סימן מה

(ליו"ד סימן רס"א).

מילת ילד הנולד מבת ישראל ואביו אינו יהודי

 

י' באייר תש"ט.

 

שאלה: הצעירה רחל כהן מעיר אזמיר, נמצאה בשנות המלחמה במדינת בלגיה, ונרשמה בין אלה שנגזרה עליהם גזירת גרוש, וכדי למלט נפשה מגזירה זאת אשר כרוכה בה סכנת מות ודאית, נאלצה להיות פילגשו של נוצרי בלגיאני אחד, מבלי כל טכס דתי לפני הכומר וראשי הדת, ואף לא נשואין אזרחיים הנעשים במשרדי הממשלה, והרתה לו וילדה ממנו בן. אבי הבן מת פה בבית החולים Elisabethvill הממשלה האזרחית מכירה את הצעירה הנ"ל בשמה רחל כהן, וכן מכירה את בנה הנ"ל, כבן בלתי חוקי. הגברת הנ"ל רוצה למול את בנה זה ולגדלו ברוח ישראל.

יורינו רבינו הדרך בה נלך. ואם למולו בלי שום גירות. וכן סדר המילה וברכותיה, [ושכ"ה].

משה מ' לוי.

 

תשובה: ילד הנולד מבת ישראל אעפ"י שאביו לא יהודי. הולד הוא ישראל גמור שיכול לבוא בקהל ישראל, אלא שהוא פגום לכהונה (אה"ע סי' ד' סעיף י"ט), הלכך מצוה על בי"ד או על רב הקהלה ופרנסיה למול את הילד הזה ביום השמיני, ואם לא מלו אותו ביום השמיני מלין אותו בכל יום אחר מימות החול, דכל יום ויום הוא מצוה למולו (יו"ד סי' רס"א סעי' א).

ב) ברכת הקהל כשם שהכנסתו לברית וכו'.

וכשמלין אותו בית דין או הרב הוא מברך ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. וטוב יותר שהרב יהיה הסנדק התופס את הילד בשעת המילה, שבזה הרי הוא מקיים בפועל מצות הכנסת ילד זה לבריתו של אאע"ה (יו"ד סי' רס"ה סעיף א' בהגה) והקהל עונים אחריו: כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים, שהרי גם באב המכניס את בנו לברית לפי נוסחת הגמרא שלפנינו שלא אומרים כשם שנכנס וכו' (שבת קל"ז ב), וכן גריס הרא"ש וכן הוא ברבינו האבודרהם [דף שנא] אלא שהרמב"ם [פרק ג' הל' ב' (מהל' מילה)] והטור ומרן ז"ל בשו"ע גרס: כשם שהכנסתו לברית וכן נראה יותר. שהרי דברי הקהל סמוכים אחרי ברכת האב להכניסו בבריתו של אברהם אבינו, ואליו מכוונת ברכת הצבור, כשם שהכנסתו וכו' ולא לילד.

ובאמת לילד אומרים ברכה זאת בתפילת: אלקינו ואלקי אבותינו קיים את הילד הזה וכו' הילד הזה גדול יהיה ויחיה כשם שזכה לצאת לאויר העולם כן יזכהו ה' לתורה וכו' וא"כ ברכה דכשם שהכנסתו אלא אינה לאב. והנה הטורי זהב [רסה – סק"ב] כתב: ולפי מ"ש בית יוסף בשם הר"ר מנוח שהעומדים שם מברכים אותו שיזכה לשאר מצות שחייב אדם לעשות לבנו, משמע שעל האב קאי, ממילא נוסחת הפוסקים עיקר.

ומכל מקום נראה שיש חלוק בדבר, דאותן שרואים את האב יאמרו לשון הכנסתו. ואותן שעומדין מרחוק או שאין האב ביהכ"נ יאמרו כשם שנכנס. (טו"ז יו"ד סי' רס"ה).

ובנדון דידן נראה דשפיר יכול לומר: כשם שהכנסתו, דכיון דאין לו אב ובית דין או רב הקהלה הם אביו ועליהם מוטלת גם מצות תלמוד תורה וחנוכו במצות (עיין "שערי עזיאל" שער י"ד פ"א סעיף י"א ועי"ע לקמן סעיף ד').

וכיון שכן ראוי לברכם: כשם שהכנסתו וכו', אולם היות וגירסת הגמרא היא כשם שנכנס אין לנו לשנות מגירסא זאת אלא בזמן שהאב הוא עומד בשעת המילה ולא כשאין האב עומד ומכל שכן כשאין לו אב כגון שהוא אינו יהודי ואין הבן מתיחס לו. לפיכך בנידון דידן, אומרים הקהל את המוהל כשם שנכנס וכו'.

ג) ברכת שהחיינו.

בעיקר ברכה זו נחלקו הפוסקים, יש סוברין שכשאין האב מל את בנו אין כאן ברכת שהחיינו, ויש סוברים שאין האב מברך שהחיינו במצות מילה אלא דווקא כשמל את בנו הראשון. ובקהלות הספרדים שקבלו הוראות [הרמב"ם פר' ג' הל' ג'] ומרן ז"ל, האב מברך שהחיינו על כל אחד מבניו, בין אם הוא מל אותם ובין שמל אותם על ידי אחר (יו"ד סי' רס"ה סעיף ז').

ונראה לי שהוא הדין לילד שאין לו אב ולא קרובי האב שבאים במקומו, או שאביו אינו מישראל כיון שבית דין הוא אביו, ועליו מוטלת מצות מילה, הרי הם כאביו ממש דכל מי שעליו מוטלת המצוה מברך שהחיינו בקיומה.

אולם הואיל ועיקר ברכה זאת הוא במחלוקת, מוטב להביא פרי חדש או שילבש הסנדק בגד חדש ויברך שהחיינו על הפרי או הבגד החדש ויתכוין לפטור גם על המילה.

ד) בקשת רחמים, קיים את הילד הזה.

בבן שהוא ממזר פסק מרן ז"ל אין מבקשים עליו רחמים (יו"ד סי' רס"ה סעיף ד'). והש"ך כתב כלומר: אין אומרים קיים הילד וכו' מטעם דלא ניחא להו לישראל הקדושים לקיים הממזרים שביניהם, ומטעם זה לא יאמרו אחד שנימול כשם שנכנס לברית, כן הוא במהרי"ל וש"ך שם ס"ק ט'.

ונראה שלא נאמרו דברים אלה, אלא בממזר שאסור לבוא בקהל, וממזר דלא ידיע לא חי, (יבמות עח ב) לכן אין ראוי שיבקשו עליו רחמים שיחיה, אבל ילד פגום שאינו ממזר מבקשים עליו רחמים שיחיה ויבוא בקהל ישראל, אבל אין אומרים עליו ישמח אביך ואמך וכמו שכתב הריק"ש, דכל שיש בלידתו נדנוד עבירה אין אומרים אשרי תבחר ותקרב וכו' ואין אומרים שבחים לאב ולאם (עיין חדושי רעק"א) ובנדון דידן שאביו אינו יהודי ואין בנו מיוחס אחריו אין מזכירין את האב כלל, אלא אומרים קיים את הילד הזה לאמו, וכן אין ראוי לומר ישמח אביך ותגל אמך ולא בחיי אביו.

ה) קריאת השם.

אם אמנם ילד זה אין לו יחוס אב, בכל זאת הוא אינו ראוי לכהונה, מפני שאמו כהנת. שלענין כהונה הבנים הולכים אחר האב, וילד זה שהוא פגום לכהונה ודאי שאינו ראוי להיקרא כהן על שם משפחת אמו, ולכן מוטב לכנותו בשם משפחה: ישראל. כמו שיש כמה משפחות נקראות בשם "ישראל".

והנלע"ד כתבתי.