סימן סו
(ליו"ד סימן רס"ח)
סדר הגירות ובענין קריאת ספר תורה של המקדש ביום פטירתו
א מנ"א תש"ג.
לכבוד מר דוד הכהן יצ"ו, כלכותא.
הנני להשיבו בזה על שאלותיו.
לשאלה א.
התנאים המעשיים הקודמים לגרות הם מילה וטבילה בפני בית דין של שלשה רבנים.
אבל למעשים אלה קודמים שני תנאים יסודיים שהם עיקר הגרות, והם א) גישתו של המתגייר לשם קבלת עול תורה ומצות ולא לשום כוונה או נטיה אחרת, או במלים אחרות: לשם גרות נקיה וטהורה.
לשם כך צריך שבית דין הנזקקים לקבלת הגר יבדקו עד כמה שאפשר לדעת כוונתו הטהורה לשם המתגייר.
ב. צריכים להודיעו לפני המילה ולפני הטבילה קצת מצות יסודיות ענשן ושכרן, להודיעו על מצבה ומלחמת קיומה של היהדות ועל חובתו של כל הנספחים אליה להיות מוכן להקריב נפשו על אהבתה. ולקדש שם שמים ושם ישראל בכל הליכות חייו.
ורק אחרי הודעה זאת וקבלתה מצד המתגייר נגשים בית דין אל מעשה המילה והטבילה שהן צריכות להיות לשם גרות.
גרות שנעשית בצורה זאת עושה את האיש המתגייר כיהודי גמור לכל דבריו ומחייבת את כל איש מישראל ואת הצבור הישראלי בכל מקום לכבדו לאוהבו ולעזרו.
ומובן מאליו שאסור להפלות אותו לרעה כגון שלא לסדר נשואיו בבית הכנסת וכדומה, ובכלל כל דבר שבמעשה או בדבור המגנה אותו כגון שאומר לו זכור מעשיך הראשונים הוא בגדר אסור הונאת דברים שהוא חמור מהונאת ממון לפי שהונאת ממון נתנה להשבה והונאת דברים לא נתנה להשבה.
הגרות הפורמאלית שאין בה אלא שנוי השם גרידא אינה רצויה ואינה קיימת לעשות את המתגייר לאיש מישראל לשום דבר.
כי תורת ישראל היא תורת הלב והמחשבה והמעשה ולא תורה צירימוניאלית שאין בה לבביות ומחשבה.
אולם גרים כאלה שקדשו אשה מישראל צריכים שאלת חכם להתרתם.
באשר לשאלתו השנית בענין קריאה בספר תורה של המקדיש ביום פטירתו אחרי שהוחזק אחד המקדישים שיקראו בספר תורה שלו ביום פקודת השנה. אין רשות למי שהוא לקחת ממנו את זכותו זאת מידו, ואמירת הקדיש והשכבה ומתן צדקה לעניים שכל אדם נותן לזכר נשמת הוריו וקרוביו היא המתקבלת לעי"נ הנעדרים ולברכה לבניהם אחריהם ברוב אשר והצלחה. והנלע"ד כתבתי.