חשיבי כאנוסים, ועוד מצוה דרבים שאני (גיטין מא,ב תד"ה כופין).
מכאן למדנו שמשום הסרת מכשול דרבים כפו את רבה לשחררה, דון מינה במכל שכן לדין מעוברת ומינקת חברו, כיון שאין כאן ודאי סכנה לילד דאפשר לפרנסו בחלב וביצים, ולעומת זאת יש ודאות עון זימה דרבים, מתירים נשואיה בתוך כ"ד חדשי הנקה, וכן כותב בבית מאיר סי' ה': דמה שהתירו מופקרת הוא כדי לשמור רבים מעון, וכן כתב החתם סופר, להציל חברו מרצון הבא על ידי אונס וכו', אומרים חטא בשביל שלא יכשלו רבים, ואסיק וכתב: בהא סלקינן דדעתי מסכמת להתיר נשואין, רק בפעם הזאת, ולא לילף מזה לנידון אחר, ומכל מקום מהיות טוב יעמיד הנושא אותה לקחת בטחון מוספק להנקת הילד וכו' (חתם סופר אה"ע סי' ל"ו).
לאור כל האמור נראה בנדון דידן אשה זאת שיש לה בן ובת שתוקים, וגם ילד שעדיין לא מלאו לו כ"ד חדש, הרי שכבר ילדה ג' פעמים, וכיון שהיא מופקרת לזנות לרבים, מסתברא ששלשה הריונות אלה הם משלשה אנשים, ואפילו אם תמצי לומר ששלשתם הם מאיש אחד, מכל מקום הרי היא כדין מופקרת לזנות, וכמ"ש באבן יקרה (ח"ג סי' קכ"ד) דאין חילוק בין מופקרת להרבה בני אדם או מופקרת לאדם אחד בקביעות.
ועוד זאת כתב מהר"י הכהן רפפורט (סי' כ"ט), דבזמננו שאין מענישין על הזנות, משעברה פעם אחת, יש לחוש שתפקיר עצמה שוב ותכשיל את הרבים והוי כמופקרת, ובזה גם הצמח צדק מודה (עיין אוצר הפוסקים אה"ע סי' יג ס"ק פ"ב), ואם אמנם זו היא קולא יתירה לע"ד, מכל מקום חזי לאצטרופי לסניפים אחרים, ולפי זה בנדון דידן שידוע שהפקירה עצמה לזנות, וגם הרתה וילדה שלש פעמים, לדברי הכל דינה כמופקרת לזנות, ויש לומר דגם מרן מודה בזה שיש בו משום מניעת רבים מעבירה חמורה של זנות ש"כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" (משלי ב,יט) ו"רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" (שם ז,כו).
על יסוד כל האמור נראה לי להתיר נשואיה של אשה מופקרת זאת בתוך כ"ד חדשי ההנקה, ובתוך שלשה חדשי ההבחנה, כדי לבער הרע מקרב מחננו, יפה שעה אחת קודם, שכל זמן שהיא מופקרת רבים נכשלים בה, אולם מהיות טוב צריך לחייב את זה שבא לישאנה לו לאשה לזון ולפרנס ילד זה בביתו, לכל הפחות עד כלות ימי ההנקה. וכמ"ש החת"ס ז"ל.
והנלע"ד כתבתי
* ככל הנראה טעות בדפוס, והכוונה למושב בשם נוֹרְדִיָה, מדרום לצומת בית ליד.