סימן מה*
בענין הנ"ל
תשובות הרב הראשי הגריא"ה הרצוג ז"ל
לכבוד
ידידי ורעי הרב הגאון המפורסם לשם ולתפארת בישראל
כקש"ת ר"מ בן ציון חי עוזיאל שליט"א
ראשל"צ והרב הראשי לארץ ישראל
שלום עד העולם,
ענותו תרבני לחוות דעתי הדלה בענין השאלות שהגיעו אליו משאלוניקי עוב"י, שבעונותינו ירדה פלאים, ה' יגדור את פרצות עמו ישראל, והנה עיינתי בקונטרסו החשוב המנומק יפה בטעמה של תורה ואני כותב בקצרה את השקפתי:
א. בענין האנשים המעוגנים
כפי הפרטים שנתפרשו בתשובתו של כ"ג שליט"א, הרי יש לפנינו רוב אלים שנשותיהם הומתו בידי הרשעים ימ"ש, והרי אפילו בספינה שאבדה בים (ולפי פירוש הרמב"ם והר"ח ז"ל הוא בשנאבדו המשוטות והעוגנים ונשארה במצב זה בלב ים, ולאו דווקא שנשברה הספינה עצמה), אמרינן בבבא בתרא דף קכ"ג שרובן לאבד, ומכש"כ בנדון דידן. ואם כי בספינה שאבדה נותנין עליה חומרי חיים וחומרי מתים, ומשמע שהנשים העגונות אסורות מדאורייתא והבא עליהן באשם תלוי, הנה אפילו אם היה בנדון דידן רק רוב כזה של ספינה שנאבדה, ונניח שמפני שתי החזקות המנגדות חזקת האיסור וחזקת החיים הוא ספק שקול, הרי בספק חדר"ג יש מקילין, אבל באמת הרוב הזה הרבה יותר אלים, והדעת דעת תורה נוטה שהרוב הזה של אלה שהוצאו למות בידי הנאצים ועכ"פ שהוכנסו לתאי הגאז, איננו פחות מהרוב במשאל"ס, ושם החמירו חז"ל משום חומרא דא"א וצירוף שתי החזקות, חזקת א"א, וחזקת חיים דבעל, ואעפי"כ אם נישאת לא תצא, ובחדר"ג ראוי שנתיר לבעל ישראל לישאן לכתחילה, ואף בשומרת יבם שטבע במשאל"ס הרבה אחרונים ז"ל מקילים, ומכש"כ בחדר"ג, ועיין רדב"ז ח"ב סימן תשל"ד, ועיין בשו"ת הר"ן סי' ל"ח וכו', ועוד שיש לצרף לסניף גם הדיעה שרגמ"ה ז"ל לא גזר אלא עד סוף האלף החמישי, וכן סברת כ"ג שבמקום כזה לא גזר רבינו גרשום ז"ל.
ובאלה הבעלים שנשבעו שלא לישא אשה על אשתו, הנה להתיר השבועה יש לעורר מהא דאין פותחין בנולד, ואעפ"י שפותחין בתנאי נולד, הרי לפי פירוש רש"י וכו' כאן אי אפשר לפתוח בתנאי נולד, שתנאי נולד הוא אילו בא אדם ואמר לך (שקר) שכבר חרב הבית, כלום היית נודר בנזירות (נזיר דף ל"ב). (ועיין בש"ך רכ"ח ס"ק כ"ג) (ואולם עיין ברמ"א סעיף י"ג, וס"ק כ"ד בש"ך ולעיל סעיף ז', וכו').
אכן לפי פירוש הרא"ש ז"ל יש מקום לזה גם כאן, שהוא מפרש: אילו בא אדם ואומר לך אולי יחרב בית המקדש וכו', אבל יש לפקפק בזה, ומלבד זאת הרי זו היתה שבועה ברבים, וגם בנוגע לאדם אחר וענין של הטבה, ולתועלת חבירו, אלא שלי"א בדיעבד ההיתר מועיל, ושעת הדחק כזה כדיעבד דמי, וגם הוא במקום מצוה. גם יש לומר שכל זה הוא כשהאפשרות ניתנת לבקש הסכמת חבירו, משא"כ בנדון דידן שאין תקוה כזאת אף אם היא קיימת. אך אין אנו צריכים לזה, כי ברור שהנשבעים שלא לישא וכו' נשבעים ע"ד בית דין, ומעשים בכל יום שבי"ד מתירים מפני נימוקים מספיקים, וע"כ שמעיקרא גלוי וידוע שהשבועה היא ע"ד בית דין, ואין דעת בי"ד לעגן במקום שאין לאיש תקנה, וכגון בנדון דידן. ועוד, שבכל איסורי תורה הולכין אחר הרוב, ובפרט רוב אלים כזה, וגם אין לדמות חזקת האיסור מצד השבועה, לחזקת אשת איש בקשר עם שתי החזקות כנגד הרוב כמובן, ועוד, שאף באיסור אשת איש יש מתירים היכא שהמיעוט הוא מיעוטא דמיעוטא, וסוברים שאין לו להחמיר אלא במשאל"ס, ששם מצינו לחז"ל בפירוש שהחמירו, ואין לנו להחמיר מפני השבועה, שעל היסוד של רובא אלים כזה אנו דנים שהיא מתה, ואין כאן שבועה.
וחוץ מזה י"ל כשם שאמרו, אלא מעתה נפלה לפני מוכה שחין וכו', אדעתא דהכי לא קידשה נפשה, ודחו משום טב למיתב וכו', אבל בכגון זה שפיר י"ל שברור לנו שלא הכניס א"ע בשבועה אדעתא שישב מעוגן כל ימיו, ועיין מהריב"ל ח"ב סימן כ"ב, רשד"ם חיו"ד ק"מ, ופני משה ח"א סי' נ"ה וח"ג סימן י"ט. ויש לי בהנ"ל בענין השבועה עוד הרהורי דברים, בדבר ענין שבועה חלה על דבר מצוה, ובענין כולל, כולל דזמן, ומהות המצוה לענין זה, אבל אין לי עכשיו זמן לעיין, ואולי עוד חזון למועד ב"ה. ולא נשבע שלא ישא אשה על אשתו אלא על האופן שזו תהא לו לאשה, אבל לא באופן שלפי האומדנא החזקה, הקרובה לודאי, יוטל עליו לשבת עגון כל ימיו. וא"צ כאן התרה כנ"ל, ששבועתו היתה שלא ישא אשה על אשתו, כשזו תהא אשתו, לא על אופן שיצטרך לחכות שנים על שנים שמא תשוב, והאומדנא אלימה שהיא כבר בין המתים, וגם האשה לא היתה נמנעת מלהתקדש לו ואילו היה אומר שאדעתא דהכי אינו נשבע, באופן שנאמר שהוא היה מכניס א"ע לספק זה כדי שתנשא לו, ועיין תוס' ב"ק ק"י, כתובות מ"ז ועיין בהגהת מרדכי סוף יבמות בשם מוהר"מ ז"ל, בהא דנשבע רב נחמן האלקים אכלו כוורי לחסא, איך נשבע ? והרי אשתו אסורה, ויש לומר משום דרובא מתים, ואפילו בד"נ וכו' אזלינן בתר רובא וכו' יעויי"ש.
הרי שמשום שרוב הנטבעים מתים היה מותר להשבע שמת, שזה כאילו יודע הבירור בעצמו, ואף כאן כשאדם זה נשבע שלא ישא אשה על אשתו, כוונתו כל זמן שבידוע שאשתו קיימת, עכ"פ כל זמן שבדעת בנ"א שהיא חיה, אבל כל שהוא רק מיעוטא דמיעוטא שהיא חיה, על זה לא נשבע שלא לישא, שבדעת בני אדם היא כבר נחשבת למתה, ואפשר שלענין השבועה אפילו בהא דספינה שאבדה שנותנין חומרי חיים וחומרי מתים, ג"כ י"ל שהכוונה שלא לישא אשה על אשתו, היא על אשה שיש לה חזקת חיים, לא שכבר אין לה חזקת חיים, אף שספק שקול שמא היא קיימת, מכש"כ כשיש לפנינו רוב אלים, אולם כמו שאמרתי אין אנו צריכים לכל הכרכורים הללו, שיש כח ביד רוב כזה להקל אף באיסור שבועה דאורייתא.
ואגב בעצם הדבר שחומרי חיים וחומרי מתים דאורייתא מסופקני כעת, ומה שמביאני לספק זה הוא שבהא דגיטין כ"ח בלישנא קמא ולישנא בתרא קשה לאמר שללישנא קמא אין אפילו מיעוטא דמיעוט שינצל ע"י שוחד, ושהוא בגדר הנמנעות, ובבי"ד של ישראל הניצולים הם בגדר כזה עד שמטילים חומרי חיים מן התורה, ולאידך גיסא ללישנא בתרא יש בזה חשש כזה של הצלה עד שמטילים עליו חומרי חיים מן התורה בתורת סד"א לחומרא מן התורה והבא עליה באשם תלוי, ולהפך בבי"ד של ישראל אין חשש כלל, והרי התוס' ז"ל כבר אומרים שיש ניצולים מבי"ד של ישראל אלא שלא שכיח, ואין הדעת מסכימה לעשות פלוגתא רחוקה כזו במציאות עד שללישנא קמא אפשרות הצלה ע"י שוחד מן הנמנע, שהרי אם זה רק בגדר מיעוט דלא שכיח, למה הוא מטיל חומרי חיים דאורייתא בבי"ד של ישראל, וכאן הוא מתיר לכתחילה, וע"כ הדעת נוטה ששניהם מודים שבמיעוטא דמיעוטא מותרת להנשא, אלא שלישנא קמא סובר, לפי ידיעתו את המציאות שבבי"ד של עכו"ם לאחר חתימת הפסק, האפשרות של שוחד היא מיעוטא דמיעוטא, ולעומת זאת בבי"ד של ישראל ההצלה ע"י מציאת זכות היא אמנם מיעוטא, אבל לא ברור שהיא בגדר מיעוטא דמיעוטא, ולישנא בתרא סובר להפך, שבבי"ד של עכו"ם אפשרות ההצלה ע"י שוחד היא איננה בגדר מיעוטא דמיעוטא כאפשרות ההצלה בבי"ד של ישראל ע"י מציאת זכות. ולפיכך יתכן שחומרי חיים ביוצא ליהרג, אינן דאורייתא ממש, אלא שהחמירו בזה כעין דאורייתא, ואם נישאת תצא, וכיון שהספינה שאבדה וכו' הם בת ביקתא של יוצא ליהרג, גם בהם חומרי חיים אינם דבר תורה, כיון שרובם לאבד, ואעפ"י שיש שתי חזקות מנגדות, ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, אפילו בשתי חזקות, לעשות דבר תורה ממש, אולם מילתא דא צריכה רבה, ואין עתותי פנויות לעיין כעת, אבל אפילו תימא שחומרי חיים כאן דאורייתא בתורת ספיקא לחומרא ויש כאן דין אשם תלוי, אין לדון שלדעת המחמירים בשתי הלשונות נחסם הדרך בפנינו בענין שלפנינו, שהרי כמו שהסברתי היכא שהמיעוטא הוא בודאי מיעוטא דמיעוטא הכל מודים, ולא נחלקו כאן אלא בהערכת המציאות, ואפילו בספק השקול היה מקום להקל במקום עיגון כזה וכנ"ל.
ב. קצרו של דבר הוא שבנוגע להאנשים העגונים אני מסכים בלי היסוס להוראת כ"ג. אבל השאלה בנוגע להנשים צריכה עיון רב, ובפרט שהיא כ"כ כללית, כלומר שאלה עולמית, ונצטרך לצרף את דעת הר"א מוורדון ז"ל, כלומר, האומדנא על היסוד של נאבד זכרו, והאומדנא הזאת אני מודה שנתחזקה הרבה בימינו אפילו ממה שהיתה בימי החתמ"ס, ואפילו ממה שהיתה בימי הגאון ר' יצחק אלחנן מקובנא, ז"ל, שהוא השתמש בה הרבה בתשובותיו, ואולם מסופקני אם עדיין הגיע הזמן, כלומר אם כבר המצב חזק לשנים כתיקונם עד שנוכל לסמוך על האומדנא של אבד זכרו, והנה במלכות הסוביטים יש פליטים לרבבות, וכמה קשה שם החקירה והחיפוש. אמנם אינו מן הנמנע שע"י פנייה לממשלה הסוביטית בעצמנו, או באמצעות המחלקה המיוחדת לכך בסוכנות, המחלקה הרוסית שאתה צריכים אנו לקבוע ישיבה מיוחדת לשם, נצליח בע"ה לשפר את המצב, אבל זה דרוש עבודה וצריך לעיין בזה. ואמנם כ"ג קובע זמן של י"ב חדש מהיום שנפסקה המלחמה, אבל ידוע שלא נפתחו הדרכים, ואמצעי התקשורת לפנינו בכיוון הזה תיכף בגמר המלחמה, והמנגנון של החקירה והחיפוש עדיין היום איננו בשלימות. וע"כ לדעתי יש להשיב שבנוגע להעגונות – על הנשים לע"ע שלא להתחתן, ואחרי עבור י"ב חדש מעכשיו, על השואלים לפנות שוב אלינו, ואז נדון בס"ד ונפסוק, אבל לא לפסוק עכשיו להתיר על מנת שימתינו שנים עשר חודש. והנה זה איזה שבועות שאני עוסק בחיבור קונטרס בענין זה, ולכשאגמרנו ב"ה אציע טופסים לפני כ"ג, ולפני עוד מספר רבנים מפורסמים, בס"ה עשרה בעלי הוראה מובהקים באופן שייקבעו בהסכמתנו ובהסכמתם העיקרונית של ההיתר.
והנה בשו"ת של הגאון מקובנא ז"ל שהיה חד בדרא ממש בהוראה, כל גדולי גאוני הדור היו פונים אליו, מוצא אני בהרבה מקומות שהוא מתיר בצירוף הדיעה של רבינו אליעזר ז"ל וכו', אבל בתנאי שיסכימו עוד שנים מגאוני הדור בעלי הוראה מובהקים, וק"ו לענין כזה שנוגע לאלפים ורבבות, שצריך שיעלה בהסכמה של רבים, וגם למעשה צריך זהירות מרובה שלא להתיר בסיטונות, אלא על פי רשימה של שמות מפורטים, מכל מקום, בצירוף גביית עדות שהבעלים נמצאו במצב של יוצא ליהרג, או שהושלכו לתאי הגאז וכדומה, כי יש שהובאו למחנות עבודות כפייה וכו', אבל עדות סתם שהוליכו אותם בקרונות למקום בלתי ידוע ושמאז נאבד זכרם, זה עדיין לא מספיק עד לעיון נוסף והסכמת רוב גדולי הזמן, אחרי עבור זמן כזה שיתבסס יפה היסוד עפ"י הר"א מוורדון ז"ל, ואם נתיר בסיטונות יצא הרושם שכל אשה שבעלה נאבד במשך המלחמה מותרת ותינשא, ולעצם הדבר כל שאין לנו אלא עדות שהיה בידי הנאצים ימ"ש, ושנאבד זכרן, ויסוד ההיתר הוא שידוע שהרוב הגדול של היהודים במקומות שכבשו הנאצים הושמדו, היינו רובן לאבד, בצירוף היסוד של הר"א מווארדון ז"ל, הרי זה יצטרך עיון מיוחד.
וגם לא כל המקומות שווין, כי בצרפת נשארו קצת יותר מחמישים אחוז ובעוד מקומות כך. על כל פנים אני כבר גליתי את דעתי לעיל בענין התשובה לשאלוניקי, אבל אני מצטער מאד שכפי הנראה אין שם רבנים מורי הוראה כלל והשואלים הם בע"ב, ראוי לדעתי שבתשובתו יבקש כ"ג מהם להסביר ולהבהיר לההמון שיש מרחק רב ועצום בין היתר לחדר"ג (או שבועה שלא לישא אע"א), והיתר אשה עגונה, שלא יהא הדבר מוזר בעיניהם שמתירים לגברים, ומחזיקים שהנשים מתו, ועדיין לא מתירים לנשים, והיינו שצריך להדגיש באזני העם הפשוט, הי"ו, חומר אשת איש ושהבנים ממזרים, ר"ל, אם הבעל בחיים, ושבשה"ד גדול כזה אפילו בספק חדר"ג או אף ספק שבועה יש מקום להקל, משא"כ באשת איש, ר"ל, וחבירי בחכמתו הגדולה וסגנונו הנעלה יידע איך לבטא את ההבדל באופן שיעשו הדברים את הרושם הדרוש.
והרחמן יגדור פרצות עמו ישראל, ויראנו בנחמה בעיר ה', והוא יאיר עינינו באור תורתו וינחנו בדרך האמת.
ידידו מוקירו כערכו הנשגב המברכו בבריאות גופא שלמה וכט"ס
יצחק אייזיק הלוי הרצוג
* תשובה זו נדפסה בשו"ת היכל יצחק אבן העזר א', סימן כז.