סימן נד
(ליו"ד סימן רס"ח)
ביאור דברי העטור דמחלל שבת בפרהסיא אינו אלא בעבודת קרקע
י"ז אייר תש"ב יום ל"ב למטמונים
לכבוד ידידי ומכובדי הרה"ג כמוהר"ר משה דוד גרוס יצ"ו
נתכבדתי במכתבו היקר מיום ה' דנא ותוכו רצוף שאלת חכם בפרוש דברי העטור [דף סג ד"ה שליחות ובב"י אה"ע סימן מד ד"ה כתב הרמב"ם] שכתב: מחלל שבת בפרהסיא ליתא אלא בעבודת קרקע, ולמלאות רצונו החביב עלי הנני לענות כדלקמן:
דברי העטור אלה ככתבם הם תמוהים מאד ונראים לכאורה נסתרים מדברי הגמרא בכמה דוכתי שמתוכם מתברר שמחלל שבת בפרהסיא באיזו מלאכות שהן, הוא כעכו"ם לכל דבריו, והלכה זאת היא מוסכמת בכל דברי הפוסקים הראשונים והאחרונים וכבר השיגו על דברי העיטור אלה רבים מגאוני האחרונים כאשר הזכירם מעכ"ת.
ולע"ד נראה שטעות סופר נפלה בדברי העיטור וצריך לגרוס בדבריו: ומחלל שבת בפרהסיא ליתיה אלא כעובד עבודה זרה, וקרוב לומר שהיה כתוב כעובד ע"א, ובטעות העתיקו זה לע"ק וממנו נמשכה הטעות לכתוב מפורש עבודת קרקע.
ודבר זה מוכח מדברי העיטור עצמם שאם לא כן מאי שיאטיה דין זה כאן, הלא הוא סובר דמחלל שבת אינו כגוי לענין קידושין. כמו שכן מוכח מריהטא של כל תשובה זאת, ולכן צ"ל כמ"ש והכי פירושם.
דהנה בראשית דבריו הוכיח מסוגין דבכורות (ל ב) ויבמות (מז ב) דגר שטבל ועלה וחזר לסורו אם קדש קדושיו הם קדושין ודאים ולא כעכו"ם שחוששין לקדושיו.
מכאן שכיון ששם ישראל נקרא עליו פעם אחת אעפ"י שחטא, ישראל הוא לענין קידושין, ומכל שכן ישראל מומר לע"ז שקידושיו קידושין.
ומינה דן גם לענין מחלל שבתות שהוא כעובד עכו"ם שקידושיו קידושין מטעם זה דאעפ"י שחטא ישראל הוא, וכן הסתייע מתשובת רבי שלמה שכתב שהוא הדין מחלל שבת בפרהסיא קידושיו קידושין.
לעומת זאת הביא תשובת דקמאי דכתב: מומר לחלל שבת הואיל והוא מפר ברית הרי הוא עובד עכו"ם ממש ולכן אין קידושיו קידושין. והסתייע לזה מדתניא מקבלין קרבנות מפושעי ישראל חוץ מן המשומד לנסך יין ולחלל שבתות בפרהסיא. מכאן מוכח דמחלל שבתות בפרהסיא גרוע מפושע ישראל. הלכך גם לענין קידושין אין קידושיו קידושין דכיון דהפר ברית לאו ישראל הוא.
וע"ז הכריע העיטור וכתב: ומסתברא, כיון דקי"ל עכו"ם שבחוצה לארץ לאו עובדי עכו"ם הם האידנא אינו משומד לע"ז ומחלל שבתות בפהרסיא ליתיה אלא כעובד עכו"ם, וקידושיו קידושין.
והכי פירושו דלמאי דקי"ל עכו"ם שבחו"ל לאו עובדי עכו"ם הם, הלכך גם אלה שבארץ ישראל אינם אדוקים לע"ז וכדכתבו התוס' (חולין יג ב תד"ה נכרים שבחו"ל). לכן האידנא ישראל מומר אינו משומד לע"ז דכל מי שנעשה מומר אינו אלא כמותם של עכו"ם ונהי דגוי שקדש אין קידושיו קידושין. משום דלא מישראל הוא, אבל ישראל עצמו שנעשה מומר לע"ז אינו יוצא מכלל ישראל הואיל ואינו אלא כעכו"ם שמנהג אבותיו בידו ולא גרוע ממנו.
ומטעם זה מחלל שבתות בפרהסיא אינו אלא כעכו"ם ודבריו מכוונים למ"ש בגמ': אלמא שבת ועבודת אלילים כי הדדי נינהו (עירובין סט ב) אבל אין מחלל שבת חמור ממומר לעכו"ם. הלכך כמו שאנו אומרים לענין ע"ז מנהג אבותיהם בידיהם, גם מחלל שבתות אנו אומרים מנהג העולם הוא עושה להנאתו או לתאבונו ואינו עובד ע"ז, הלכך קידושיו קידושין וגטו גט.
זה מה שנ"ל ברור בכונתו כמו שמוכח מתוכן תשובתו.
את זאת אני אומר לקושטא דמילתא לפי הבנת תוכם ורוחם של דברי העיטור, אבל אחרי שהתשב"ץ ומרן הבית יוסף העתיקו הדברים ככתבן: שאין מחלל שבתות בפרהסיא אלא בעבודת קרקע ולא העירו על דבריו, צריכים אנו לפרש הדברים ככתבן ולומר שדבריו של העיטור בזה אינם אלא לענין קידושין שהוא שונה בדינו מכל ענינים אחרים, שהרי אפילו גר שטבל ועלה, הרי הוא כישראל לענין זה, שאם קידש קידושין קידושין (יבמות מז ב) והיינו משום שנקרא עליו שם ישראל, וכל שכן ישראל מומר אפילו לע"ז, אלא שיש מחמירין במחלל שבת משום שהוא מפר ברית עולם בין ישראל ובין מקדש השבת. הלכך יש לומר שאין זו הפרת ברית אלא בעבודת קרקע שהיא גלויה ומפורסמת ושאין ליחס אותה למומר בתיאבון, אבל לא בכל שאר עבודות שאין כונת הפרת ברית אות השבת גלויה. ועל כל פנים אין סתירה מהש"ס לסברא זאת שכל מה שנאמר בתלמוד שמחלל שבת הרי הוא כעכו"ם, היינו לענין קרבנות וערוב וכדומה, אבל לא לענין קידושין, ואין סתירה לדברי העיטור גם מדברי הפוסקים, שהרי רוב הפוסקים פסקו שגם מחלל שבת בפרהסיא שקידש קידושיו קידושין, וגם גר שחזר לסורו שקידש קידושיו קידושין (יו"ד סי' רס"ח סעיף י"ב), ולכן ודאי שישראל מומר לע"ז אינו גרוע ממנו, והוא הדין למחלל שבת אפילו בעבודת קרקע ואין צריך לומר בכל יתר העבודות.
והנלע"ד כתבתי.