סימן ל' א. דיני חזרה בשבת / או"ח סימן רנג

בין המצרים קרן עמו ירים

יזרח אור לישרים

למעכ״ת הרה״ג דעסיק באורייתא

כמוהר״ר דוד עידן יצ״ו טוניס

שלום וברכה.

קראתי בחבה העתקת ג׳ שו״ת מפנקסו, והנני לחו״ד לפי קוצר השגתי, בעזרת צור ישועתי.

[העתקה מפנקסו סימן א׳]

א.       נסתפקתי, זה לי ימים כבירים, והוא דבר שכיח והוה בכל יום שבת קדש, וכמעט נצרך הוא לכל בני משפחה ומשפחה, ולא ראיתי מי שנתעורר בזה.

והוא, מה שנהגו מחדש פה העירה אי ג׳רבה יע״א, להוציא קרירות התבשיל מן הכבשן ביום שב״ק בבוקר, ולהניחם על ספסל או מחצלת או שק, לקחת כל אחד מה שנצרך לו, וכל הנשארים מחזירין אותן אל הכבשן עדי בוא בעלי דבר לעת הצהרים או לעת ערב לקחת כל איש ואיש די מחסורו, ועוד ראתה עיני ותבן לה, שמזה נשתרבב המנהג להוציא הקדירות הנז׳ החוצה ממש, דהיינו ברשות הרבים ולהניחם על גבי שקים הפרושים ע״ג קרקע ממש, ולשבת שם כחצי שעה או יותר, וכל אחד יבוא ויכיר את שלו הנצרך לו, ואת היתר ידון בחזרה אל הכבשן, ומזה הוסיפו לעשות עוד לפעמים שמוליכין את הקדירה אל הבית להוציא ממנה הנצרך להם ולהחזירה לכבשן.

ועוד שמעתי כי כן היה המעשה, כי אחרי שהוליכו קדירת המרק אל הבית ונתקרר לגמרי, וראו אותו לעת הצהרים, והנה לעת ערב הוא חם ממש, וישאלו את אנשי המקום איך ובמה היה זה, ויאמרו לאמר כי החזירוהו לכבשן ומתחמם ככל הצורך.

והנה מעכ״ת הביא דברי הרמב״ם והטור ומרן ז״ל בשו״ע (או״ח סימן רנג סעיף ב), ואסיק לדינא לאסור, ולגעור בידי אלה העושים כן, ודבריו נאמנו מאד להלכה.

אולם יש ללמד זכות על אלה שמוציאין את הקדירה מהתנור ומחזירין אותה בעודה רותחת ממש, רמ״א ז״ל: וי״א דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא החזירו עד שחשכה, אבל אם לקחו משם משחשכה אפילו הניחו על גבי קרקע מותר, וכן נוהגים להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה וסומכים עצמם על דברי המקילין, וטוב להחמיר. והטו״ז ומג״א נמקו דין זה דכשנטלו מבעוד יום בטלה הטמנה ראשונה והוה כמטמין לכתחלה וכו׳, משא״ב בנוטל בשבת (מג״א שם ס״ק כד וטו״ז ס"ק יא).