סימן נא – בענין הנ"ל -

סימן נא

- בענין הנ"ל -

 

לכבוד ידידי אלופי ומיודעי

הרה"ג הגדול סבא דמשפטים

כמוהר"ר שאול משה זילברמן יצ"ו.

ידידי הרה"ג!

 

נתכבדתי בתשובתו היקרה מפנינים על קונטרסי הקטן בנדון היתר העלובה מלכה, והתענגתי מאד לקרוא דבריו היקרים מאד. וכדי להשתעשע בדב"ק אמרתי להעלות על הכתב הערות שהעירותי דרך למודי בדב"ק.

הנה כת"ר אנהירינהו לעיינין בהערתו המחוכמה ע"ד החזן נחמן, שיש מקום לפסלו משום שהוא משים ע"ר שעבר אלאו דלא תשא באמרו ז' ברכות שלא במקום נשואין, וכת"ר מצא לה פתרון דפלגינן דבוריה בכתבי דברי הראשונים עלה על דעתי דבר זה אלא שחשבתי שאם באנו לפסול את העד נחמן מטעם זה לא ישאר לפנינו עדות על הקדושין עצמם אלא עד אחד שהוא עצמו מעיד על בטולם ועדותו בטלה מדין נמצא אחד מהם קרוב או פסול שאפילו לא ידע הכשר מפסלותו של חברו עדותו בטלה, וכמ"ש הבאה"ט אה"ע (סי' מ"ב סק"ח) משם מהר"ם פאדובה, והואיל ועד זה שנתיחד להעיד נפסל משעת ברכת ארוסין שקדמו לקדושין והואיל ושניהם אומרים שלא כוונו לשם קדושין, והואיל ולא הוחזקו לנשואים קדושיהם בטלים ממה נפשך: אי משום דפלגינן דבוריה ואין עד השני נאמן לפסלו וכמ"ש כת"ר, ואי מדין נמצא אחד מהם פסול עדותם בטלה.

עוד האיר עינינו בתשובת הגרעק"א ז"ל שדקדק מדברי רמ"א שכתב (בסי' י"ז) מותרת לבעלה הראשון לומר שדוקא לבעלה התירו באנוסה או כשהורו לה בטעות משום דלגבי בעלה הראשון מספיקא דדינא אין מוציאים אותה מחזקתה, אבל לגבי השני דהנשואין היו כזנות הוי כלכתחילה להנשא לו מש"ה מחמירים מספק.

והנה בקונטרסי הקודם הזכרתי מ"ש התוס' (יבמות ל"ה ד"ה אעפ"י) שסברה היא דלא נאסרה על הבועל אלא כשנאסרה על הבעל. ולפי"ז יש לומר בדקדוק דברי רמ"א שכתב: ומותרת לבעלה הראשון משום דמהיתר בעלה הראשון יוצא היתר גם לבועל שכל שלא נאסרה לבעלה לא תיאסר לבועל.

אסיפא דמגלתא העיר כת"ר ע"ד מהרי"ק שפסק דסברה שהוא בעלה לא נאסרה לו משום דכתיב ומעלה בו מעל וזו לא מעלה בו הואיל וסברה שהוא בעלה, וכת"ר תמה ע"ז דמ"ש מהקדש שחייב במעילה גם בשכסבור שהוא חולין (ראה רמב"ם ה' מעילה פ"ו הי"א) נלע"ד לתרץ דשאני הקדש שנאמר בו כי תמעול מעל ודרשו רז"ל מכל מקום; בשבועת הפקדונות או תשומת יד וכו' נאמר: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה, להדגיש שאשם מעילות ותשלומי חומש באים לא מפני הכחשת הפקדון או הגזל וכו' שהיא מעילה גם בחברו שהפקיד בידו או שגזלו ועשקו, אבל המעילה המחייבת בדין זה היא שבועת הפקדון שהוא מעל בה; ואלו בבגידת אשת איש נאמר: ומעלה בו להדגיש שמעילת האשה הגורמת לטומאה לאסרה על הבעל ועל הבועל היא בגידתה בבעלה, ואלו מצד אסור שבדבר היא חייבת מיתת בי"ד ובמקום שאין עדים נדונה בידי שמים, וכדברי רז"ל בפסוק והאלוקים אנה לידו שהקב"ה מזמינם לפונדק אחד זה שהרג במזיד נהרג (מכות י').

והואיל והדגיש הכתוב לומר ומעלה בו, נלמוד מזה קולא וחומרא. קולא בסבורה שהוא בעלה שאע"ג שבהקדש חייב במעילה, בזנות פטורה משום שלא מעלה בו, וחומרא בסבורה שמותר שאע"ג שלשאר אסורים נדון כאנוס ופטור, בזנות חייבת משום שסו"ס היא בוגדת בבעלה, וכך לי אומרת אין זה בעלי ומותר לזנות תחתיו, כבוגדת בו במחשבת אסור בכל אופן נקראת ומעלה בו. ובזה אפשר לתרץ גם תמיהתו השניה.

והנני מסיים בברכת הנחמה ובכל רגשי כבוד חבה והוקרה