סימן מא
(לאו"ח סימן ש"ה).
נסיעה בטראמווי בשבת ויו"ט וטלטול המטריה ועוד
(ט' אלול תש"ד).
לכבוד הרה"ג כמוהר"ר רפאל ענתבי יצ"ו. בומבאי.
מכתבו הנכבד קראתי בשמחה והתענינות מרובה. הנני מברך את מע"כ מעומק לבי בהצלחה מלאה בכל פעולותיו: יה"ר חפץ ה' בידו יצלח להגדיל תורה ולהאדירה.
עתה הנני מתכבד לענות על שאלותיו:
א. נסיעה בטראמווי בשבת ויו"ט: ודאי שכל הירא וחרד לדבר ה', מצווה שלא לנסוע בימי שבת ויו"ט: ומי שבא להמלך, מורים ואומרים לו: שלא יסע. וכל מה שכתבתי בסה"ק להתיר, הוא רק כדי שלא למחות. על כגון זה נאמר: מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע.
ב. טלטול מטריה בשבת: גם בזה דנתי בסה"ק "משפטי עזיאל" ח"א סי' י"ב, שם העליתי להלכה לסמוך על המתירים, במקום שיש בו עירוב. אבל ברשות הרבים ממש אסור לכל הדעות, מדין הוצאה או מוליך ד' אמות בר"ה. ובכל איסור דאורייתא אין להורות היתר לכתחילה, אפילו בדאיכא באיסורו הפסד ממון או צערא דגופא.
ג. אבי הבן סנדק, ויושב בטלית ותפילין, אי אריך לאחוז רגלי הנמול? לא ידעתי מה מקום לשאלה זו, כי אם אמנם מנהג ישראל להדר אחר מצות סנדקות, להיות משתתף במצוה זו, דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת. וכן המנהג בכל תפוצות ישראל שהסנדק מתעטף בטלית בשבתו על כסא הסנדקות (עיין יו"ד סי' רכ"ה סעיף ט') וטבעי הוא הדבר שהסנדק אשר מושיב את התינוק על ברכיו, עוזר למוהל בהחזק רגלי הנמול, כן נהוג בכל תפוצות ישראל.
אולם אין זה מונע, שהאב עצמו יזכה במצוה זאת ויהיה גם מכניס את בנו בבריתו של אאע"ה וגם מקטיר קטורת, הספק שבדבר הוא אם יכול האב להיות סנדק לשני בניו. בעיקר הדבר עיין להנוב"י (חיו"ד סי' ט"ו) ובכל אופן לגבי האב אין שום ספק בדבר שהוא קודם לכל אדם ויכול להיות סנדק לכל בניו.
ד. בשבת ומועד, לפרקים חולץ החזן נעליו ומתפלל. וקצת מהצבור נגררים אחריו. אם יש כאן משום לא תתגודדו, ולא תעשו כמעשיהם?
חליצת נעלים לתפלה: במקום שרגילים לעמוד לפני הגדולים ברגלים יחפות, אין בו משום לא תעשו כמעשיהם, (עיין רמב"ם הלכות תפילה פ"ד ואו"ח סי' צ"א). אבל בזמנינו אין זה דרך כבוד לעמוד לפני גדולים ברגלים יחפות, לכן אין לנהוג מנהג כזה, החזן, ולא שום יחיד מהצבור, מפני שהוא נראה כמזלזל בכבוד בית הכנסת.
ה. בערבית של ליל יו"ט, מתחיל החזן בקול רם כל התפלה, כדי שהקהל יתפללו אחריו, אי אריך למעבד הכי, או דילמא משום ברכה לבטלה הואיל ואין הצבור יכולים לענות ברוך הוא וברוך שמו ואמן, לא. גם יש לחוש שהצבור יטעו ויענו ב"ה ב"ש ואמן. נמצא שמפסיקים בתפלה, או לא?
מנהג זה ראיתי בכמה קהלות מישראל. שהש"ץ אומר ברכות ראשונות היינו אבות וגבורות וקדושת ה' וכן ברכות העבודה, הודאה בלחש. וברכות אמצעיות אומרם בקול רם, כדי שיאמרו כל הצבור אחריו, אלא שחתימת הברכה האמצעית אומרה בלחש. ואין למחות על מנהג זה במקום שנהגו בו, אבל אין להוסיף עליו ולהנהיג כן בכל התפלה מטעמים שכתב מעכ"ת.