סימן נא
(לאו"ח סי' של"ח ומשפטי עזיאל ח"א חאו"ח סי' י"ג).
שימוש בראדיו טליפון וגראמפון בשבת
כ"ה ניסן תרצ"ו.
לכבוד החכם הנכד שלום הררי. שו"ב מקוה ישראל.
ר. נ.
מכתבו היקר מיום כ"ז אדר דנא הגיע לידי והנני מתכבד להשיב בקצרה.
בספרי הקטן "משפטי עזיאל" (ח"א או"ח סי' י"ג) כתבתי שגם להרי"ף ודעימיה אסור להשתמש בשבת בגראמפון ורדיו שהרי משמיע קול שיר ואסור מגזירה דשמא יתקן כלי שיר. והוא הדין שפעמון המצלצל על ידי אחיזת השפופרת הוא כלי שיר ובדרך שיר אסור לכו"ע מגזרה דשמא יתקן כלי שיר. וע"ז השיג מעכ"ת וכתב: שהמעין בדברי הרי"ף ימצא שכל שאינו מתכוון לשיר אעפ"י שהקול הוא קול שירה מותר שהרי הביא דברי אמימר שהתיר לדלות מים בגלגל אעפ"י שהוא משמיע קול נעים ודומה קצת לכנור, לפי זה הטלפון הוא אינו כלי וגם מתכוון לשיר מותר עכת"ד.
ולע"ד אני אומר שלא דק מעכ"ת בסוגין דגמרא שהרי בסוגיין נחלקו רבה ואביי בדין אולודי קלא כגון טרף אבבא או מעלה בדיופי וכו' להקיץ משינה, אבל בכל דבר דמשתמע כי קלא דזמזומי אסור לכו"ע, ואין בזה מחלוקת (עירובין ק"ד), וקלא דזמזומי היינו כל קול שיש לו צלילים ומשתמע נחת ונעימה, וכן כתב הערוך: ובדפוס שונצינו איתא ברש"י קשקוש והוא הנכון שפירושו הוצאת קול בזוג, (ערוך השלם ערך זמזומי).
מכאן אתה למד שאפילו בכלי שאינו עשוי לשירה כגון דיופי וכו' אם מתכוון להשמיע קלא דזמזומי אסור משום מתקן כלי שיר, ואין צריך לומר בפעמון הקשור בטלפון שהוא כלי שיר ומשמיע בנעימה ומכוון להשמיע קול שיר זה כדי לקרא את השומע אל הטלפון, אסור. וזה מבואר בדברי שכתבתי: דהעיקר הוא באיכות הקול כל שהוא משתמע כקול שיר אסור מגזרה זו כמו קול של דיופי דאסור משום דמשתמע כי קלא דזמזומי, והדברים ברורים ובהירים,
עוד כתבתי בספרי (שם) כי השמעת קול בכלי שיר אינו אסור משום גזרה אלא כיון שהשמעת קול כרוך בודאי תקון מנא אסור והסתיעתי מדברי רש"י והרמב"ם ז"ל. וגם על זה השיג כבודו וכתב שלא מצא בדברי רש"י והרמב"ם שום סיעתא.
והנני לבאר דברי, דהנה גרסינן בגמ': בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור קושרה, ר"ש אומר עונבה, רשב"א אומר אף היא אינה משמעת קול. וכתב רש"י: וטוב לנו לחלל שבת בטלטולו לקיים השמעת קול שיר של לוים. (עירובין ק"ג) הא למדת דטלטול הנימא אעפ"י שאינה מלאכה מצד עצמה אסור מדאורייתא משום שהוא מתקן מנא. וכן כתב עוד רש"י: משלשל אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו. (שם ד"ה משלשל), ומזה דנתי שהואיל ומתקן מנא הוא אסור דאורייתא והואיל ועצם השמעת קול כרוכה בודאי בתקון מנא, אסור לא משום גזרה דשמא יתקן כלי שיר אלא משום דודאי יתקן, כעין גזרה דלא יקרא לאור הנר, וכן הסתיעתי מדברי הרמב"ם שכתב: הגורר כל שהוא או המתקין כלי באיזה דבר שיתקן חייב. לפיכך אסור להשמיע קול של שיר בשבת בין בכלי שיר בין בשאר דברים, אפילו להכות באצבע וכו' כ"ז אסור גזרה שמא יתקן. ומשמע ודאי דגזירת שמא יתקן היא רק אסיפא דמילתיה. אבל כלי שיר אסור משום שודאי יתקן וכדאמרן. ועל יסוד זה כתבתי שמ"ש התוס' דלדידן דאין אנו בקיאין לעשות כלי שירים לא שייך למגזר. היינו רק לענין מטפחין ומרקדין, והדבר מוכרח מעצמו שכן הוא משום שלענין תקון מנא של כלי השיר לא יאמרו התוס' שאין אנו בקיאין דמי שיודע לשיר יודע גם לתקן כלי השיר, אלא במטפחין ומרקדין שהגזירה היא שמא יתקן כלי שיר, זאת אומרת שיעשה כלי שיר, כתבו התוס' דלדידן שרי לפי שאין בקיאים לעשות כלי שירין. וכן מתפרשים דברי רמ"א שכתב: דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר. מכאן אתה למד שלא נאמר דבר זה שאין אנו בקיאין אלא לגבי מטפחין ומרקדין וכו' שהאסור הוא שמא יתקן ויעשה לו כלי שיר, אבל בכנורות ונבלים וכיוצא בו שהאסור הוא משום שודאי יתקן כלי זה עצמו הואיל ואי אפשר להשמעת קול מבלי תקון זה. לא נאמרה סברה זו שאין אנו בקיאין וכדאמרן, וגם זה פשוט וברור.
אתאן אל הסעיף הג' שכתבתי בסה"ק לאסור השמוש בטלפון וראדיו וגראמופון משום מתקן מנא, וכבודו הרבה להשיג שזה דומה למנורה וכוס של פרקים וכו', ולא דק בזה כלל שהרי מדברי רש"י מוכח דשלשול הנימא הוי מתקן, וכן אסרו מרן ורמ"א לכוון השעון בשבת ואין זה אלא משום כגמר כלי ומתקן מנא, וכמ"ש הפ"ת, וזה פשוט וברור.
ומזה אתה למד שאין לדמות דין מנורה וכוס של פרקים או מטה, שהרכבתה הוא השמוש בכלי כמו שנעשה, אבל כל דבר שהוא בדרך תקון כגון מתיחת הנימים של הכנור, ומכל שכן כל דבר שאינך יכול להשתמש בו אלא ע"י הוספת כח או חבור למקום אחר, כגון טלפון וראדיו וכדומה לו. הרי זה מתקן מנא, ואפילו אם תקון זה נעשה בקלות גמורה דאין לך פעולה יותר קלה ממכה בפטיש ובכל זאת אסור.
ולענין שומע מפי הטלפון ברור הדבר שגם זה כשומע קול הברה אעפ"י שאנו מכירים את קול המדבר, לפי שקול זה אינו נשמע לאזנינו, אלא מפני שהרוח מכה על המכשיר הטלפוני המיוחד לכך, ומשמיע לאזנינו הד הקול כמו שנשמע הד קול המדבר בהרים, שאעפ"י שאנו מכירים את קולו בכל זאת אינו יוצא מכלל קול הברה. והנלענ"ד כתבתי.