סימן מה (ב)

(ליו"ד סימן רס"ב)

א. מילת קטן שלא נפל טבורו עד יום השמיני ללידתו.

ב. פריעת המילה אם צריכה להעשות בצפורן דוקא.

ג. המציצה.

ד. מילה לתינוק נכרי על ידי ישראל

 

לכבוד החכם השלם כש"ת מוהר"ר דוד אלעזרוב יצ"ו

שאול שאל ממני חוות דעתי בספקות שנפלו לפניו בהלכות מילה, והנני נעתר לבקשתו להשיב לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כאשר יורונו מן השמים.

 

א) קטן שלא נפל טבורו עד יום השמיני ללידתו אם מותר לדחות מילתו עד שיפול טבורו.

תשובה. בספרי הפוסקים [ראשונים ואחרונים] לא מצאתי דין זה מפורש, אלא כלל נתנו חכמים ואמרו: חולה אין מלין אותו עד שיבריא (יו"ד סי' רס"ב סעיף ב). ואלו נפילת החוט שבטבורו אינו סימן מחלה. עד שנחשוב ילד שלא נפל טבורו כאלו הוא חולה. ויש שבימות הקור נשאר החוט שבטבורו ימים אחדים ולפיכך אין לדחות מפני כך מילה בזמנה אם התינוק הוא בריא בכל אבריו. אלא שלצאת מידי פקפוק ראוי בכגון זה לבדוק התינוק על ידי רופא. ואם אמר יאמר שאין בו כל ספק סכנה מלין אותו ביום השמיני כדי לקיים מצות מילה בזמנה. אבל ראיתי בספר "נהר מצרים" ה' מילה שכתב: המנהג פשוט בארץ ישראל ומצרים וכן שמענו שהוא מנהג כל ערי טורקיה שנמנעים למול את הילד שעדין לא נפל טבורו והגם שאין נפילת הטבור סכנה לתינוק אכן הוא סימן לחלישות הילד ורפיון כחו, ולמיחש בעי פן במצב חלישותו לא יוכל לסבול צער המילה. ומחץ מכתה, וכיון שכן חלילה לשום מוהל לאמץ את לבבו במידי דספק סכנת נפש. מצות מילה בזמנה אינה מחוייבת במקום ספק כל שהוא של אבוד נפש מישראל וכיון שכך נהגו אין לשנות המנהג.

ב) נסתפק אם פריעת המילה צריכה להעשות בצפורן דוקא או שדי בגלוי העטרה ע"י החזרת העור מן הצדדים.

תשובה. בדין מצות פריעה כתב מרן ז"ל חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה. ואח"כ פורעין את הקרום שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן, עד שיראה בשר העטרה (יו"ד סי' רס"ד סעיף ג'), הרי שדקדק מרן לומר פורעין את הקרום בצפורן וטעמא דידיה הוא משום, שאם לא קרעו בצפורן קרוב הדבר שאח"ז ישוב העור הרך ויכסה את העטרה ואז צריך למולו שנית, ועדיפה מינה פסק מרן ז"ל: קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר עד שנראה כאלו אינו מהול רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול אינו צריך למול פעם שנית ומ"מ משום מראית העין צריך לתקן רבוי הבשר שמכאן ומכאן (שם סעיף ו'). ומינה נדון במכ"ש שאם חזר העור וכסה העטרה מפני שלא נקרע מתחלתו צריך מן הדין למולו שנית. וברור אצלי שכל פריעה שלא נעשית על ידי צפרן עלול להבטל וישוב העור לכסות העטרה שלא בשעת קשוי, הלכך יהיה מן הדין למולו שנית מן התורה, וכ"כ הטו"ז (שם ס"ק ט') דכל שלא נימול כדינו מיקרי אינו מהול, ועוד כתב דיש לחוש הרבה פעמים שהמוהל טעה בשעת מילה וסובר שכבר מל ופרע כראוי ובאמת לא פרע כראוי כי יש מקום לטעות לפעמים שיש בנמצא עור דק מאד אחר החיתוך כמו שלימל בל"א וכו' ופורע אותו שלימל ועיקר הפריעה קיימת עי"ש, ועי"ע בתשו' ישמח לב גאגין (יו"ד סי' ו') שכתב משם מהרי"א דכל שנכסית העטרה ויש ספק שלא מלו ופרעו כראוי הוי ספק דאורייתא וחייב למולו שנית תיכף דשהוי מצוה לא משהינן ואפילו במקום שצריך למול מפני מראית העין אסור להשהותו ובכל שעה עובר בבטול מצות עשה זו שיש בה כרת.

ואם זה נאמר במקום שקרע בצפורן, על אחת כמה וכמה שיש להסתפק בפריעה שלא על ידי צפורן שלא פרע כראוי ואם ישוב עור זה ויכסה העטרה מצוה עליו להמול שנית. מזה מוכח ברור דמ"ש מרן: פורעים את הקרום הרך בצפרן הוא דוקא ומינה לא תזוע. ואין לסמוך בכגון זה אמנהגא אלא זאת חובתנו לעשות המצוה כתקנה והדורה.

ג) בענין המציצה.

הדבר ברור שהמציצה היא חובה וכל מוהל דלא מאיץ מעבירים אותו. והמציצה צריכה להיות דוקא בפה. וכבר האריך בזה מרן השדי חמד בקונטריס המציצה, ובקושי התירו למצוץ בפה על ידי שפופרת חלולה משום חשש סכנה. (עיין בספר נהר מצרים הל' מילה דף קה ב, ס' כ"ג). אבל שלא למצוץ כלל ולהסתפק בקנוח הדם עם צמר גפן או כל דבר אחר לא נאמר ולא יאמר, וכל מוהל שמזלזל במציצה ראוי להעבירו ממצות מילה, וזה פשוט וברור.

ד) בדבר מילה לתינוק נכרי על ידי ישראל במילה ופריעה.

אין אני מוצא כל ספק אסור, כי המילה היא אמנם אות ברית לישראל אבל מילת גוי אפילו אם היא ביום השמיני ואפילו אם הוא עושה זאת לקיום מצות דתו אינה אות ברית אצלו שאם אין ברית אות ברית מאן דכר שמיה, הילכך אין אני רואה כל ספק צד אסור למול תנוק לא יהודי אפילו ביום השמיני שלו, שאין זה אלא כמחתך ופורע בשר שמותר.

וראיה לדבר ממ"ש: גוי ששבת חייב מיתה שנאמר ויום ולילה לא ישבתו. ואם איתא שאסור לגוי להשתמש באות ברית שנתנה לישראל לא היה צריך קרא דיום ולילה לא ישבותו, אלא ודאי כמו שאמרנו שאותות הברית נתנו לישראל שקדמה להם הברית, אבל גוי שאין לו ברית אין אותות הברית מתקיימות בו. לכן נראה לע"ד דאין להמנע מלמול ילדי עכו"ם אפילו ביום השמיני ללידתם. אין דברים הללו אמורים אלא בחול, אבל בשבת אסור להזדקק למילת תינוק גוי שהרי אפילו ישראל שנולד לו בן מעכו"ם אין מלין אותו בשבת (יו"ד סי' רס"ו סעיף י"ג).

והנלע"ד כתבתי.