סימן סו

(לאו"ח סימן תצ"ו).

העיר עזה אם צריכים לנהוג בה רק יו"ט א' או גם יו"ט שני של גליות

 

(י"ג ניסן תרצ"ו).

לכבוד ד"ר רוזנבויים יצ"ו בעיר עזה.

ע"ד שאלתו אם העיר עזה בגבול של ארץ ישראל הישן בכדי לדעת איך שעליכם היהודים הראשונים בעזה לנהוג בימים טובים, יום אחד, או גם יו"ט שני של גליות.

 

הנה עיקר דין יו"ט שני של גלויות אינו קשור בגבולי הארץ אלא בהגעת השלוחין, וכן מוכח ממ"ש בגמ': מכריז רבי יוחנן: כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבדו תרי יומי (ר"ח  כ"א). ומכאן למד הרמב"ם ז"ל ופסק: כל מקום שיש בינו ובין ירושלם מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם, שאין שלוחי כל תשרי ותשרי מגיעין אלא למקום  שבינו ובין ירושלים מהלך עשרה ימים או פחות, וכל מקום שבינו ובין ירושלים עשרה ימים בשוה או פחות שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו רואים אם אותו המקום מארץ ישראל שחיו בה  ישראל בשעת הראיה בכבוש שני וכו' עושין יום אחד, ואם אותו המקום מסוריה או מחוצה לארץ וכו' או עיר שנתחדשה במדבר ארץ ישראל עתה, עושים שני ימים כמנהג רוב העולם (ה' קדוש החדש  פ"ח ה' י"א י"ב). מדבריו למדנו שכדי לנהוג יום טוב רק יום אחד, צריך שני תנאים: א) שיהיה המקום קרוב לירושלם מהלך לא יותר מעשרה ימים. ב) שהיו בה ישראל בשעה שהיו מקדשים בעדות  ראית מולד הלבנה, ואם ספק בדבר אם היו השלוחין מגיעים לשם כגון שהיה חירום בדרך או שהיו הכותים מונעין את השלוחים דרך שם או שלא היו ישראל יושבים שם עושים שני ימים טובים של  גלויות (שם ה' ט').

 

אולם בתשובתו הוסיף וכתב: שבמקום המסופק אם היו השלוחים יוצאים או מגיעים לשם הולכין אחר המנהג, כי אם היו עושים שני ימים טובים, זה מורה כי לא היו באים השלוחים לאיזו סבה וכו',  ואם היו עושים יום אחד ודאי כי היו באים שם השלוחים ועליו אין להוסיף (תשובת פאר הדור סי' ק"ו).

 

וחזי הוית למרן החיד"א שכתב משם מהריט"ץ (סי' רי"ו) שבצפת עושין יום טוב אחד שכך נהגו דור אחר דור ובודאי שכך קבלו מהראשונים עכ"ד, ומרן החיד"א החזיק בסברא זו מהירושלמי (ר"ה  פ"ב ח' א').

 

ושוב הביא סברת הפרי אדמה שנטה לומר דגם ביפו ורמלה יעשו שני ימים טובים, והוסיף וכתב: נהירנא שמורנו הרה"ג כמוהר"י הכהן וכו' נתעכבו ברמלה בעצרת ועשו יום אחד לבד, גם העיד לי  זקן אחד שבזמן הרבנים מהר"א יצחקי ובית דינו היה הוא ואדם אחד דרים ביפו לבדם, והיו עושים יום טוב אחד ואין פוצה פה ומצפצף כלל, וכל זה מורה שכת הקודמין היו יודעים שהשלוחים  היו הולכים ליפו ואין מעכב והוחזקו לעשות יום אחד ככל ארץ ישראל. (ברכי יוסף או"ח סי' תצ"ו סעיף ח' ט') וכן כתב בפארת השלחן (הלכות א"י סי' ב' סעיף ט'). ולענין עזה שאלה נשאלה לפני  מרן הגאון הגדול עט"ר מו"ר הראש"ל ישא ברכה זצוק"ל מאת הגאון הגדול כקש"ת מוהר"ר שמואל סלאנט, והשיב: שאעפ"י שמתשובת הרדב"ז (ישנות ח"א סי' ל') כתב: ואין להביא ראיה ממה שאין  עושין (בעזה) שני ימים טובים של גלויות שאין דבר זה תלוי במקומות של ארץ ישראל אלא במקומות שהיו דרים בה רוב ישראל והיו השלוחים הולכים אליהם ע"כ, הרי לך בהדיא דבעזה אין עושין  שני ימים טובים. לעומת זאת הביא תשובת מהרימ"ט דכתב: שכל ישראל אשר ישבו שם משנים קדמוניות מעולם החזיקו כחו"ל ורבותינו הקדמונים החזיקו כחו"ל לענין תרו"מ ושביעית. ומעתה כיון  דאינה נחשבת כארץ ישראל לענין תרומ"ע הרי הוא כחו"ל גמורה לכל הדברים ע"כ, ומרן הגאון ז"ל תמה על זה שדברי מהרימ"ט סותרים לעדותו של הרדב"ז. וכדי לישב סתירה זו כתב דמה שנהגו  לעשות בעזה רק יום אחד הוא מטעם מנהג. וא"כ אחרי שנתבטל היושב שם נתבטלו מנהגם ואיך נאמר לאלה שהתישבו מחדש שיעשו רק יום טוב אחד ויאכלו חמץ ביום השמיני.

 

וזו הלכה העלה, אם הראשונים שהתישבו בעיר זו עזה הם מירושלים או מיתר המקומות שבארץ ישראל. שנוהגים לעשות יום אחד, יעשו כמנהגם, ואם הם מבני חו"ל יעשו שני ימים, ואסתיע מדברי  הפר"ח ותשובת אבקת רוכל (סי' רי"ב) עכת"ד (ישא איש או"ח סי' ח').

 

ואני עני עבדו ותלמידו אחר התאבקי בעפר רגליו הנני אומר: לא זכיתי להבין דבריו, דמה שאמרו כל הפוסקים הולכין אחר רוב המתישבים לפי מנהג המקום שיצאו, הוא במנהגי אסור והיתר  שהם תלויים אקרקפתא דגברי שקבלו עליהם אסור זה וקי"ל דנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם, אבל ענין יום טוב שני של גלויות אינו תלוי במנהג אלא במקום, שכל מקום שלא היו שלוחים  מגיעים חייבים לנהוג שני ימים טובים. וכן הוא הדין אפילו במקום שמסופקים בו אם היו נוהגים שני ימים טובים צריכים לנהוג לחומרא, ואפילו אם נתישבו שם בראשונה כל אלה שבאו ממקום  שהיו נוהגים יום אחד, ואם ראינו בעיר מערי ארץ ישראל או הקרובות לה שנהגו לעשות יום אחד, תולין לומר שנהגו זאת, משום דכך מקובל להם שבזמן שקדשו בראיה לא עשו אלא יום אחד,  שהשלוחין היו מגיעים אליהם, ובזה גם מהרימ"ט מודה, ואין סתירה מדברי מהרימ"ט לעדות של הרדב"ז, לפיכך אני אומר שאין לנו שום ענין עם האנשים הראשונים שהתישבו בה אלא עם המנהג  המקובל במקום. והשאלה העומדת לפנינו היא: אם בעיר עזה שאינה כארץ ישראל וכמו שהוכיח מהרימ"ט (שם) ובספר תבואות הארץ מהירושלמי דבכורים פ"ג, ועיין בתבואות הארץ פ"א, אם נהגו  לעשות יום טוב אחד או שני ימים טובים של גלויות,

 

ובזה שפיר נלמוד מעדותו של הרדב"ז שלא נהגו לעשות בו אלא יום אחד. וכן מצאתי מפורש בספר תבואות הארץ שכתב: וכבר נהגו בכל ארץ ישראל עד עזה ועד צור לעשות דוקא יום אחד, וכן  ברמלה נראה לי לעשות דוקא יום אחד אעפ"י שכתבתי שיש שורש לדבר שרמלה חו"ל, עם כל זה לא ידענו שלא היה שם ישוב מבני עמנו בזמן הבית כי הוא סמוך לירושלם וכו' ואם כן מסתברא שגם  בו ישבו בזמן הבית ואם כן יש לעשות דוקא יום אחד עכת"ד.

 

איברא שיש למישדי נרגא בדבריו, דלפי מה שהוכחנו אין כאן ענין לסברא הואיל שגם אם נניח שיש בו ישראל באיזה מקום מארץ ישראל עדין צריכים אנו לדעת אם היו מגיעים אליהם השלוחים,  וזהו דבר שאינו תלוי בסברא אלא בידיעת המציאות, אבל על כל פנים מדבריו למדנו עדות ברורה לעיר עזה שנהגו לעשות רק יום אחד, ועדות זו מוכיחה שכך היה מקובל להם שבזמן הראיה עשו  יום אחד, והלכך גם עתה שהתחדש בה הישוב הישראלי אין להם לעשות אלא יום אחד ועליו אין להוסיף וכמ"ש הרמב"ם בתשובתו. והנלענ"ד כתבתי.