סימן סב
(לאה"ע סי' ס"ב)
חופה שאי אפשר לעשותה בעשרה אנשים אם לברך ז' ברכות
שאלה:
במקומות שממשלת הזדון והרשע אוסרת על היהודים שבמדינתה להנשא בנשואין דתיים אפילו אחרי שיעשו בערכאותיהם נשואין אזרחיים כחוק, ומפני כך יראים מאימת מלכות לעשות נשואיהם הדתיים בפרסום בעשרה אנשים כדין וכהלכה, אם מותר להן לברך ז' ברכות שלא בעשרה או שמוטב להנשא בחו"ק וכתובה ובלא ז' ברכות.
תשובה:
הבית יוסף (סי' ס"ב) הביא תשובת הרשב"א: על עיר שאין בה עשרה בני אדם בברכת הנשואין ואי אפשר להביא ממקום אחר והשיב שאין ברכת חתנים פחותה מעשרה. ועוד הביא תשובת המימוני שכתב שאין ברכות מעכבות בדיעבד עי"ש, ומשמע שהרשב"א והתשובות מימוניות שניהם מסכימים להלכה שאין ברכת חתנים בפחות מעשרה אלא שתשובת המימוני מקיל עוד יותר שבמקום שאין עשרה מותר לישא בלא ברכות כלל, דברכות אינן מעכבות. ונראה שלהלכה פוסק מרן כדעת התשובה מימונית שברכות אינן מעכבות ופוסק גם כדעת הרשב"א שבמקום שאין עשרה לא יברכו ברכת נשואין כלל וישאו בלא ברכה. ומה שדחה תשובת המימוני אינו אלא להראיה שהביא, דאטו תעלה על דעתך אם אין במדינה עשרה שלא תנשא? וע"ז כתב שאין זה אלא כמכריע מעצמו, אבל לעיקר הדין מודה שברכות אינן מעכבות וראיה לדבר ממה שפסק מרן (סי' נ"ה ס"א) דכל שהכניס האיש ארוסתו לחופה אע"ג שלא נבעלה הרי היא כאשתו לכל דבר, וצריך לברך ברכת החתנים קודם נשואים, הרי שכניסתה לחופה מתירה לבעלה לגמרי, ואין הברכות מעכבות. וכן כתב רמ"א (סי' ס"א סעיף א') כנסה לחופה ולא ברך ברכת חתנים הוי חופה גמורה, דאין הברכות מעכבות ומברך אחר כמה ימים. ועין בח"מ וב"ש סי' ס"ב. ובדברי כל הפוסקים מבואר שאין לברך ברכת חתנים אלא בעשרה אנשים ככל דיני קדיש וקדושה, ואין אשה מצטרפת לעשרה בדבר זה. וכן דקדקו ואמרו וחתן מן המנין משמע שהכלה אינה מן המנין, ולא מצאתי לשום פוסק להתיר לומר ברכות חתנים שלא בעשרה או בצרוף אשה וקטן.
ובנ"ד הדבר ברור שאסור המלכות לקדש כד"ת ואימת העונש לתת פרסום לדבר בקבוצה של עשרה אנשים חשוב כדיעבד, ואם נאמר שלא ינשאו עד שיהיו עשרה אנשים כדי לברך ברכת חתנים ננעול דלת בפני אלה שרוצים לשמור דרכי התורה ומצותיה בהצנע.
ומטעמים אלה, חשוב הדבר כדיעבד, ויכולים להנשא בחו"ק כדמו"י ולברך רק ברכת ארוסין וברכת אשר ברא ולחכות להזדמנות ראשונה שתבוא לידם להזדמן בחתונה הנעשית כדינה בברכת חתנים בעשרה ולכוין לצאת בברכת ז' ברכות הנאמרים בעשרה כדין וכמו שכן הורה הגאון נוב"י ז"ל (באה"ע מהדו"ק ריש סי' נ"ו).