סימן נא
(ליו"ד סימן רס"ז)
הנטען על השפחה ונשתחרר
כ"ו לחודש כסלו ש' ת"ש.
שלמא רבא מן שמיא למאן דזיו ליה כבר בתיה, כבוד הרב הגאון וכו' כמוהר"ר אהרן בהרמ"א מילבסקי יצ"ו, רב ראשי בק"ק מונטיווידיאו.
אדוני הרה"ג!
נתכבדתי במכתבו היקר ובו חידושי תורה להקשות עמ"ש עלה דמתניתין דנטען על השפחה ונשתחררה או העכו"ם ונתגירה הרי זה לא יכנוס ואם כנס מוציאין מידו, הא גיורא מיהא הוי ורמינהו וכו' אי הכי לכתחלה נמי משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה (יבמות כד ב) וע"ז הקשה מעכ"ת וכי לא ידע הגמ' גם לפי הס"ד דטעמא משום לעז, הא במתניתין שנינו גם הנטען על השפחה ונשתחררה לא יכנוס וע"כ היינו משום לעז כי מאי חשש איכא על השחרור, את"ד.
ולע"ד נראה דפירושא דהאי סוגיא כך היא הא גיורת מיהא הוי והיינו בין שפחה ונשתחררה שהרי גם היא צריכה טבילה לשם גירות (עיין רסח סי' רס"ז ס' ז') ודינה כגויה שנתגיירה, ובשתיהם אם נתגיירו לשום אישות אינן גיורות לענין זה שתהיינה מותרות להנשא לישראל, ומתרצינן דכולם גרים גמורים הם בדיעבד ואקשינן אי הכי תנשאנה לכתחילה ומשנינן דטעמא דמתניתין בין בשפחה ובין בגיורת הוא משום דאתי לאחזוקי קלא קמא, פרש"י שם ד"ה דאמר רב אסי, וכו' שבא עליהם בזנות וכדבר אסי דאמר הסר ממך עקשות פה, והיינו גם במקום שנכשל בעבירה ויצא עליו קול מצוה על כל אדם מישראל שלא להחזיק עליו קול פגום שיש בו משום עקשות פה ולזות שפתים. אולם הרמב"ן ז"ל [דף רכ ב ד"ה הא גיורת] מצא בתוספות דתני: הבא על השפחה ועל הגויה דהיינו גם שאין זה זנות גרידא אלא שיש עדים על הביאה ולפי זה אין לפרש הסר ממך עקשות פה היינו משום אחזוקי קלא קמא שהרי הדבר מוחזק על פי עדים, ולכן פירש דהלעז הוא על עצם הנשואין שלאחר שהתגיירה, שיאמרו שלשום זנות התגירה ולשום זנות נשאה כלומר להמשכת הזנות ולא לנשואין ודבר זה שייך גם בשפחה.
ב) עוד דקדק מעכ"ת ע"ד הרמב"ם הל' גירושין פרק י' הל' י"ד שבדין ישראל שנשא גיורת או משוחררת כתב הנטען וכו' ובדין גר או עבד שנשאו ישראלית כתב: עכו"ם הבא על בת ישראל וכו', שנוי זה ודאי לא בכדי הוא את"ד.
ולע"ד נראה לתרץ דהרמב"ם ז"ל מפרש כפירש"י דהיינו שהלעז הוא לאחזוקי קלא קמא ולעז זה שייך בישראל שנטען על השפחה או על הגויה, אבל גוי שבא על בת ישראל ונתגייר אח"כ אין מקום לחוש לאחזוקי קלא קמא על מעשה שהיה בגיותו אלא בכל זאת לא ישאנה משום שלא יהיה לעז שלשם זנות התגייר.
ולכן כתב: הנטען על השפחה וכו' ה"ז לא ישאנה, וכן עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל אעפ"י שחזר הגוי ונתגיר העבד ונשתחרר ה"ז לא ישאנה, דקדק לומר בדין ישראל שנשא גיורת או משוחררת: הנטען ולא ישאנה משום דלא לאחזוקי קלא קמא, ובדין גוי שנשא ישראלית כתב: אבל בנטען לבד לא אמרינן ליה לכנוס אפילו לכתחילה, דאין מקום למונעו משום אחזוקי קלא קמא אלא משום לעז שלאחר הגרות שלא יאמרו שנתגייר לשם כך.
והנלע"ד כתבתי.