[העתקת פינקסו סימן ב]
ב. נסתפקתי באור החשמלי (ליכתרסיתי) דלא שייך בו הטיה, אם מותר ללמוד לאורו בליל שבת בלתי שומר, מלפנים כתבתי ספק זה להרה״ג רבי כלפון הכהן זצוק״ל, ודעתו להחמיר, וכל טעמו ונמוקו הוא משום דלא פלוג רבנן, דהא גם אם יהיה רחוק הרבה או למעלה וכו׳ וכו׳, הכל אסור, דחיישינן שמא יטה, ומעכ׳׳ת הורה להתיר ממ״ש מרן ז״ל: אדם חשוב, שאין דרכו בחול להטות — מותר בכל גוונא (או"ח סימן ערה סעיף ד), מזה מוכח דלא אמרינן לא פלוג בדבר דלא שייך בו שום אופן מאופני הסוג השני דגזרו בו רבנן, ולא דמי זה לגבוה או רחוק וכיוצא בו, כי כולם שייך בהן גזרה שמא יטה, לא כן באור החשמל, והרי זה דומה לאדם חשוב. עכ״ל.
ואנא דאמרי, אשתמיטיה ליה למר, דברי הטו״ז דכתב: אע״ג דמצאנו שחלקו בין אחד לשנים, ועוד הרבה כמ״ש אח״כ, היינו שיש חלוק מצד האדם, שלזה מותר ולזה אסור, ולא גזרינן אדם זה בשביל אחר, אבל בחילוק שמצד הנר לא חילקו, כיון שיש בו איסור כשהוא למטה לא נפקע האיסור אם מגביה או מסגירו בעששית, דכיון דנאסר נאסר, והוא האיסור עצמו(טו״ז סימן ערה ס׳׳ק א), לפי זה יש לאסור לקרוא לפני אור החשמל שהוא בכלל נר, והוא איסור עצמו של — לא יקרא לאור הנר, אולם דברי הטו״ז אלה אינם מוסכמים ע״י המג״א, שהרי במג״א כתב: ואם היא סגורה במפתח מותר, וכן עשה מהרא״ש ומהר״ם ותלמידיהם, וכן פסק בהגה״מ (מג״א שם ס״ק ב).
אולם יש לומר דגם המג״א אינו חולק על הטו״ז דמחלק בין נר לאדם, ומה שהתירו בסגור במפתח הוא מטעמא דכתב בספר א״ר: דמפתח אין דרכו בכך בחול ואית ליה היכרא, לא אסרו משום לא פלוג (מחצית השקל שם). ולפי זה הדר דינא דבנר החשמל כיון שנהנין לאורו גם בחול כשהוא סגור, ואם כן ליכא הכירא, אסור משום דלא פלוג בנר, וכמ׳׳ש הטו״ז, ועדיין יש לומר שדין זה שנוי במחלוקת, שהרי בשערי תשובה כתב: עיין בא״ר באם נתן המפתח לאחר ואמר לו שיזהר שלא יתננו לו ביום, יש קצת מקום להקל, והשתא לפי חילוקו של הטו״ז, כי נתן המפתח לאחר מאי הוי, והלא סוף סוף נר הוא ולא פלוג רבנן בנר.
מכאן מוכח דהא״ר חולק על הטו״ז, וסובר דכל מקום שאי אפשר להקורא לבא לידי הטיה מותר, והכי מסתברא לע״ד, שהרי דין זה על האדם הוא ולא על הנר, אלא גזרת חכמים היא על האדם שכל מקום שיש אפשרות לבא לידי הטיה אסור לקרוא לאור הנר, אפילו אם אפשרות זאת היא רחוקה, כגון שהנר עומד במקום גבוה או רחוק, ולא התירו באדם חשוב וכדומה, אלא משום דודאי הוא שלא יטה, לפיכך שפיר יש ללמוד מאדם חשוב לנר החשמל, דכיון שהמפתח הוא ביד אחר לכבות או להדליק ואין בו כל אפשרות של הטיה, מותר.
דייקא נמי, שהרי בתוספתא תני דין זה מילתא בטעמא: לא יקרא לאור הנר — שמא יטה (שבת יב,ב), ללמדך שכל מקום שאין חשש הטיה, מותר.
קושטא הוא דהמחזיק ברכה מחמיר גם בזה (שערי תשובה שם), אבל לע״ד, נראה דגם המח״ב מסכים להתיר בנר חשמל, לפי שהמפתח הוא ביד אחר שאינו נמצא במקום, הלכך אין כל אפשרות שמא יטה, לפיכך יש לומר ודאי שבכגון זה לא גזרו חכמים.
עוד יש ללמוד היתר לנדון דידן, ממ״ש בתשובות מקור חיים, להתיר לקרוא לאור הלאמפין שלנו עם הנפט, שאורם זך וצלול, ואין בזה משום חשש דשמא יטה, ואדרבא אם ימשיך למעלה, יעלה עשן ותבקע הזכוכית, ובכה״ג לא גזרו רבנן, וכבר פשט הדבר להיתר בכל תפוצות ישראל באין פוצה פה ומצפצף (מסגרת זהב על קיצור שו״ע סימן פ אות א).
והנה בספר כף החיים חלק ע״ז וכתב: ונראה דיש להחמיר, דהא חזינן רלפעמים מודידין הפתילה כשנתרבה אורה, ופעמים מעלין כשאורה מועט, וע״כ אין להתיר כי אם יתן אותה בכלי זכוכית שיש בו פתח וסוגר הפתח במנעול מבעוד יום ויתן המפתח ביד אחר (כף החיים סימן ערה אות יג).
ולי נראה שאין לדחות דברי המקו״ח שנתקבלו להלכה בכל תפוצות ישראל, ועל כל פנים גם להכף החיים מותר כשהוא נעול במפתח והמפתח ביד אחר, והא כף החיים עצמו הביא דברי הפוסקים שאוסרים גם כשמפתח ביד אחר(עיין בכף החיים לעיל אות ו).
מכאן מוכח דבאיכא תרתי לטיבותא, שאורה צלול וזך והמפתח נמצא ביד אחר — לדברי הכל מותר. והנה מעכ״ת יצ״ו העיר וכתב: ואם נפשך לומר, שגם בנר חשמל שייך הטיה להחליף העששית במה שגדול או קטן ממנו, וכתב דזהו מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, לדעתי אין זה בגרר מילתא דלא שכיחא, דהרבה בני אדם מחזיקים בביתם נורות של חשמל להחליפם במקרה שיצטרכו לכך, ומקרים אלה מצויים מאד, כאשר נשרפות פתילות המתכת שבתוך עששיות החשמל, אבל באמת אין לחוש לזה, הואיל ובהחלפת הנורות יש בזה משום מבעיר ומכבה בידים, ולזה לא נחשדו ישראל כלל, ודוקא לשמא יטה הוא שחששו חכמים, משום שהוא מעשה קל, ומשתלי ועביד ולאו אדעתיה, אבל החלפת העששיות שהוא מעשה רב, והוא מכבה ומבעיר בידים, אין לחוש שמא ישכח ויעשה מבלי משים, וזה ברור.
מכל האמור ומדובר מפורש יוצא לע״ד, שמותר לקרוא לאור נר החשמל בליל שבת קודש, וכן עמא דבר, ואין פוצה פה לאסור. והנלע״ד כתבתי.
|
|
|
