סימן סד
(ליו"ד סימן רס"ח)
בענין הנ"ל
ה' אייר תש"ט.
כבוד מעלת ותהלת הרה"ג יושבי על מדין בק"ק איסטנבול יע"א, שלום וברכה ברוב חבה
מכתביכם היקרים מיום ז"ך ניסן דנא הגיע לידי ביום כ' דנא, והנני לענות: תשובתי בנדון גרות שלחתי לכם עוד מיום א' ניסן תש"ט. ותמציתה לאסור קבלתו לקהל ישראל כהוראת הגאון הראש"ל כמהר"ם סוזין ובית דינו שאמרו "קראים אינם מתאחים" ורק אם תבוא שאלה כזאת על – כל קהלתם נשוב לדון בהתחשבות עם מצב השעה לתקומת מדינת ישראל: אולם במכתבם זה ראיתי דבר חדש שלא הוזכר במכתבם הראשון והוא: "אשר אמו היא מעדתנו עדת הרבנים", ולכן אני דן מחדש בשאלה זאת ואומר: אמנם הלכה פסוקה היא: ישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית הולד ממזר לעולם (אה"ע סי' ד' סעיף י"ח), ולכן הואיל וקראי זה הוא בחזקת ממזר הרי בנו מישראלית אינו יוצא מדין ממזר, אולם יש לומר מאידך גיסא דהקראים הם ספק ממזרים והם מותרים לבוא בקהל מדין תורה ואינם אסורים אלא מדרבנן משום מעלה עשו ביוחסין (עיין פתחי תשובה שם ס"ק כ"ז).
ולפי"ז יש לומר שאם נשאת אין מוציאין אותה ממנו ולכן גם ולדה מחזיקין אותו לכשר וכמו שאמרו בדיני כהונה: ראוה מעוברת ואמרו לה ממי את מעוברת ואמרה מאדם כשר הרי זו נאמנת ותהיה (היא ובתה) מותרת לכהן, (אה"ע סי' ו' סעי' י"ז) והיינו משום שכיון שנאמנת על עצמה משום חזקת כשרות שלה נאמנת גם על בתה וכדאמרינן: לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה (כתובות יג ב).
זאת ועוד אחרת דאעיקרא דדינא יש לומר דקראי שנשא ישראלית אינו אפילו ספק ממזר דיש לומר בו כל דפריש מרובה פריש ואין הדין ברור לאוסרה עליו ולהוציאה מידו (עיין פתחי תשובה שם סי' ד ס"ק מה). ובכגון זה יש לסמוך על דעת המתירים לקבל את הקראים לקהל ישראל כדי שלא ידח ממנו נדח.
דברים אלה אני אומרם להלכה, ולמעשה הדבר תלוי בהחלטתכם לפי ראות עיניכם פרטי הדברים, אם באמת ובתמים רוצה הקראי הזה לשוב לתורת ישראל ולקבל דברי סופרים ותקנותיהם ככל איש מישראל. ואם תראו צורך בדבר להתיר זאת משום מוטב שיאכלו שחוטות ולא יאכלו נבלות, אם כן רשאים וזכאים מעכ"ת לסמוך על דברי המתירים ולהתיר קבלת גרותו של בן מקרא זה, אחרי פריעת המילה וטבילה ככל דיני הגר.
וה' ברחמיו יקבץ כל נדחינו וישיבנו לעבדו בלב שלם ובגאולת עולם.
והנלע"ד כתבתי.