סימן עז

(לאו"ח סימן תרכ"ו).

סוכה שלמעלה הימנה בגובה שני מטרים יוצאת איצטבא משפת הגג ברוחב ארבעה טפחים

 

(ר"ח אייר תש"ב).

לכבוד הרב רחימאי מוקיר ורחים רבנן ואיהו חד מרבנן, כמוהר"ר א' טביב יצ"ו.

 

נדרשתי לאשר בקשני לחוות דעתי בספקא דדינא שעמד לפניו: בסוכה שהיא עשויה ומסוככת כהלכה, אלא שלמעלה הימנה בגובה שני מטרים איצטבא יוצאת משפת הגג ברוחב ארבעה טפחים.  ונסתפק מעכ"ת אם נפסלה סוכה זאת מדין סוכה שתחת הבית או תחת האילן, או הואיל ובליטה זו עליה רחוקה מן הסכך ואינה מגינה עליה מזרם וממטר וגם לא מצילה עליה שבפלגות יומא עומדת  כל הסוכה תחת השמש ואין נסתר מחמתה הרי היא כשרה. וזאת תשובתי בעזרת צור חמדתי:

 

תנן התם: העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית. וגרסינן עלה: אמר רבא לא שנו אלא כשצלתה מרובה מחמתה, אבל חמתה מרובה מצלתה כשרה וכו'. וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי  הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. אמר רב פפא כשחבטן, אי בשחבטן מאי למימר? מהו דתימא ניגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן קמ"ל דלא גזרינן אפילו לכתחלה (סוכה ט א).

 

מכלל הדברים אנו למדים, שאם הבית או האילן שלמעלה הוא חמתו מרובה מצלתו והסוכה שלמטה מהם היא צילתה מרובה מחמתו, כשרה בכל ענין, שהרי אין בה לא משום שני סככים, ולא משום  תערובת סכך פסול עם סכך כשר, אפילו אם הסכך העליון אינו רחוק ממנו בגובהו, משום דאי שקלת ליה נשארת הסוכה שתחתיו בכשרותה, הואיל והיא צלתה מרובה מחמתה מצד עצמה.

 

וכן כתבו התוס': ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסל משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה, אלא כשאין צלתה  מרובה אלא מחמת הפסול איירי וכו' (סוכה ט ב תד"ה הא קא מצטרף).

 

וכן היא שיטת רש"י ז"ל דפירש מאי למימרא: למה ליה לרבא לומר כשרה ולמתניתין למה ליה לומר כאילו עשאה בתוך הבית וכו' דכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו מהיכא  תיתי למפסל, לאו משום שני סככים איכא דהא חד סככה הוא, ולאו משום מחובר דהא בטל ליה ברובה וכו'. מ"ד ניגזור אטו היכא דלא חבטן דאיכא משום מחובר דמצטרף סכך פסול לכשר דאינו  מעורב ביניהם ולחודיה קאי ולא בטיל, ע"כ.

 

מדבריו למדנו, שאין הסוכה נפסלת מדין שני סככים אלא כשהסכך שלמעלה הימנו הוא צלתו מרובה מחמתו והלכך אפילו אם הסוכה שלמטה נמי היא צלתה מרובה מחמתה פסולה, משום שהרי יש  כאן שני סככים, אבל כשהסוכה שלמעלה היא חמתה מרובה מצלתה, אין הסוכה שלמטה הימנה נפסלת מדין שני סככים, אלא מדין צירוף סכך פסול בהדי סכך כשר, והיינו כשהסוכה התחתונה אינה  צלתה מרובה מחמתה אלא בצירוף הסכך שעליה, וכשהיא מרוחקת ממנה שאינה מתבטלת ברוב, הואיל והיא לחודה קאי.

 

אבל אם הסוכה התחתונה צלתה מרובה מחמתה מצד עצמה, או אפילו אם היא חמתה מרובה מצלתה אלא שהשפיל הענפים שלמעלה וערבם עם הסכך התחתונה באופן שבטלים ברוב. הרי זו כשרה,  הואיל וסכך הפסול מחובר אל הסכך הכשר ואינו עומד לחודיה, מתבטל עם הכשר מטעם דאי שקלת ליה לפסול, הסוכה נשארת בכשרותה הלכך סכך הפסול בטל כאילו אינו.

 

והנה הרז"ה ז"ל השיג על פרש"י וכתב: ויש לרב רבינו שלמה ז"ל שהוא מפרש אותו בענין חבוט רמי, כלומר שהשפילן ועירבן עם הסכך הכשר, וקשיא לן על הדין פירושא הא דתנן: הדלה עלי' את  הגפן ואת הדלעת וכו' דאוקימנא כשחבטן, והרי הסכוך למעלה מהן הוא דקתני סכך על גבן ואין זו השפלה אלא העלאה ע"כ.

 

ולע"ד אין זו השגה, דכל הורדת הענפים מדרך גידולם שהם עולים למעלה, זו היא השפלתם, וכן פירש רש"י: הדלה עליה את הגפן, הרים ופשט עליה (שם ד"ה המדלה), לומר לך דפשיטת העלים דרך  שכיבתן, זו היא חבטתן, משום שעל ידי כך הם מתערבים עם סכך הכשר ומתבטלין, משא"כ כשהם עומדים דרך גידולם. ודומה לזה הוא חבטת ענפי האילן שמשכיבם על הסוכה ומרבה עליהם סכך  כשר למען החזיק אותם בדרך שכיבתם.

 

ב. שיטת הרי"ף 

 

הרי"ף ז"ל הביא מתניתין דהעושה סוכתו תחת האילן וכו', והשמיט מפסקיו פירושו של רבא: לא שאנו אלא וכו', ובמתניתין דהדלה עליה את הגפן, הוסיף וכתב: אם היה הסכוך הרבה מהם כשרה  אוקימנא כשחבטן דאי לאו הכי הא קא צטרף סכך פסול עם סכך כשר.

 

מדבריו אלה מוכח שהרי"ף סובר שאין להכשיר סוכה שתחת הבית או האילן שצלתו מרובה מחמתו אפילו אם הסוכה התחתונה היא צלתה מרובה מחמתה מחמת עצמה, מדין שני סככים. ואם האילן  שעליה ענפיו מועטים וחמתו מרובה מצלתו נמי פוסל הסוכה שתחתיה מדין צירוף סכך פסול בסכך כשר שאינו מתבטל ברוב, הואיל ואינו מחובר עמו, ולא הוכשרה סוכה שתחת האילן אלא בשני  תנאים א) שחבטן את הענפים היינו שהשפילם, ב) שסכוך הסוכה רבה עליהם, שאם לא חבטן אפילו אם סכך הכשר רבה עליהם נפסלת הסוכה מדין צירוף סכך פסול שאינו מתבטל ברוב.

 

שיטת הרמב"ם 

 

הרמב"ם סובר: סוכה שתחת האילן או הבית בכל ענין פסולה משום שני סככים כשהאילן צלתו מרובה מחמתו, ואעפ"י שגם הסוכה צלתה מרובה מחמתה מצד עצמה בלא האילן. ואם האילן חמתו  מרובה מצלתו פסולה הסוכה שתחתיו מדין צירוף סכך כשר עם סכך פסול שאין בו דין בטול, כיון שאינו מחובר, והיינו דכתב: העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאו בתוך הבית (ה' סוכה פ"ה ה'  י"ב). ולא עוד אלא שגם אם חבטן את הענפים ועירבם עם רוב הסכך הכשר נמי פסולה הסוכה מדין צירוף סכך פסול לסכך כשר. וכמו שכן כתב: עירב דבר שמסככים בו בדבר שאין מסככין בו  סיכך בשניהם אעפ"י שהכשר יותר על הפסול פסולה (שם ה' י"ג) ואין הסוכה מתכשרת ברוב סכך כשר אלא כשפסולה היא מדין תעשה ולא מן העשוי, דהואיל והרוב הוא עשוי לשם סוכה מתבטל  המעוט שבו. וזהו שכתב: הדלה עליה עלי אילנות ובדיהן וסכך על גבן ואחר כך קצצן אם היה הסכוך הרבה מהן כשרה. ואם לא היה הסכוך שהיה מתחלתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר  קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה (שם ה' י"ב).

 

ולפי זה יוצא לדין, שהרמב"ם מסכים עם הרי"ף בדין סוכה שתחת האילן שהיא פסולה בכל ענין, וחולק עליו בדין חבטן, שלהרי"ף חבטן אעפ"י שלא קצצן מתבטלים ברוב, ולהרמב"ם אינן  מתבטלים ברוב אל אחרי קציצתם לענין תעשה ולא מן העשוי, אבל כל זמן שהם מחוברים אין להם בטול דאין סכך הפסולן מתבטל ברוב הכשר אפילו אם הוא מחובר עמו. כך נלע"ד פירוש דברי  הרמב"ם אעפ"י שהמ"מ וכ"מ לא פירשו כן.

 

ועוד נאמרו בזה שיטות אחרות (עין בדברי הר"ן והמאור ושה"ג והרא"ש), עין בדבריהם, ולא אזכיר אותם פה, לפי שדברי פה הם רק לפי מסקנת ההלכה.

 

ועל כל פנים רוב ככל המפרשים והפוסקים סוברים דסוכה שתחת האילן או הבית פסולה אפילו אם האילן הוא חמתו מרובה מצלתו ואפילו אם הסוכה שתחתיו היא צלתה מרובה מחמתה בלא  האילן שעליה.

 

ומרן ז"ל כתב: העושה סוכתו תחת האילן יש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה, אבל אם האילן חמתו מרובה מצלתו, אם הסוכה צלתה  מרובה מחמתה בלא אילן כשרה וכו'. ויש אומרים שאפילו אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא האילן והאילן חמתו מרובה מצלתו, אם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר פסולה. (או"ח סי' תרכו  סעיף א).

 

מעתה נהדר לדיננא. והנה לדעת הסוברים שכל מקום שכתב מרן הלכה בשם יש אומרים, ויש אומרים דעתו לפסוק כדעת יש אומרים בתרא, סוכה זאת ודאי היא פסולה.

 

ולדעת הסוברים שבכגון זה לא הכריע מרן דעתו ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. (עיין יד המלאכי כללי השו"ע סי' ט"ז). יש מקום להכשיר סוכה זאת, הואיל והיא עשויה כהלכתה וצלתה מרובה  מחמתה גם בלא הבנין שבולט עליה משפת הגג, וכיון דלא מכרעא מילתא, והוא ספקא בדאורייתא בעצם מצות הסוכה ובברכות הכרוכות בה בכל ז' ימי החג, שלדעת הפוסלים סוכה זאת יש בה  משום ברכה שאינה צריכה, ראוי לפסוק לחומרא. ולפסול סוכה זאת מדין ספקא דפלוגתא דרבוותא.

 

והנה רב חביבאי השואל יצ"ו צדד להכשיר סוכה זאת מפני שהבליטה שעליה היא רחוקה מהסוכה בגובה שני מטרים ולפיכך אינה מגינה על הסוכה שתחתיה מזרם ומטר ואינה מאפילה אותה שהרי  בפלגות יומא עומדת כולה תחת השמש.

 

ולדידי אין זה נכון, דכשאסרו סוכה שתחת האילן לא חלקו בגובה האילן מעל הסוכה אלא סתמא אמרו תחת האילן, בין שהוא סמוך או רחוק מהסוכה שתחתיה. וכן מוכח להדיא ממ"ש בגמרא עלה  דמתניתין: הדלה את הגפן ואת האילן וכו', ואם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה. היכי דמי? אם כשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר. ופרש"י: הא קא מצטרף ונמצא מסכך  במחובר ואעפ"י שהוא רחוק ומובדל מרבה הוא את הצל וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה (שם ט ב). וכן מוכח להדיא מדגרסינן התם בדין סוכה שתחת סוכה: פעמים ששתיהן פסולות.  היכי דמי? כגון דתרויהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מעשרים אמה (שם). מכאן אתה למד שהסוכה שלמעלה מצטרפת לשלמטה הימנה לפוסלה אפילו אם היא גבוהה למעלה  מעשרים אמה.

 

ב) סכך פסול מן הצד 

 

ועוד נראה לי לפסול סוכה זאת דנדון דידן, מדין סכך פסול מן הצד שפוסל בארבעה טפחים (או"ח סי' תרלב סעיף א), ולפיכך בסוכה דנדון דידן שהאיצטבא הבולטת מן הגג רחבה ד' טפחים עושה  את הסכך שתחתיו סכך פסול ופוסל את כל הסוכה אפילו אם היא צלתה מרובה מחמתה, שלא אמרו חמתו מרובה מצלתו כשרה לכל מר כדאית ליה אלא דוקא בעושה סוכתו תחת האילן שענפיו  מועטים וצלו מפוזר על הסכך, אבל אם הוא אילן שענפיו סמיכים כגון ברושים והדומה להם שצלו מרוכז במקום אחד ויש בו ד' טפחים פוסל את הסוכה לדברי הכל, ואמינא לה מדכתב רש"י ז"ל:  השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר, ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו (שם ט: רש"י ד"ה בשחבטן), מכאן שאם לא חבטן, הואיל וניכר הסכך הפסול, פוסל הסוכה שתחתיו, ומכל  שכן להרמב"ם ודעמיה דמפרשים שחבטן דהיינו קצצן, אבל אם לא קצצן אעפ"י שעירבן פוסלים הסוכה. הילכך בנדון דידן שהאיצטבה בולטת על הסוכה ברוחב ד' טפחים ונבדלת ממנה פוסלת  הסוכה שתחתיה לכל הדעות.

 

ג) דופן עקומה. 

 

אולם עדין יש מקום ספק בהלכה זאת מדין דופן עקומה שאינה פוסלת בסוכה גדולה משבעה על שבעה, או שנאמר הואיל ואין האיצטבא מחוברת אל דופן הסוכה אלא היא גבוהה ממנה ונמצא שיש  אויר מפסיק בין הסכך לאיצטבא בגובהן אינה מצטרפת אליה להיות דופן עקומה.

 

והנה הטור ז"ל כתב: סכך פסול וכו' מן הצד אינו פוסל אלא בארבע אמות, אבל פחות מד' אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה אפילו אין הדופן אלא עשרה טפחים והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין  הדופן כאילו עולה עד למעלה ואז נאמר דופן עקומה. וכתב הבית יוסף שלמד כן מדפירש"י הא דתנן הרחיק הסכוך וכו': לא בגובהה קאמר אלא במשכה פסולה דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד.  מכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות, היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי,  ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת סכך הפסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי (סוכה יז).

 

נראה מדבריו שאע"ג שהסכך גבוה מן הדפנות כמה, אמרינן דופן עקומה להכשיר. מדקאמר: דאם כן גבי אויר נמי נימא הכי, כלומר היכא שהסכוך מרוחק מן הדפנות במשכה כמו במתניתין שנמצא  אויר מפסיק בין הדופן ולסכך במשך. ואם איתא דכל שמפסיק אויר בין הסכך ולדופן בגובה לא אמרינן דופן עקומה לא הוה שייך לומר גבי אויר דריחוק במשך דנימה דופן עקומה (טור ובית  יוסף או"ח סי' תרל"ב).

 

פירושם של דברים כך הוא שמושג דופן עקומה אפשר לפרשו בשתי פנים:

 

א) סכך הפסול שבראש הדופן נכפף לצד פנים של הסוכה, ונכשרת הסוכה מדין גוד אחית כשהסכך עצמו הוא סכוך כשר. ולפירוש זה אתי שפיר דינא דמתניתין דהרחיק את הסיכוך מן הדופן  במשכה דהיינו ברוחב הסוכה פסולה, דבאויר לא שייך לומר שהתעקם הכותל ונכפף בראשו שהרי האויר אין בו ממש שיהיה נכפף אל הדופן.

 

ב) הפירוש השני: שהדופן מתעקם תחתיתו וחוצץ בין הסכך הפסול והכשר, כלומר שמבדיל את הסכך הפסול ומוציאו לחוץ והסוכה מתכשרת בסכסוך הכשר שבה. ולפי זה גם כשמפסיק אויר בין  הסכך לדופן ראוי להכשיר הסוכה מדין דופן עקומה. הואיל והאויר עומד מחוץ לדופן עקומה.

 

מתוך זה הכריע רש"י כפירוש הראשון. ולפיכך גם כשסכך הפסול הוא גבוה כמה מן הסכך הכשר נכשרת הסוכה מדין דופן עקומה, הואיל ואויר גבוה הדופן אינו נקרא חוצץ בין הסכך הכשר אלא  אדרבה מקרב הסכך אליו.

 

ובזה מתפרשים דברי מרן הבית יוסף שפיר ומסולקת מעליו השגת החדושי הגהות (שם).

 

והר"ן ז"ל במתניתין דהרחיק את הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה הביא פרש"י ככתבו, משמע דס"ל כוותיה.

 

ובדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה ובנה איצטבא מן הצד כתב: ופירוש דופן עקומה שרואין כאילו הדופן נעקם וכאילו הסכך כולו שמן הדופן ועד האיצטבא הוא הדופן אלא שנתעקם,  אבל אי אפשר לומר רואין כאילו הדופן נתקרב לסכך, דאי הכי אמאי אמרינן לקמן דאויר אפילו מן הצד פוסל בשלשה, נימא רואין הדופן כאילו נתקרב ולא יהא פוסל אלא בד' אמות וכו'. ולפי  שיטה זאת גם כן על כרחך כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן, אבל אם אין דפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופן עקומה. (הר"ן רפ"ק דסוכה).

 

הרי לך מפורש דהר"ן הכריע כפירוש רש"י שפירש: דופן עקומה הוא שהסכך מתקרב אל הדופן. ועיין חדושי אנשי השם והגהות הב"ח (שם).

 

ולפי זה תמוה מאד מה שסיים שאם אין דפנות מגיעות לסכך לא אמרינן דופן עקומה, שהרי במתניתין דהרחיק הסכוך מן הדפנות כתב כפירש"י: למשכה ולא לגובהה, אלמא דאויר הגובה אינו פוסל  את הסוכה כלל וכדכתב רש"י ז"ל.

 

על כל פנים מהאמור למדנו שדין דופן שבסכך הגבוה מדפנות הסוכה במחלוקת הוא שנוי בין רש"י והר"ן, ומרן בשו"ע כתב: דופן עקומה היינו לומר שאנו רואים כאילו הכותל נעקם ויחשב זה  הסכך הפסול כגון הכותל (או"ח סי' תרל"ב סעיף א). והיינו כפרש"י, לפי זה גם כשהדופנות אינן מגיעות לסכך מכשירם מדין דופן עקומה, ותמיהני על המג"א דכתב בפשיטות: משמע דוקא  כשהדפנות מגיעות לסכך (שם), ולע"ד לא נראה כן. והטו"ז כתב: אלא שהר"ן כתב, דלא אמרינן דופן עקומה באין דפנות מגיעות לסכך. ואיני יודע טעם לדבריו. ותו מאי שנא מהא דאמרינן (בסי'  תרל"ו ס"ט) בדפנות גבוהי ז' ומשהו: אפילו הגג גבוה הרבה, ואפילו אינו מכוון ממש רק שהוא בתוך שלשה כנגדו כשרה, הרי לפניך שמתחלה אמר כאילו הוא גבוה עד הסכך ואחר כך אמר לבוד  למעלה מהסכך, והכי נמי לענין דופן עקומה, דהני תרויהו לבוד ודופן עקומה הלכה למשה מסיני הם. ולמה לא נשוה אותם (או"ח סי' תרלב טו"ז סעיף א).

 

אולם המג"א כתב: הכותל נעקם. משמע דוקא כשהדפנות מגיעות לסכך (ר"ן וב"ח שם).

 

ואם אמנם נראים דברי הטו"ז להלכה בכל זאת אין בידינו להכריע בה, וראוי לחוש לדברי הר"ן שלא להכשיר סוכה בדופן עקומה שהדפנות גבוהות מן הסכך.

 

אולם בשאלה דנדון דידן יש להכשיר לכל הדעות, שאף לדעת הר"ן שאין מכשירין בדופן עקומה שהיא רחוקה מן הסכך, ולפיכך האיצטבא הבולטת מן הגג, הואיל והיא גבוהה שני מטרים מההסכך,  אינה נדונית כדופן עקומה, מכל מקום הסכך שתחת האיצטבא אעפ"י שהוא סכך פסול משום האיצטבא הבולטת שעליו הרי הוא מתחבר אל הדופן ונעשה דופן עקומה ונכשרת הסוכה על ידה.

 

אלא שאם הוא ברוחב ד' טפחים אין ישנים תחתיו (שו"ע או"ח סי' תרלב סעיף א). ולכן מוטב לעשות דופן כהלכתה מחוץ לאיצטבא או תחת האיצטבא בפחות משלשה טפחים כדי שתהיה כשרה  לאכול ולישון בה גם בשלשה טפחים שמתחת לאיצטבא. והנלענ"ד כתבתי.