סימן סח
(לאה"ע סי' קכ"ח)
- כתיבת שם העיר בגט הנכתב בתל-אביב -
ב"ה, כ"ח סיון תרפ"ז
עיר תל-אביב החדשה עברו עליה שלש תקופות:
א. תקופת היצירה: בשעה שנוסדה עיר זו בתור פרור יפו והיתה זקוקה לגמרי לעיר יפו, ואז בודאי שהיה צריך לכתוב בגט במתא יפו, כיון שהיתה גם בתחומה של יפו ושגם היתה זקוקה לה לגמרי ככל יתר השכונות של הישוב היהודי שנוסדו סמוך לה, שאע"פ שקראו להם שמות מיוחדים בכל זאת לא יצאו מכלל שם העיר יפו. וכמ"ש בפ"ת (אה"ע סי' קכ"ח ס"ק א' עי"ש).
ב. אחר הכבוש של ממשלת בריטניא את ארץ ישראל באה תקופת ההתפתחות וקבלה צורה של עיר מיוחדת מאז החל הישוב היהודי שביפו להתרכז ולהתכנס בתל-אביב, ועל ידי כך התרחבו והתגדלו גבולותיה עד שאי אפשר היה לחשוב את תל-אביב המרובה באוכלוסין ופרוריה לפרור יפו אלא לעיר חשובה מצד עצמה. אלא שבכל זאת בהיותה זקוקה לעיר יפו ולא נתפרסם שמה המיוחד וגם לא סימנו גבולותיה ותחומיה, יפה תקנו הרבנים הגדולים לכתוב בגט: בתל-אביב ביפו, שמובנו הוא בתל-אביב אשר ביפו, היות שיפו היה אז שם העיר בכלל בכל גבולותיה ופרוריה.
ג. תקופת ההתרחבות והתפשטות: בשנים האחרונות התרחבה תל-אביב מכל צדדיה והיתה למטרפולין יהודית מחוזית שכל השכונות התרכזו סביבותיה ויצרו עיר עברית אחת בשמה הכללי "תל-אביב", ובשם זה ידועה להממשלה, ובמשטרה מיוחדת, בציון גבוליה ותחומיה, ומאז התחילו לכתוב בכתובות במתא תל-אביב וגם כל יחיד כותב לתל-אביב ומתל-אביב בשם תל-אביב מבלי שום הזכרת שם יפו. ולכן מסופקני: אם ראוי להמשיך בכתיבת הגט נוסח הרגיל תל-אביב ביפו, או שנכתוב תל-אביב הסמוכה ליפו, או לכתוב תל-אביב לבד בלי הזכרת שם יפו.
ולדעתי נראה שלא נכון יהיה לכתוב מעתה בתל-אביב ביפו, הרי הוראת בי"ת שמושית היא ליחס שבו, כלומר: אם נכתוב בתל-אביב ביפו, מובנו הוא תל-אביב הנכללת בגבולות יפו. ובאמת תל-אביב מגבלת בגבולותיה ותחומיה המיוחדים לה.
וחזיתיה לידידי ועמתי הגאון מהרי"ץ הלוי יצ"ו ראב"ד דפה שכתב להמשיך בכתיבת הגט בתל-אביב ביפו ומצא סעד לדבריו ממה שמצאנו ביהושע (י"ז י"א) ויהי למנשה ביששכר ובאשר וכו' ופירושו לדעתו במובן של סמיכות כלומר שהיה למנשה חלק בשכנות יששכר ואשר. וכן למד ממה שכתוב בשמואל א' (י"ט כ') ויוגד לשאול לאמור "הנה דוד בנוית ברמה" שפירושו בנוית הסמוכה לרמה, וא"כ אפשר לכתוב בתל-אביב ביפו שמובנו יהיה בתל-אביב הסמוכה ליפו.
ולדעתי נראה, שאין ספוק בראיות אלה לשנות משפט הלשון ולומר בהוראת בי"ת שמושית בראש המלה מובן של סמיכות, ומובנו הברור של הכתוב "ויהי למנשה ביששכר" הוא שחלק מאדמת חלק מנשה היה נמשך ברצועות הנכנסות בגבולי שכניו יששכר ואשר. וכן כתב המלבי"ם על פסוק זה: וחוץ מזה היו חבלים ביששכר ובאשר שכניו.
ומהכתוב בנוית ברמה גם כן אין ראיה שהרי לפי פירוש התרגום ורש"י נוית אינו שם עיר אלא שכל בית אולפנא נקרא נוית, וכן תרגמו כל מקום שכתוב נוית בית אולפנא, ויהיה פירוש הכתוב בבית אולפנא אשר ברמה ולא הסמוכה לה. וגם רבותינו ז"ל בתלמוד (זבחים נ"ד) פירשו דומה לזה שהיו עוסקים בנויו של עולם לפי שלא מצאו בשום מקום שנזכר שם עיר בארץ ישראל בשם נוית. וכן היתה תמיהתם מה ענין נויות אצל רמה וכמ"ש המהרש"א בחדושי אגדות שם. ואם באנו לבאר הכתוב כפשוטו אין לנו אלא פירושו של הרד"ק שם והיה המקום הזה הנקרא נוית בעיר הנקראת רמה "לפיכך אמר בנוית אשר ברמה" או היה זה המקום חוץ לעיר הנקראת רמה קרוב לה בגבולה ואמר ברמה כמו ויהי בהיות יהושע ביריחו והיה זה המקום מקום לבני הנביאים וכו'. ומזה למדנו שאי אפשר לומר בעיר פלוני אלא במובן שבתוכה ממש או במובן שבגבולותיה, אבל לא בסמיכותה.
ולדעתי מצאתי ראיה לסתור ממה שכתב וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן. ודבר ברור שאי אפשר לפרש מאמר זה במובן יחס שבו, שהרי ארץ מצרים היא שם המדינה כלה, וארץ גושן נכללה בתוכה ולא ארץ מצרים נכללה בכלל גושן. ומטעם זה אי אפשר לפרשו גם במובן של סמיכות וקרבה היות שמצרים כוללת את המדינה כלה, והמובן של כתוב זה במובן של כלל שאחריו פרט, כלומר בחלק ארץ מצרים שנקרא גשן. ולפי זה בכתבנו בתל-אביב ביפו יהיה מובנו שתל-אביב שם המדינה ויפו היא חלק ממנה שבו נעשה מעשה הכתיבה. וזהו נגד המציאות האמיתית.
בכל אופן מצאנו שכל שני שמות מצורפים זה לזה בבי"ת שמושית אפשר להבין בו שתי הוראות: א) במקום פ' אשר בעיר פ' ויהיה השם השני הוא הכולל והראשון החלק ממנו, ב) שהשם הראשון הכולל והשני חלק ממנו כמו בארץ מצרים בארץ גשן. וכיון שיש בו שני מובנים למה לנו להכנס בספקות ולכתוב לשון מסופק בתל-אביב שגם אם נניח שאפשר לבארו במובן הסמיכות. אבל לשון ספרותי לחוד וכתיבת הגט לחוד, שבגט צריך לכתוב לשון ברור ומנוקה מכל ספק ספקא של משמעות אחרת. וכיון שלפי השתנות המצב נעשית תל-אביב לעיר מיוחדת ידועה בשמה וגבולותיה ותחומיה בתחנה מיוחדת, במשרדי דאר וטיליגראף מיוחדים ושכל אדם בן ברית ושאינו בן ברית מזכיר אותה בכתב ובעל פה בשמה המיוחד לה, איני מוצא שום צרך לצרף אליה שם יפו בסגנון כזה של בתל-אביב ביפו.
ועדיין נשאר לנו לברר אם אין בשנוי זה משום מוציא לעז על הגיטין הראשונים. ובדין זה רבו הדעות והחלוקים ואין מקומם פה לפי שנדון דידן אין בו ענין של הוצאת לעז, שהרי סבת השנוי היא מחמת שנוי המקום וצורתו שיצא מכלל פרוור או אפילו מכלל כפר ונכנס בגדר של עיר מיוחדת בשמה בגבולותיה ותחומיה, ונתפרסם והוחזק שמה המיוחד בגלל ישובה היהודי המרובה באוכלוסין עד שרבים רבים שבחו"ל מכירים ויודעים את שם עיר תל-אביב ביותר ממה שמכירים את שם יפו. ובזה אין שום מקום לחשש לעז.
מעתה צריכים אנו לברר אם נכון יהיה לכתוב בתל-אביב הסמוכה ליפו או תל-אביב לחוד. והנה כדומה לזה מצאנו בעיר מצרים שכותבים אלקאהרה הסמוכה לפסטאט מצרים. ובגט הנכתב בפסטאט מצרים כותבים רק שם העיר פסטאט (עיין נהר מצרים ח"ב ד' רי"ט וד' רכ"ה ע"א) ולא מצאתי ברשימת הגיטין שבספרי הפוסקים הנמצאים במחיצתי עוד דמיון אחר לזה לסמן את העיר של מקום הכתיבה בעיר אחרת הסמוכה לה. לכן לדעתי מוטב לכתוב במתא תל-אביב כמו שכותבים בכל הכתובות והשטרות ומכתבים הנשלחים מהכא לכל העולם ומגיעים אליה מכל קצוי תבל. והנלע"ד כתבתי.