סימן נג' ב. האם הנשוי לנכרית עולה לתורה להיות חזן וכו' / או"ח סימן נג

ב. שאלה.

מה שעיינתי בספרו הקדוש מצאתי מה שכתוב על ענין ש״צ וכו׳*. בעיר כלכותא מצויים איזה אנשים זקנים ויש להם נשים נכריות מיוחדות להם, ואנשים אלו רוצים

לעלות לקרות בתורה בצבור, ולפעמים בימים טובים ג״כ יתפללו על ראש הקהל. בזה יודיענו רבנו מה לעשות עם אנשים אלו, אם ניתן להם רשות לעלות ולקרות בס״ת בצבור, וגם אם יכולים הם להיות חזנים בימים טובים או איזה פעמים, בבקשה להודיענו תשובת שאלותינו אלה מיד ותו״ר למפרע וכו׳.

תשובה.

דין זה מפורש הוא בסוגיא דגמרא: 'כי חלל יהודה קדש' [מלאכי ב,יא]  -זה הבא על הזונה, 'ובעל בת אל נכר' [שם] – זה הבא על הכותית, וכתיב "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבקות" [שם] (סנהדרין פב,א). מסוגיא זו יוצא לדין מפורש: שנשוי נכרית לא יהיה ש״צ ולא עולה לתורה אפילו באקראי, וזהו בכלל לא יהיה לו עונה בתלמידים ולא לעלות לדוכן אם הוא כהן, שכיון שלא יהיה לו בן מגיש מנחה, כ״ש הוא, שהוא עצמו לא יעשה כל שרות של כהונה.

וכן פסק מרן ז״ל: ש״צ צריך שיהיה הגון. ואיזהו הגון?

שיהא ריקן מעבירות, ולא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ורגיל לקרות תורה, נביאים וכתובים (שו״ע או״ח סימן נג סעיף ד), וכ״ש הוא לאלה הנשואים נשים נכריות, שכל ימיהם בעבירה, שאסור להם כלל לעבור לפני התיבה.

בן ציון מאיר חי עזיאל ראשון לציון,

הרב הראשי לישראל