סימן עב
(לאו"ח סימן תר"ד).
ביאור המאמר של וכי בתשעה מתענין הלא בעשירי מתענין
כ"ד כסלו תש"ג.
לכבוד הרה"ג כמוהר"ר יעקב שמואלי יצ"ו תל אביב שלום וברכה.
נתכבדתי במכתבו מיום י"ג דנא ובו חדושי תורתו במאמר רב חייא מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין וכו' (ברכות ח ב), שהוא תמוה שהלא גם במצות אכילת מצה כתיב ביום הארבעה עשר לחודש בערב, ואין מי שיסתפק לפרשו שהוא בערב שלפני יום הארבעה עשר, והוא הדין למקרא דיוה"כ בתשעה לחודש בערב. וכבר עמדו על זה התוס' ותירצו דבמצות מצה אחר המעשה להזמן בערב תאכלו מצות וביום הכפורים הקדים המעשה להזמן ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב (ברכות ח ב תד"ה כאילו), פירוש דבריהם לדעתי הוא, בקרא דמצות שדינן בערב תאכלו מצות אלאחריו, ובקרא דיוה"כ שדינן בתשעה לחודש אשלפניו, שתמיד מצות המעשה שהיא העיקר מושכת את הדברים שלפניה או שלאחריה. הלכך במצות מצות שסיפיה דקרא היא תאכלו מצות, דרשינן קרא שלפניו בערב תאכלו מצות, אלאחריו, וביום הכפורים שמעשה המצוה הוא קודם הזמן, דרשינן קרא שלאחריו ועניתם וכו' בתשעה יום לחודש בערב אשלפניו.
תירוץ זה הוא אמנם נכון מאד. אבל מעכ"ת לא מצא בו ספוק. ותירץ מדעתו כיד ה' הטובה עליו. ולדעתי תירוצו אינו מיישב את הדעת. והנני מעתיק לכבודו את הרשום אצלי בגליון הש"ס שלי בפירוש המאמר הזה.
תד"ה כאילו מאי קשיא ליה וכו' תירוצם דחוק מאד לע"ד, ולעיקר קושיתם נראה לי לתרץ דבקרא דבערב תאכלו מצות מגופיה דקרא מוכח שערב הנאמר בו הוא ליל ט"ו, מדכתיב בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות עד יום האחד ועשרים לחודש בערב, והראשון אינו אלא יום חמשה עשר, שממנו מתחיל מספר שבעה ימים שכלים ביום האחד ועשרים. ואם אתה אומר בערב הנאמר בכתוב זה הוא ערב יום הארבעה עשר, הרי אתה מקדים אכילת מצה להשבתת חמץ, ועוד שאין אנו מקיימים מצות הכתוב והיה היום הזה לזכרון, שהרי בליל י"ד לא היתה לא שחיטת הפסח ואכילתו. לא מכת בכורות ולא יציאת מצרים, לכן מגופיה דקרא כדכתיב ומענינו מוכרח לפרשו כן: ביום הראשון של חג המצות הנזכר למעלה בסמוך ביום הראשון מקרא קודש (שמות יב טז) שהוא ביום הארבעה עשר בערב תאכלו מצות, ויהיה לפי זה מאמר: בארבעה עשר לחודש בערב, פירוש ליום הראשון, וכאילו כתוב בראשון תאכלו מצות עד יום השביעי לחודש בערב, ומאמר יום ארבעה עשר הוא פירוש יום הראשון שמתחיל מיום י"ד בערב. אבל ביום הכפורים נאמר: אך בעשור לחודש השביעי הזה יום כפורים הוא ועניתם את נפשותיכם וכו' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה (ויקרא כג כז). הרי שהתענית הוא בעשור לחודש שהוא מתחיל מהערב שלפניו ככל המועדים בפרשה זאת, ולפי זה מאמר הכתוב: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש. אפשר היה לפרשו כמצוה נוספת, לענות הנפש גם ביום התשיעי מהערב שלפניו, אבל זה אי אפשר שהלא אין מתענין בתשעה אלא בעשרה, אלא לומר לך כל המתענה וכו', וזהו דקדוק הלשון וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין ולא בתשיעי ועשירי, כמו שמוכח מפשטיה דקרא, אלא לומר לך שכל המתענה וכו' כאילו התענה בתשיעי ועשירי, וכמשמעותיה דקרא. והנלענ"ד כתבתי.