סימן סח
(ליו"ד סימן רע"ג)
- קריאה בספר תורה שנמצאו בו יריעות בנות שתי דפין -
תשרי תש"ב
יטיב ה' הכתיבה והחתימה
לכבוד הרב הנכבד דעסיק באורייתא תדירא
כמוהר"ר מאיר חי צדוק יצ"ו
רב נכבד
קראתי בכל לב תשובתו הנכבדה בדין ספר תורה חדש שיש בו עשרה יריעות בנות שני דפין כל אחת, שתים מהן סמוכות זו לזו ותשע אחרות מפוזרות בכל הספר. ונסתפק מעכ"ת אם מותר לקרות בספר תורה זה בפרשה דסדרא ובמוספין שהם חובת היום.
ובעינא דשפיר חזי, ראה ועיין בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, ומצא שדין זה שנוי במחלוקת ונאמרו בו שלש דעות:
א. מדברי הטו"ז משמע דאסור לקרוא בו.
ב. הסמ"ג ואמת ליעקב מכשירים בדיעבד.
ג. התפארת למשה מכשיר אפילו לכתחילה.
והואיל ואין הלכה זו ברורה אצלו, בקשני בענותנותו להודיעו חות דעתי בהלכה זאת, והנני נמצא לאשר בקשני לכתוב לו מה שנלע"ד בעזרת צורי ומעוזי ואומר:
גרסינן התם: "עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמונה דפין פחות מכאן או יותר על כן לא יעשה, ולא ירבה בדפין מפני שנראה כאגרת ולא ימעט בדפין מפני שעיניו משוטטות", ופירש"י: פחות מכאן או יותר על כן לא יעשה, שתפרים של חבורי היריעות יפין כשאין בהם יותר מדאי, הלכך לא יעשה יריעות קצרות שלא יהיו התפרים מקורבין יותר מדאי, ולא ארוכות שלא להרחיקן יותר מדאי, ולא ירבה בדפים לעשות שמונה בקלף אם קלף קטן הוא מפני שהדפין קצרים ונראים כאגרות (מנחות ל).
מכאן למדנו שדינים אלו חלוקים בטעמם. דשיעור דפין שביריעות הוא משום נוי ספר תורה מדכתיב: זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות וכו' ספר תורה נאה, הלכך אם עשה פחות משלש או יותר מתשע דפין ביריעה אחת כשר לקרות בו לכתחלה, אבל בשיעור הדפין עצמן אם רבה אסור לקרות בו, משום שנראה כאגרת ואינו ספר תורה, ואם מיעט משום שעיניו משוטטות. והנמוקי יוסף נמק דין זה וכתב: כלומר יריעות קצרות כדי שלא יהיו התפירות קרובות יותר מדאי ולא רחוקות יותר מדאי מפני שמצוה להעמידו על התפר כשגוללו ויהיה לו לטורח לגלגול עד שיעמידנו על התפר ויקרע העור עצמו כשמהדקין בשעת הגלילה (הלכות קטנות ה' ספר תורה).
ולטעם זה ודאי שאין לפסול ספר תורה שיש בו פחות משלש דפין או יותר מתשע ביריעה אחת הואיל ולא נאמרו שיעורין אלה אלא למנוע טורח וחשש קריעת העור.
וכן כתב המרדכי: "עושה אדם יריעה אחת וכו' וכל זה למצוה אבל לא לעכב, כן פסק ר"ח בשם גאון בתיקון שלו" (הלכות קטנות למרדכי סי' תתקנח).
מכאן מוכח שכל שלש הלכות אלה, שיעור דפים ביריעות ורבוי או מעוט בדפין, כולם הם למצוה ולא לעכובא, דמה שנראה כאגרת או שעיניו משוטטות אינו אלא מעוט נוי הספר תורה ולא דבר הפוסל אותו לקריאה.
והטו"ז כתב: "מבואר בטור שעיקר הנוי הוא משל ארבעה או חמשה אלא שאין אסור אלא בשנים או תשעה, ובסמ"ג כתב הך דינא דעושה יריעה בת שלש וכו' וכל זה למצוה אבל לא לעכב". ע"כ. וכ"כ במרדכי הלכות קטנות: א"כ אם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדיעבד. וכן משמע ברמב"ם (הלכות ס"ת פרק י'), דלא חשיב זה בין הפסולים. ותימה על בית יוסף ורמ"א שלא הביאו זה, ונראה דמה שכתב השו"ע: כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר, ואם שינה כשר. (יו"ד סי' רע"ג סעיף ה') קאי גם על סימן זה (יו"ד סי' רע"ב טו"ז ס"ק ד').
מדבריו למדנו שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים הולכים בדעה אחת ששיעור דפי היריעות בין פחות משלש או למעלה משמונה לא נאמר אלא למצוה, אלא שהוא חלוק בדינו, שפחות משלש ויותר משמנה אסור לכתוב משום שמגרע נוי הספר, אבל אינו נפסל לקריאה בצבור, משלש עד חמש הוא נוי של ספר והוא מצוה מן המובחר, מחמש עד שמונה כותבין אפילו לכתחלה, אלא שאינו בגדר מצוה מן המובחר.
וכן ראיתי בתשובת מהר"ש אבוהב ז"ל שכתב להכשיר בדיעבד לקרוא בתורה בצבור בספר תורה שיש בו יריעה משני עמודים והביא תשובת מהר"ם מינץ (סי' י"ב) דהכשיר אפילו ספר תורה שנמצא בו הרבה יריעות שאין בהם כי אם עמוד אחד ביריעה אחת. (דבר שמואל סי' שטז).
ובפתחי תשובה הביא דברי כמה מרבוותא דמכשירים לקרוא גם בספר שיש בו יריעה בת שני דפין או אפילו יריעה אחת. ותמיהני על מעכ"ת שכתב שדין זה במחלוקת הוא שנוי ויש בו שלש דעות ואין זה מדויק, אבל הרמב"ם הטור והשו"ע הסמ"ג וטו"ז כולם בדעה אחת עומדים להכשיר הקריאה בספר תורה כזה בלי שום הסוס ופקפוק.
ב. הדור מצוה
גרסינן בגמרא: "אמר רבי זירא בהדור מצוה עד שליש" פירש"י: שאם מוצא שני ספרי תורה ואחד הדור מחברו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור, דתניא, זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות עשה לך ספר תורה נאה וכו'. (ב"ק ט':), וכן פירש הנמוקי יוסף (הרי"ף שם) והתוס' והרא"ש פירשו אם מצא אתרוג שהוא כאגוז יוסיף שליש לקנות יפה ממנו ולא שיהא מחויב לקנות היפה ממנו שימצא בתוספת שליש על אתרוג שחפץ לקנות (שם). ומרן ז"ל פסק להלכה: אם קנה אתרוג שראוי לצאת בו בצמצום כגון שהוא כביצה מצומצמת ואח"כ מצא גדול ממנו מצוה להוסיף עד שליש מלגיו בדמי הראשון כדי להחליפו ביותר נאה. ויש מי שאומר שאם מוצא שני אתרוגים לקנות והאחד הדור מחברו יקח ההדור וכו' (או"ח סי' תרנו סעיף א').
והמג"א כתב בשם רש"ל: דוקא גבי אתרוג שנאמר בו הדר, הלכך לא נקרא הדר בשיעור שהיו למטה ממנו, אבל שופר ודכוותיה אף בשיעור קטן אין צריך להוסיף שליש, ומכל מקום טוב להדר אחר נאה, וכל אחד לפי נדבת ידו. ול"נ דהא בגמרא סתמא קאמר בהדור מצוה וגם רש"י פירש על שני ספרי תורה ע"ש אלא שהוא פסק כר"ת (מג"א שם ס"ק ב').
מכאן למדנו דכל מקום שיש להשיג הדור מצוה בהוספה של סכום הראוי לנדבת ידו טוב להדר אחר הדור מצוה, ולרש"י גם כשבא לקנות ספר תורה או אתרוג ולולב ויש לפניו לקנות מהודר ממנו מצוה לקנות המהודר בהוספה של לא יותר משליש מלגיו. דון מינה במקום שיש לפנינו שני ספרי תורה והאחד מהודר מחברו מצוה לקרות בצבור בספר תורה שהוא יותר מהודר. ולפי זה בשאלה דנדון דידן שיש בס"ת יריעות בנות שתי דפין כל אחת הואיל ואין זה מהודר מצוה לקרוא במהודר דוקא, דלא נחלקו הפוסקים אלא בהוספה עד שליש, אבל בהוספה לפי נדבת ידו, ומכל שכן כשאין שום הוספה בדמים, ודאי שצריך לקרוא בתורה בצבור אך ורק בזה שהוא מהודר.
אולם לאידך גיסא יש לומר שדוקא בבא לקנות ספר תורה אמרו שמצוה לקנות המהודר משום שעל ידי כך אינו מתבטל ספר זה מקריאה הואיל ואחרים יקנו אותו ויקראו בו, דהרי אם כבר קנה אין צריך להחליפו באחר הדר ממנו לכו"ע (מג"א שם ס"ק ב), מה שאין כן בספרי תורה שבהיכל, שאחד מהם אינו מהודר בדינו, אם אתה אומר שיקראו דוקא במהודר יתבטל השני לגמרי מקריאה ויש בזה משום הפסד הספר תורה, לפיכך יש להתיר לקרוא בו בצבור.
ומכל מקום נראה דאין להתיר הקריאה בצבור בספר תורה זה אלא באקראי וביום שמוציאין בו שנים או שלשה ספרי תורה דכיון שאנו מקיימים מצות קריאה של יום זה בספר מהודר יותר אין להקפיד שגם הספר תורה שני יהיה גם הוא מהודר.
מסקנא דדינא:
א. ספר תורה שנמצאו בו יריעות בנות שני דפין או אפילו דף אחד, וכן אם נמצאו בו יריעות בני תשעה דפין כשר לקרות בו בתורה ובפרשות שהן חובת היום בצבור.
ב. אם נמצא בביהכ"נ ספרי תורה מהודרים ממנו כדין וכהלכה אין לקרות בצבור בספר זה אלא באקראי או בימים שמוציאין שנים או שלשה ספרים.
והנלע"ד כתבתי.