שו"ת משפטי עוזיאל כרך ד – חו"מ סימן מא
בענין הנ"ל
תשובת מרן הגאון הצדיק כמוהר"ר רפאל מאיר פאניזיל ראשון לציון בירושלים תוב"ב.
ב"ה
אנא נפשאי ראש"ל ומו"צ דפעה"ק ירושלים ת"ו לפני נגלתה תורה חתומה יוצאת מפום אריותא מאריות גברו ע"ד איש ואשה חיים ואשתו אסתר שקודם שנעשה ביניהם השידוך חילק הבעל מירושתם בנכסים אשר לא הכניסתם בנדוניא, ותכף באותו פרק זכתה נכסיה לאחותה מרים כפי השטר המוצג, לכאורה כתוב על קו הדין והאמת, ועתה שמתה אסתר נראתה השלהבת מי זוכה בנכסים? ובא חכם מע' הרב שלמה בחכמתו הי"ו ודן את הדין וזיכה את הזכאית מרים בנכסי אחותה. ואחריהם כל ישרי רבני אלפין איש על מקומו עשה את שלו ולחזק שטר וזכותי מרים, ושלחו מהתם להכא לקיים מקרא דבר ה' מירושלים להורות להם את הדרך. ועתה קם חד מינן מר מחותני הרב הגדול יצ"ו, מומחה ופקיע בס' הנחמד הנק' בשם "בני בנימין וקרב איש" ה"ה כמהר"ר ישא ברכה הי"ו וברוח מבינתו עקר הרים וטחנן וחזק וקיים שטר זה להלכה ולמעשה ודרשינן סמוכין העומדים על הפקודים מעלת הרבנים המפורסמים אשר בית ישראל נכון עליהם ותורה יבקשו מפיהם על מכונה זו ישבו לאשר ולקיים שטר מתנה דנא, ותצא דינא וספיר גזירתם שורת הדין להיכן נוטה.
ואחר כל זאת עמדה ונשאלת דינא קבעי לחוות דעתי גם אני, וכשאני לעצמי מה מני יהלוך לדבר דבר אחר כי ותנתן דת, וגזרה יצאת, ומה גם כי מלתא כדנא לעבור על כל דבריהם בדרך שקלא וטריא סובלי אריכות וידידי כריע כאח לי הי"ו היה דברו נחוץ אלי להוציא מחשבתו לפועל כי ע"כ מפני הכבוד נעניתי לו וכמעט שעברתי על כל דבריהם על פי מה שעלה בזכרוני מפי ספרים בחנתי כמצרף כסף כי דבריהם נאמנו מיוסדים על פי כור הבחינה דקדוק לשון בשטר כי מכותלי נוסח השטר ניכר כי הסופר ידיו רב לו, וראה ראיתי כי בלי הצורך האריכו על כל פרטי השטר לא העלימו דבר הגם כי ידעתי עדותי זאת נאמנה כי דבריהם כחותה על הגחלים להפצרת השואל הי"ו.
וגם אני אבוא אחריהם, ראיתי כי מן שמיא מיהב יהבי ומקום הניחו לי, והוא זה. כי בנוסח השטר המוצא לפני כה היו דבריה: כי אם תזכה לזרע קיימא אזי בניה ירשו כדת של תורה ואין לדחות שום זכות בנכסים, אמנם אם תמות ולא הניחה זש"ק אזי תזכה בנכסים וכו' וכו' וכו' ובאנו לחוש כי בחיוב על תנאי במחלוקת שנוי כי לדעת מהריט"ץ ס' פ"ב ומהרש"ך ס"א סי' קפ"ח ומוהרימ"ט ח"א סימן קפ"א אפילו בקנין: ומעכשיו הוי אסמכתא.
והרב צל הכסף בח"מ סי' ל"ו בנדונו: בראובן שנתן לבתו סך וכו' והטיל תנאי שאם יזכה לבן זכר תטול סך מה ושאר המתנה בטילה ולא זכה לבן וחלי"ש ובאה בתו לזכות בשטר המתנה, והגם כי מעיד על עצמו כי עדי השטר המה חכמים ולא יצא תקלה מתח"י אפ"ה חש להכי ואסוף דינא זיכה להבת מטעם קים לי ע"י קבלת סברת הפוסק הכתוב בנדונו וא"כ אנן מה נענה.
הן אמת כי ראיתי להאי תנא דידן מרן החק"ל בח"ב חלק ח"מ דקס"ט ע"ב וג' אחר שהאריך למעניתו כמדתו לכל רוח חיליה לאורייתא אסף וקבל לדעת הרב משפט צדק והרח"ש והר"מ די בוטן פשיטא להו דבחיוב ע"ת גם בלי מעכשיו לית ביה משום אסמכתא. והרואה יראה הני ספרי נה"ר כתב וז"ל: ונתחייבו איש ובתו בשניהם בקגא"ס בדל"ה ובשח"ק ע"כ האמור מראש ועד סוף והכל כתחז"ל דלאו כאסמכתא וכו' בקוש"ח עכ"ה בא"ה כפי הדין וכו' ע"כ הנ"ל. עינא דשפיר חזי כי עשה הכל באופן המועיל בלשון חיוב ובאנו לדין הרב החק"ל זללה"ה.
ואם בזה לא הרוה צמאוננו כי גם בזה הדבר שנוי במחלוקת אמינא מלתא דחזיא לצאת מכל הפקפוקים. והוא כי הלא עינינו הרואות כי בשטר דנא שם נמצא שבועה פעם ושתים ע"כ הנז"ל. והלכה רווחת ועמא דבר כי שבועה עושה קנין והרב לחם שלמה זלה"ה בס' צ"ו האריך הרחיב הדבור בזה וזו הלכה העלה בדע"ט ע"ב וז"ל: ואם קנו ממנו בדבר שיש אסמכתא אם אסמכתא מבטלת הקנין לכ"ע חייב לשלם מכח שבועתא עיש"ב ויונעם לך. והדברים עתיקים. ועיין להרב פמ"א ח"א סי' קפ"א ולהרב ב"ד ח"מ סי' ת"ד והמו"ד סי' ק"א ולהרב ברכי יוסף ח"א סי' ס"א וסי"ע ולהרב פאת הים ד' קנ"ב דכתב: ולענין הלכה למעשה חייב לשלם מכח השבועה דלא שייך קים לי לענין איסורא. ועי' להרב מוהר"ד בספרו הבהיר דמ"ד ע"א ובהשמטות דק"ג ע"ג ובס' סמיכה לחיים דקי"ב ע"א ובחקקי לב דקצ"ב ע"ד ועי' להרב זל"א בח"ב וח"ג מה שציין בזה ואין להאריך במקום שאמרו לקצר.
ואסברא דכן הוא הדין פשוט והלכתא גמירי, והנה דהנה בענין מה שכתוב בכתובה, שאם ח"ו תפטר הכלה וכו' לכאורה ק' דהוי אסמכתא. דבשלמא למ"ד דבתנאי בשעת נשואין לית ביה אסמכתא ניחא, והרב לחם רב סי' רכ"א משמע ליה דאף בשעת נשואין אית ביה אסמכתא, וכן כתוב בהדיא בסי' כ"ח והרב שבט בנימין בדף י"ט ע"א (סי' צ"ח כ' דכן כ' הרא"ם סי' כ"ג) גבי ראובן שהתנה בשעת קדושין דיש אסמכתא. אלא דכתב דהריב"ש ז"ל סי' שמ"ה כ' דכתבו הגאונים דבשעת נשואין אסמכתא קניא. וכך הם דברי הרב התנא במש"ל בהלכות אישות דאסמכתא קניא בשעת הנשואין וחקר דכיון דבמחלוקת שנוי איך תקנו רבנן לכתוב נסח זה בכתובה דלא מהני ומצי הבעל לומר קי"ל? ומינה ניח"ל דמשו"ה תקון רבנן אחר התנאים שנשבע החתן ש"ח בת"כ ומשום חומר השבועה חייב לקיים שבועתו עכ"ל.
ודברים אלו כהויתן הובאו להרב שפת הים (בחו"מ סי' מ"ב דקנ"ב ע"ג) הרי כי לא מצאנו ידינו ורגלינו בתנאי הכתובה אשר הם אסמכתא אם לא מפאת השבועה א"כ תורה יוצאת דמכח אריה דשבועה דרביע עליה פלטינן מכל מין פקפוק. ע"כ משלי להביא דבר מן החדש אשר לא דרכו בה כדי שלא יהיו דברי כיהודה ועוד וכו' וחפצי היה להשתעשע בד"ק בדרך ארוכה.
האמנם כבר מלתי אמורה כי הנחץ השיאני ובכן אף ידי תכון כי זכות האשה מרים אמתני ותקיפה ולית נגר דיפריקנא. ולאהבת האמת כתבתי וחתמתי שמי פעה"ק ירושת"ו עמוס ברוב התלאות בצעריך ירושלים בש"א לחדש זיו ל"ב טהור למב"י בשנת זאת התרמ"א בא ס"ט משפטי ה' אמת צדקו יחדיו לפ"ק והשו"ב וקים.
המרפ"א, רפאל מאיר פאניזיל,
ראשון לציון