סימן מו' יו"ט שני של גלויות בישובים מרוחקים בא"י / או"ח סימן תצו (הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל)

ב״ה ניסן תשט

שאלה והרצאת דברים למרנן ורבנן די בארעא קדישא

[מהרב יחיאל מיכל טו־קצ׳ינסקי]

לרגלי כבושי ישראל בעז״ה והתפשטות הישובים, ביחוד להנגב, מתעוררת שאלה גדולה בנוגע לדין יו״ט שני בכמה מקומות חדשים לישראל, ביחוד בנגב הדרומי. וכדי לבאר מהות שאלתנו — נקדים כאן את דברי הרמב״ם בקה״ח פ״ח (ט-יב) וזה לשונו שם: ״אין עשיית יו״ט אחד תלויה בקרבת המקום וכו׳, ואילו היה הדבר תלוי בקירבת המקום, היו כל בני מצרים עושין יום אחד וכו׳, נמצא עיקר ד״ז כך הוא: כל מקום שיש בינו לבין ירושלים מהלך עשרת ימים או פחות וכו׳, רואין אם אותו המקום מאר״י וכו', עושין יום אחד, ואם אותו המקום מסוריא או מחו״ל כגון מצרים כו׳, עושין כמנהג אבותיהם שבידיהם, אם יום אחד — יום אחד, ואם שני ימים — שני ימים״ עכ״ל.

מהדברים האלה משתקפים שלושת הכללים היסודיים הללו:

א. ארץ ישראל המוחזקת מזמן כבוש שני(כבוש עולי בבל), שהיא מסתמנת בצפון־צפונית לאכזיב, היינו מן ראש הנקרא, ובצפונית־מזרחית עד לבניאס (פמייסא ולדרום עד לרפיח, ולמזרחה עד לבאר שבע, וגבול המזרח מן מצדה בדרום עד לבניאס בצפון. ואע״ג שגם חלק גדול מעבר הירדן היה מכבוש עולי בבל, לא נתבארו עד כה המקומות שכבשו עו״ב.

ב. הלאה לצפון, מראש הנקרא ולהלן, ובדרום לרפיח, ומעבר לירדן, כל שהוא בתחום שיעור מהלך עשרה ימים, ערך 400 ק״מ, שיעור שהיו השלוחים (המודיעים על קביעות החודש) מגיעים לשם – ה״ה בספק, ותלוי במנהג המתישבים, אם התושבים נוהגין יום אחד, יתמשך המנהג בך, והנראה שכן גם אם המתיישבים באו מאר״י שנהגו יום אחד, נוהגין גם שם יום אחד, ואם נהגו שם ב׳ ימים, או שהמתישבים באו מחו״ל, נוהגין ב׳ ימים.

ג. וכל שהוא יותר ממהלך עשרה ימים, אפילו המתיישבים באו מאר״י — אם באו להשתקע שם (לא על דעת לחזור), נוהגין שני ימים. ורבים וגדולים (בדור הקודם ובדור הזה) מתפלאים על דברי הרמב״ם להלן שם (י״ב) האומר: מקום שבינו לירושלים עשרה ימים או פחות, והוא סוריא או חו״ל, ואין להם מנהג, או שהיא עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל, עושין שני ימים כמנהג רוב עולם.

טיפת דיו זו שהוסיפה קולמוס של רבנו הגדול תיבת ארץ ישראל, הטילה מבוכה רבה בארץ ישראל עשרות רבות בשנים, מאז החלו להקים מושבות חדשות. אבל נמנו וגמרו רבני וגאוני אר״י שאין דברים אלה כפשוטם, וודאי כל אר״י מחוזקת ליו׳׳ט אחד. כדמוכח מכל הפוסקים וגם מהרמב״ם. ובכל הש״ס והפוסקים נקרא יום השני ״יו״ט של ג ל ו י ו ת ״. גם ברמב״ם כאן וגם בה׳ יו״ט כתב בזה״ל: זה שאנו עושין בחוצה לארץ שני ימים… מדברים שנתחדשו בגלות, ואין עושין כאר״י שני ימים, וכן שם להלן ובדוכתי עוד. ולא השתמש שום אחד מהפוסקים לחלק באר״י גופה בין עיר ישנה לעיר חדשה, ובין ישוב למדבר. (והחלוק בין ישוב למדבר מצינו לזה שבא מאר״י לחו״ל, בנוגע למקום שנהגו בחומרא, כגון שבא ממקום שעושים מלאכה למקום שאין עושין).

וכל הפוסקים לא הביאו דברי הרמב׳׳ם ״מדבר אר״י״, זולת הכפו״פ  (כפתור ופרח פי״ד) שהעתיק דברי הרמב״ם, ויחיד הוא הגריעב״ץ בשאילת יעב״ץ (קס״ח) המפקפק על מנהג ערי אר״י, אבל גם הוא מסיק שחלילה לו לערער על מנהג אר״י שיסודתו בהררי קודש, רבותינו הגדולים.

וכל זה הורה מו״ר הגאון ר״ש סלנט ז״ל מלפני כששים שנה, כשהחלו אז ביסוד המושבות החדשות באר״י, והורה שאין לפקפק שעליהם לנהוג יום אחד, וכן מורים כל רבני וגדולי אר״י. והיו מרבני ירושלים שחשבו לומר שאפשר שט״ס נפל ברמב״ם וצ״ל ׳מדבר חוץ לארץ' והדעת נוטה שיפה (אסר) [השיב] הרב הגאון ר׳ שלמה זלמן בהר״ן לוי זצ״ל (כמובא בס׳ ציץ הקודש תשובה מ״א מ״ב), שהכונה למדבר אר״י של כבוש מצרים. וכן נראה ממה שכלל הרמב״ם מדבר אר״י וסוריה.

ולוא אפילו הו״א שכונת הרמב״ם ׳מדבר אר״י׳ בגבולי כבוש בבל, עכ״פ ודאי הוא שהמדובר במקום שלא היה מעולם ספק בכל הסביבה לישוב יהודי. ודבר זה אינו אפילו במדבר יהודה במזרח ירושלים, שאין גם שם בידוד גמור בתקופתנו אם לא היה שם בסביבה איזה ישוב.

ובזה אנו באים לדיון במקומות המפוקפקים:

א. בנוגע לעבד הירדן עד רבת־עמון יש לפסוק: שאם באו המתישבים מאר״י ונהגו באר״י יום אחר (לדעתי אין להקפיד בזה דוקא לג׳ פעמים עפי״ט שכתבו האחרונים שמנהג נקבע בג׳ פעמים) שצריכין לנהוג כן גם בעבר הירדן. וכפי שראיתי קונטרס אחד שהדפים אחד מחכמי ירושלים לפני יותר מחמישים שנה, נשאלה שאלה זו לפני ראשי הרבנים בירושלים חו״ז מו״ר הגאון רבי שמואל סלאנט זצ״ל וראשל״צ החכם באשי הגאון רבי יעקב שאול אלישר (יש׳׳א ברכה.) זצ״ל, על אודות מושב ׳בני יהודה׳ שבמזרח ים כנרת [נוסד בשנת תרמ״ט], שבאו המתישבים מאר״י המערבית, ופסקו שישמרו יום אחד כמו שנהגו באר״י. וכן נוהגין כיום כמה מושבות חדשות בעבר הירדן מזרחה.

גם על עיר עגלון [=עג׳לון], ערך 17 ק״מ למזרח הירדן, דנו האחרונים בזמן שהיה שם ישוב ישראלי* ובקשו לנהוג יום אחד. אמנם המהרי״ט צהלון [סימן לד] כ׳ לנהוג בעגלון ב׳ ימים, והובא בשע״ת תצ״ו ס״ק ה, אבל כבר הביא כף החיים (שם תצו,ו) שאשתמיטתי׳ מ״ש הכפו״פ (ר״פ נ׳׳א) שנוהגים שם יום אחד.

ואם יסכימו הרבנים דזמננו בארץ ישראל, אפשר להקל בעבר הירדן, גם אם יתחדש שם ישוב חדש רק לעולים הבאים מחו״ל.

ב. בנוגע לצפון, מהלאה לראש הנקרה, ולמזרח מהלאה למטולה ולבניאס — דומני שיש להחליט: כל שהוא תוך 400 ק״מ מירושלים, אם באו מתישבים מאר״י — ינהגו יום אחד, ואם באו מחו״ל — ב׳ ימים.

הגם שעל עיר ׳צור׳ כתב הכפו״פ (פי״ד) ופאה״ש [סימן ב סעיף טו) בשם תשובות הרמב״ם (פאר הדור [סימן קו]) שנוהגין ב׳ ימים (וכ״ה גם בשע״ת תצו), והרמב״ם (קה׳׳ח פ״ה הי״א) חשב צור מערי סוריא (ומסתבר לרעתי שר״ל בכבוש מצרים שבסוריא, וכמ״ש הכפו״פ שהיא מכבוש מצרים, וראה תבוה״א דף מח מש״כ בזה) — אבל מכיון שהיא בתוך מהלך עשרה ימים, ופסק הרמב״ם בהלכותיו [שם] שבתוך מהלך עשרה, אוחזין מנהגם בידם — מסתבר דהא דכתב הרמב״ם בתשובה שנוהגין ב׳ ימים, ואין דופי במנהגם, שמדובר כשבאו מחו״ל, ומספק לא משנין מנהגם, אבל כשבאו מאר׳׳י, צריכין לנהוג יום אחד. וכאשר הרב בעל תבוה״א הרצה דבריו, בנוגע לצור [שיש לנהוג בה ב׳ ימים] לפני מו׳׳ר הגרש״ס, אמר לו הגאון שדעתו אינה כן, ואין לקבוע את צור בתור עיר הנוהגת ביומים.

וע״ד רמלה שהיו מפקפקים עליה, אם כי הכפו״פ אומר שנוהגין בה ב׳ ימים, כבר כתבו לנכון האחרונים שלא נהגינן כן, וכמש״כ בברכי יוסף [סימן תצו ס״ק ט] ודברי יוסף ח״ג א, וכ״פ רבני אר״י, והוא פשוט.

ג.       וכל הקושי הגדול שיש לנו הוא בנוגע לנגב הדרומי — להלן מרפיח ולהלן מבאר שבע, ששם השממון הגדול [מוכיח] שמעולם לא הגיעו שם שלוחים, ומכיון שהוא מחוץ לכבוש עולי בבל, יש לדעתי להנהיג שם ב׳ ימים.

ונופלת השאלה על המושבות החדשות: ׳עלומים׳ [צפונית מערבית לנתיבות], ׳חלוצה׳ [דרומית מערבית לבאר שבע], והלאה ׳רביבים׳ [מערבית לירוחם] ולהלן ׳עסלוג׳ [על הכביש באר שבע — ניצנה], ׳עוג׳ה אל חפיר׳ [ = ניצנה] ו׳עין קדש׳.

מכ״ש לענין ׳אילת׳ שיש שם לנהוג דוקא שני ימים, אפילו הבאים מאר״י להשתקע שם (שאין דעתם לחזור),

שמלבד מה שאמרנו שהשממון מוכיח שלא הגיעו שם השלוחים — הלא גם המרחק הוא יותר ממהלך עשרה ימים. המרחק בקו האוירי הוא אמנם מירושלים רק קרוב ל-250 ק״מ, אבל הדרכים והשבילים הפתלתלים דרך הרים וגבעות וגאיות הוא הרבה יותר מכפלים (גם אם נקח בחשבון דברי אביי: איסתתמו להו דרכי [ראש השנה כג,ב]), וכן צריכים לקבוע שם ב׳ ימים. כל זה כתבתי לתשומת לב רבני וגאוני אר״י, רצוי שכל רב יעיין לא דווקא בספרי אחרונים, אלא ביחוד בירושלמי שביעית פ״ו ה״א, ובעיקר במפה החדשה של מדינת ישראל.

כמבואר להלן אף המהרי"ט צהלון — שתי במאה הטו בצפת — התייחס לישוב היהודי שם, ואף פוסקים מאוחרים יותר.