סימן ע
(לאה"ע סי' קכ"ט)
- שנית בענין הנ"ל -
תשובתי על דברי גאון ראש"ל אור החמ"א זצוק"ל בספרו הבהיר משה האיש סימן י"ד.
ב"ה, יפו ת"ו, יום י"ח תמוז תרפ"א.
בין המצרים, יזרח אור לדובר צדק ומגיד מישרים, סיני ועוקר הרים מני"ר ראש על ארץ רבה, שולשיליתא דבי נשיאה. דיתיב על כסא ההוראה מזה בן מזה הרה"ג מו"מ, ה' עמו שהלכה כמותו, תנא ירושלמאה כקש"ת מוהר"ר חיים משה אלישר יצ"ו.
ראשון לציון בעיקו"ת ירושת"ו
אדוני הרה"ג!
אורו עיני וכל מעיני בקבלתי קונטריסו היקר תשובתו הרמתה, על דבר שאלתי בדבר כתיבת השמות בגיטין. ואיידי דחביבותיה אמרתי לעיין בדברי קדשו ולהשתעשע באמרותיו היקרות, ובעברי בין בתרי כתביו ראיתי כי כבוד הדר"ג עבר על קונטריסי הקטן רק בסקירה כללית, ולכן רבו תמיהותיו עלי, על כן אמרתי לברר את דברי, לא כדי לחזקם ולישבם ולא לתרצם, כי אמנם חלילה לי לעמוד על דעתי אך יהיו דברי אלה לישא וליתן בהלכה, ולדון לפניו כדרכה של תורה, כי תורה היא וללמוד אני צריך, ובטחוני בכת"ר שיואיל לעבור על דברי אלה הקצרים לבררם ולצרפם בכור בחינתו, אולי ימצא בהם דבר אשר יוכשר בעיניו והיה זה שכרי.
א. מי שנקרא בשני שמות מלידה או מסיבת שינוי ע"י חולי וכיוצא
ראשית דבר ראיתי תמיהותיו עלי במאי דהוה סלקא דעתין לומר, דמה שכתב רמ"א בסעיף י"ד מיירי דווקא בשני שמות דמלידה, ומה שכתב בסעיף י"ח "כותבין" לעכובא קאמר. ועל זה תמה כת"ר דמנא לי זה. על זה אומר אני דמאי דהוה ס"ד לומר כך היינו לפי מאי דמשמע לי דמה שכתב רמ"א בדרכי משה דמהרא"י איירי בנשתנה שמו מחמת חולי הוי דוקא, כלומר, הא בלא"ה אפילו מהרא"י מודה דפסול א"כ לפי זה בהכרח מחלק רמ"א בין שני שמות דמלידה למחמת חולי דבחדא מינייהו ס"ל דפסול נמי הוי ובאידך כשר בדיעבד, ועל פי יסוד זה הוה ס"ד לחלק את ב' פסקי רמ"א בש"ע, וסברתי דמאי דכתב "כותבין" הוי לעכובא, ועל זה הוקשה לנו דא"כ יוצא שפסקיו שבש"ע הוי היפך ממ"ש בד"מ, וכ"ז לא אמרתי אלא כדי לבוא אל המסקנא ולאמר דעיקר חלוקא היינו דווקא בין נקרא בב' שמות או לאו. ולא כדאי הייתי, לעמוד על מ"ש בדרך הס"ד.
ולקושטא דמלתא אמינא דרמ"א לא שנא ליה בין שמות דמלידה למחמת חולי אלא עיקר חלוקו הוא בין נקרא בשני שמות או לאו, וגם על זה תמה כת"ר דמנ"ל לאמר הכי, ואימא דאדרבא דס"ל לרמ"א דבשני שמות דמלידה אפילו לכתחילה אין צריך לכתוב דמתקרי, וכמו שכתב רמ"א בד"מ לזה אמינא דאכתי לא אתבריר לן האי מלתא ועלה אנו דנים. ואין לנו להכריע מדעתנו במקום שדבריו סתומים ואדרבא ממקומו מוכרע דמיירי בין בין, וסתמא דמלתא משמע דכולהו בחדא מחתא מחתנין והעיקר הוא רק בקריאה. וכדי לברר דין זה דבשני שמות דמלידה לא צריכי אפילו לכתחילה לכתוב ביניהם דמתקרי הארכתי בביאור דברי מרן הב"י והוכחתי מתוך דבריו דמה דסתם בש"ע לפסול הוא דווקא בנקרא בב' שמות. כלומר דאיכא דקרו ליה ואיכא דקרו ליה, אבל בנקרא בשניהם יחד לא יש שום ספק להצריך אפילו לכתחילה לכתוב דמתקרי.
ולא נעלם ממני אז דברי הג"פ שהביא כ"ת אלא שרציתי להוכיח בדעת מרן דבנקרא בב' שמות יחד ליכא מאן דאמר דפסול אלא שכת"ר אייתי לן דברי הג"פ אלה למילף מינייהו דרמ"א בסעיף י"ד לא איירי אלא במי שנשתנה שמו מחמת חולי ולדידי זו היתה משנה שאינה צריכה אחרי דהוכחתי דגם מרן לא פסל בכה"ג וליכא למ"ד להצריך ביניהו דמתקרי, וגם דברי רמ"א מתפרשים כן, אבל באמת מדברי הב"ש לא משמע כן דלישנא דהב"ש מוכרח להדיא דמפרש דברי רמ"א בכל אופן בין בנקרא בב' שמות מלידה או מחמת חולי דהא לדידיה לא שנא ליה בהכי כלל. והג"פ הוא דמפרש דברי רמ"א בסעי' י"ד דמיירי דווקא במי שנשתנה שמו משום דאזיל לשיטתיה דס"ל לחלק בין שמות דמלידה לשמות דמחמת חולי. ולכן בקונטריסי הראשון אחר שראיתי דברי הב"ש דמשמע מינה דעכ"פ בב' שמות מלידה אין צריך לכתוב בהם דמתקרי הבאתי גם דברי הג"פ ועד אחרון הבאתי דברי הרב כפי אהרן ומזה למדתי כי שמות דמלידה לכו"ע אם הפסיק ב"דמתקרי" ביניהם פסול. וכת"ר הרבה לתמוה דאיך הבנתי דמיירי בשמות דמלידה דא"כ מאי ראיה מייתי מתשו' רמ"א דמיירי בשנוי השם, ולא זכיתי להבין מה תמיהא היא זאת, דהא הב"ש לא שניא ליה בהכי, וכמו שמוכח זה ממ"ש בקונטריס השמות אות ס' יעיין בפ"ת ס"ק ל"ו ולדידיה שפיר מייתי ראיה.
תו חזיתיה לכ"ת דישב תמיהתי על הב"ש וכתב דתמיהתו היינו משום דקרו ליה עתה בשני השמות יחד, ואף אני חשבתי זאת מראש, אלא דתמיהתי היתה משום דשם ישעיה סעדיה לאו היינו שמו העיקרי, אלא שם כנוי שלו דכן רגילות בבני משפחתו לקרות את מי ששמו ישעיה, סעדיה והיה מקום לאמר דיכתבו אהרן המכונה סעדיה אלא דשם זה לא הוי כנוי משפחה אלא כשם טפל וכותבין דמתקרי כדין כל שם טפל דכותבין אותו בדמתקרי, וא"כ כיון שאינו שם שניתן לו מעריסה לא דמי למי שנקרא בשני השמות יחד, דהם שניהם אצלו עקרים ואולם מה שהעיר כת"ר על הב"ש שהביא דברי רמ"א אלו בשתיקה (בס"ק ל"ג) אעפ"י שגם הדגול מרבבה העיר כזאת, לע"ד י"ל דבסי' ל"ג לא אייתי דברי רמ"א אלא למילף מינה דכותבין כל שמות השנוי ואין השנוי האחרון מבטל שם השנוי קמא, ובהא מודה ליה להרמ"א, אבל בענין דמתקרי הוא שחולק עליו הכא, וכת"ר אנהיר לן עיינין ואייתי לן מ"ש דגול מרבבה לחזק תמיהתו על הב"ש וחידש לן דס"ל להב"ש דבשם שנשתנה שלא היה נקרא בשם הראשון קודם השנוי, לא שייך לכתוב דמתקרי. וגם מה שכתב דסובר רמ"א דמתקרי הוא רק לשון עבר וכ"ת העיר על דבריו אלה ממ"ש הג"פ בס"ק פ"ג דהגיה בדברי רמ"א משום דס"ל דמשמעות דאתקרי היא על העבר ודמתקרי בהוה.
ב. הגדרת מושגי דמתקרי ודאתקרי
איברא דלכאורה נראים דברי הג"פ נכונים בטעמם אבל כד חזינא במקור די"ז בד"מ עצמו אשכחנא דהגירסא הנכונה היא אותה הגירסא שלפנינו, דהנה שם באות כ"ט כתב וז"ל וכו' שם ס"ל דהא דכותבין דמתקריא או דמתקרי במם היינו שאין רגיל, אבל אם הוחזק ורגיל בשם השני כותבין דאתקרי באלף, וזהו ממש כגירסא שלפנינו ותימהני על מרן הג"פ דאשתמיטתיה דברי הד"מ אלה, ואולם אעפ"י דהוכחנו דגירסת רמ"א שלפנינו היא נכונה, בכ"ז ע"כ לומר דטעמא דרמ"א לאו היינו משום דס"ל דלישנא דמתקרי הוא לשון עבר דזה הוא דבר הידוע לכל דמתקרי היא לשון הוה ואדרבא מצינו בתלמודין דמשמעותיה הוא "עתיד" דהנה בפ' כיצד מברכין (ד' לא) אפליגו אמוראי במשמעות המוציא דחד אמר דאפיק משמע דהיינו לשעבר ואידך אמר דמפיק משמע והוא לעתיד וע"ש ברש"י (ד"ה רבי נחמיה סבר) דמפיק משמע לעתיד שעתיד להוציא, אלמא דאות אלף הנוספת על השורש מורה לעבר ותיבת מ' נוספת לעתיד ודומיא דהכא דאתקרי ודמתקרי.
ועוד יש להביא ראיה מפורשת לזה מהתרגום במגילת אסתר דמתרגמינן ב"ואני לא נקראתי" לא אתקראתי ובכתוב שלאחריו אשר לא יקרא, דהיינו עתיד מתרגמינן דלא מתקרי ובהדיא אשכחן בתרגום רות דמתרגמינן שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז: שום גברא דאישתדלית עמיה יומא דין מתקרי בועז, (רות ב' יט). מוכח מזה דמתקרי לא משמע לשעבר וזהו דבר הידוע לכל אלא טעמא דרמ"א הוא דאתקרי מורה על פעולה של קריאה שהיא נקרא בשם זה ע"י אחרים דהא אתקרי מבנין נפעל בעברית, כלומר שנקרא ע"י אחרים לשעבר, ולאו היינו עבר מוחלט של אז ולא עתה, אלא שנקרא לשעבר וגם נקרא עתה, כמו שאנו משתמשים במילת זאת בעברית באמרנו שנקרא שמתפרש לעבר ולהווה יחד, כלומר שנקרא מאז ועד עתה. ואולם הוראת דמתקרי שהוא מהבינוני, הוראתו הפשוטה היא המתואר בשם זה, כלומר שנושא בו השם הזה כמו שאמרנו בהמוציא דמפיק משמע שהוא שם תואר על יכולת הפעולה ולכן מתרגמינן "באשר לא יקרא" דלא מתקרי, כלומר שאיננו קרוא, והשתא מובנים שפיר דברי רמ"א במ"ש דברגיל כותבים דאתקרי, כלומר שהוא נקרא כן בפועל, וכשאינו רגיל כותבים דמתקרי שהוראתו הוא שהוא נושא שם זה הנקרא בו נמי, ועיין בדברינו לקמן שרבים וכן שלמים סוברים כן.
ג. כתיבת דמתקרי בין שני שמות שנקרא בהן משעת לידה או מחמת חולי
ומעתה נשוב לעניננו: הנה כת"ר כתב על יסוד דברי הג"פ דמתקרי הוא לשון הווה לחזק תמיהתו של הב"ש דכיון דעתה הוא נקרא בשני השמות יחד לכן יכתוב דמתקרי. וכתירוצו של הדגול מרבבה ומזה החליט הדין דס"ל להב"ש דגם אם נקרא בפי העולם בשם אחר שאינו משני השמות לא כתבינן בינייהו דמתקרי, ודבר זה פשוט מאד בדעת הב"ש, ומגוף דבריו בב"ש (קכ"ט סעיף כ"ד) מוכח להדיא הכי דהא כתב שם: ואם עולה לס"ת בשניהם, ונקרא בשם אחד כגון דנשתנה שמו מחמת חולי וכו', משמע דוקא משום דשניא עליתו לס"ת שנקרא בב' ממה שבפ"כ נקרא באחד מהם היא דכתבינן לכתחילה דמתקרי, הא לא"ה לא כתבינן דמתקרי בינייהו בכל אופן, וכן מוכח דבריו שבקונטריס השמות, וזו אינה צריכה לפנים, וכמו שכ"כ גם אני בדברי הראשונים, אלא דאכתי לא יגהה מזור דבר זה לישב דברי הב"ש, דאכתי קשה דאימא דרמ"א לא ס"ל הכי אלא דאפילו בכה"ג כותבין דמתקרי שהוראתו הוא שמתואר הוא גם בשם זה וכדאשכחן לרמ"א עצמו דפסק דאם אינו רגיל בשניהם כותבין דמתקרי ומאי אולמיה דהב"ש להקשות ארמ"א בלתי שום ראיה חותכת לדבריו.
ואיך שיהיה מדברי הב"ש מוכח להדיא דס"ל בדעת רמ"א דבעולה לתורה בב' השמות יחד לא כתבינן בינייהו דמתקרי, ואולם הפ"ת חולק בזה על ב"ש בדעת רמ"א וס"ל דרמ"א חולק בזה ומה שכתב בסעיף י"ח דכותבין ביניהם דמתקרי היינו אפילו בעולה לתורה בב' השמות יחד דגם בכה"ג ס"ל לרמ"א דכותבין דמתקרי בינייהו ובקונטרסי הראשון ולבתר דהבאתי דברי רמ"א בתשובתו העליתי דמ"ש רמ"א בסעיף י"ח, מיירי אפילו בנקרא בפי כל בשניהם ודלא כמו שהבין הב"ש בדעת רמ"א, וכת"ר השיג עלי בזה דממ"ש הפ"ת בסדר הגט באו"ב מוכח דהפ"ת מסכים לדינא עם הב"ש ולא ידעתי מה זו השגה. דהלא (אכתי) לא אמרי אנא שהפ"ת חולק בדין זה אלא שחולק בזה, כלומר בפי' דברי רמ"א. ועוד דאעיקרא דמלתא מאי נפקא לן מינה אם הפ"ת עצמו חולק בדין זה או דרמ"א הוא החולק וכל כונתי לא היתה אלא להורות דהאי חדושא דחדית לן הב"ש לא דסמכא היא ורבים חולקים עליו והם הרמ"א והג"פ ודעימיה.
ומעתה לענין הלכה בנ"ד מתוך תשו' רמ"א בעובדא דאהרון סעדיה מוכח להדיא דאע"ג דאינו נקרא בב' השמות כל אחד לבדו בשום זמן אפי"ה כתבינן בינייהו דמתקרי, והיינו או משום דס"ל לרמ"א דבשם השנוי בכל ענין צריך לכתוב דמתקרי בינייהו, וכמו שהבין בדבריו הפ"ת בס"ק נ"ב או כמו שכתבתי לעיל משום דסעדיא הוי שמו הטפל ומשו"ה צריך לכותבו בדמתקרי להורות שאינו שם העקרי ומתוך אותה התשובה מתברר דאפילו בשנוי השם שלקחה היא לעצמה אפי"ה עדיף טפי לכתוב דמתקרי, דכל זמן שאין החלוק ברור אין להכנס בספקות, דלא נמצא מאן דכתב בלא מתקרי, דפוסל אם נכתוב דמתקרי וכן היא דעת הג"פ דבכל שם השנוי צריך לכתוב בינייהו דמתקרי, ובטעמא דידיה נאמרו ב' טעמים, האחד מה שכתב הג"מ בולא דבשנוי השם שמחמת חולי דינא הוא לעקור שמו הראשון ולעשות שם השני עיקר. והלכך כותבין את שם הראשון שנעשה טפל בדמתקרי והטעם השני הוא מה שכתב הרב כפי אהרן ז"ל כיון שהיה זמן אחד שלא היו לו אלה שני השמות, ונפ"מ לדינא בין ב' הטעמים הנ"ל בהיכא דצרפו לו שם שני, דלטעמא דהג"מ הוי ליה כב' שמות דמלידה דלא בעינן שיכתוב בהן דמתקרי.
וכת"ר אייתי לן דברי הקרית מלך רב דישב דעת הג"פ דמאי דקאמר משעת לידה אורחא דמלתא קאמר, משום דבכה"ג הוא דמשכחת לה דקרי ליה בשני השמות יחד, מה שאין כן בשם השנוי. ספר קרית מלך רב אינו מצוי אצלי, אבל מתוך הלשון שהעתיק כת"ר מוכח דבעיקר הדין אינו חולק, אלא טעמא הוא דיהיב, ולטעמא דידיה עכ"פ בעינן דכו"ע יקראו אותו בב' השמות יחד, מה שזה א"א להיות. דלאו כו"ע ידעו משנוי השם, וכ"כ לאו כו"ע ידעו משמו העקרי כיון שלא נקבעו לו שני השמות בזמן אחד, והילכך משום חשש זה כתבינן תמיד דמתקרי ביניהו, או אולי אפשר דסבירא ליה להקרית מלך רב דבאופן דכו"ע קרו ליה בב' השמות כתבינן לתרוויהו כאחד בלתי הפסק דמתקרי בינייהו.
שוב ראיתי בשד"ח (בסי' ל"ו ס"ג ד"ה וכתב) דהביא משם הרב ויקרא אברהם דהוכיח מדברי הקרית מלך רב דלא אמר הג"פ לכתוב דמתקרי אלא בדאיכא מאן דקרו ליה בשם אחד, הא אם ידעינן דאין אף אחד שיקראהו בשם אחד, מודה הג"פ דלא כתבינן דמתקרי, אבל היכא דקרו ליה בשם אחד כגונא דנ"ד אכתי נשאר לנו להסתפק שמא איכא מאן דלא ידע משנוי השם וקרו ליה רק בשמו העקרי, ואי כתבינן תרוויהו יבואו לטעות דלאו זה הוא המגרש, אבל אי כתבינן ליה בדמתקרי ליכא מקום לטעות; ולא הוי גם מזויף מתוכו משום דמאי דכתבינן דמתקרי הוא משום דרובא דעלמא שהיו מכירים אותו בשמו הראשון לא הוי ידעי מהשנוי ולפי מה שכתבתי לעיל בביאור דברי רמ"א שבסעיף ט"ז דלישנא דמתקרי משמע שהוא נושא שם זה, כלומר: שנקרא גם בשם זה, ועיין בפ"ת (סי' קכ"ח ס"ק ל"ו בד"ה ועיין) דהביא לנו דברי הגט מקושר שכתב כן להדיא, ולפי זה ודאי דבנ"ד נמי שייך שפיר לכתוב דמתקרי.
איך שיהיה, מדברי הג"פ ודעימיה מוכח להדיא דלא חיישינן לאמר דהוי מזויף מתוכו עם זה שכותבין דמתקרי, משום דהוראת דמתקרי היינו להורות שהוא שם הטפל, כדכתב הג"מ, או להורות שהיה זמן שלא נקרא בשניהם כמו שכתב הרב כפי אהרן, או דלאו כו"ע קרו ליה בשני השמות וכדכתב בספר קרית מלך רב או מטעמא דכ' הג"מ נבון בד' צ"ט בד"ה ומ"ש עוד וז"ל: דבכתיבת דמתקרי נראה שהשם השני הוא טפל. והעיקר הוא שם הראשון שבא ע"י שנוי השם מחמת חולי, או דרובא קרו ליה בשם הראשון ופורתא קרו ליה בשם השני, ואין הדבר כן בזה, אלא ששני השמות הם כפולים מעיקרא משעת הלידה וכו"ע קרו ליה בשניהם יחד, ואיכא לעז דיבואו לטעות כשכותבין דמתקרי, ע"כ.
משמע מדבריו דתרתי בעינן, כדי שלא לכתוב דמתקרי בינייהו: דנקרא בשניהם יחד בשעת הלידה, וגם דהכי קרו ליה כו"ע; דהכי דאיק וכתב: דאין הדבר כן בזה אלא שני השמות כפולים הם מעיקרא משעת לידה, וכו"ע קרו ליה הכי, משמע להדיא דכל שחסר אחד מתנאים אלו: דלא נקרא בהם משעת לידה, אפילו דכ"ע קרו ליה הכי, או דלא נקרא בהם בפי כל אע"ג דשניהם הוו משעת לידה צריך לכתוב דמתקרי בינייהו.
איברא דלפי זה יוצא דבנקרא בשניהם משעת לידה ואינו נקרא בפי כל אלא באחד מהם צריך שיכתוב דמתקרי בינייהו, ואנן לא קיי"ל כוותיה בהא וכמו שכתב הרב כפי אהרן אבל הא מיהא למדנו שפיר מדבריו, דכל דלא הוי שני השמות מלידה צריך לכתוב בינייהו דמתקרי, אפילו שנקרא בפי כל בשניהם, משום דהוראת דמתקרי הוא להורות שהשם הראשון אינו שם דמלידה, ומכ"ש היכא דהשם השני הוי טפל באמת, ולא קרו ליה בשם השני, בודאי הוא שצריך לכתוב בינייהו דמתקרי, ובזה לא מצינו לו חולק.
ועכ"פ לדינא: הרמ"א והג"פ והטו"ז והגליא מסכת והגמ"י והרב כפי אהרן כולהו בחדא שיטא קיימי ולכ"ע לכתחילה בעינן שיכתוב בינייהו דמתקרי והב"ש הוא חולק על דבריו וס"ל דכל דמצריכים שני השמות בקריאה כותבים נמי בגט שני השמות יחד בלא דמתקרי בינייהו.
ולפי המקובל אצלנו מפומייהו דרבנן קדמאי דבגטין אזלינן תמיד בתר הוראותיו של הג"פ דהוא הבקי ומומחה בה' אלו אשר ביררם וצרפם בי"ג נפה ומימיו אנו שותים נראה ודאי דלדידן בתר דידיה גררינן ועבדינן כותיה.
ופוק חזי מאן קא מסהיד עליו הרב פרי האדמה וז"ל: דברי מרן מאריה דאתרא בס' ג"פ וכו' ומכ"ש דכולהו הני רבוואתא מסכימים עמו לדינא, בזה ודאי דהכי מוטל עלינו ללכת בעקבותיהם ולעשות כהוראותיהם.
ומעתה נסורה נא לראות דברי סותר המערכה שהעמיד לנו כת"ר להוכיח דלא צריך לכתוב דמתקרי ואדרבא אם כתב דמתקרי פסול נמי הוי, משום דהוי כמזויף מתוכו:
והנה א) היסוד הראשון הוא דבר הפ"ת (בסי' ט"ו) דכתב משם הט"ג, דכל מקום שנהגו בשינוי מחמת חולי לכתוב דרך צירוף לא שייך לכתוב בינייהו דמתקרי, ואולי דאם כתב דמתקרי פסול, ב) מרן השד"ח ז"ל בס' אור-לי שהוא מסכים לדברי הט"ג הנ"ל. ג) מ"ש הקרית מלך רב בטעמא דהג"פ. ד) מ"ש הגמ"ב בד' קל"א והחזיק דעה זאת דבשאלה כנ"ד שלא רצה לשנות שמו הראשון ולא להוסיף עליו עוד שם אחר הו"ל כשני שמות דמלידה וצריך לכתבם בלא דמתקרי בינייהו ואם כתב בינייהו דמתקרי הוי כמזויף מתוכו.
ואני עני אחרי בקשת הסליחה הראויה כתלמיד היושב לפני רבו, אמינא: דלע"ד לא מצאתי ספוק בכל הראיות האלה להחליט את הדין ולומר דבנ"ד לא צריך לכתוב דמתקרי. דהנה מדברי הפ"ת אין להוכיח כלום דהלא הט"ג עצמו דהוא מאריה דהא שמעתתא, מסופק בדבר הזה, ולא רצה לסמוך אדעתו בהאי חדושא דחדיש לן, ונהי דהפ"ת הכריע לסמוך אהוראה זו, הרואה יראה בדבריו דהיינו משום דתפס לעיקר ס' הב"ש דבעולה לתורה בשניהם לא בעינן שיכתוב דמתקרי כמו שכ"כ בדבריו וז"ל: דיש לסמוך עליו וכו' אחרי שדעת הג"מ הנ"ל דאף בנשתנה שמו מחמת חולי וכו' נראה דהוא עצמו לא סמך ע"ז דהא סיים וכתב: ובפרט דאף אם נימא דשם שני לבדו הוא עיקר, מ"מ מכיון שעולה לתורה בשניהם אם יכתוב שניהם בלא מתקרי כשר, כמבואר בתה"ז ובב"ש שם (ס"ק כ"ד) וא"כ כיון דאנן לא קי"ל כב"ש וכמ"ש ולדידן צריך לכתחילה לכתוב דמתקרי בינייהו, וכבר נתבאר מדברי הרב כפ"א והגמ"ן והגמ"ב והגליא מסכת, וגם מדברי הקרית מלך רב דליכא למיחש למזויף מתוכו משום דמאי דכתבינן דמתקרי הוא להורות שהיה זמן שלא נקרא בשני השמות יחד או משום דמתקרי משמע שהוא נקרא נמי בשם זה, או משום דאיכא דלא קרו ליה בשם זה, או להורות דאינו שם דמלידה וכדכתב הג"מ נבון וא"כ לדידהו ודאי בעינן לכתחילה לכתוב דמתקרי, וא"כ לא שבקינן פשיטותייהו דכולהו הנך רבוואתא, ומכ"ש למאי דכתבינן בקונטר' קמא דברי מרן מהרי"ט בשמחת י"ט סי' י"ג: דכל דאין הכתב סותר מה שידוע לעלמא דליכא למיחש ללעז, אז ודאי, דמעתה טפי עדיף לכתוב בינייהו דמתקרי, משום דאיכא למימר דגם הב"ש מודה בזה לכתחילה דעד כאן לא אמר הבית שמואל אלא דוקא בעולה בשניהם לס"ת דמפרסמא מילתא ועל ידי זה דיקרא בשני השמות יחד, ולאו כו"ע ידעי דחד מינייהו הוי שם השנוי ואתו להוציא לעז כשנכתוב "דמתקרי". אבל בנ"ד דאינו מפורסם לכו"ע בב' השמות אלא למכיריו שבאים עמו בכתובים, אבל רובא דעלמא מכירים אותו בכנוי זה בשם עריסתו שהוא שם שלא נשתקע, וכיון שכן ודאי שצריך לכתוב דמתקרי ואם לא כתב יש מקום לפוסלו משום שיסברו ששניהם הוו שמות דמלידה דידועים בפי כל, גם מה שהביא כת"ר מתשו' אור לי אינה ראיה לע"ד משום דהוא ז"ל לשיטתיה אזיל דלא מפרשינן לישנא דמתקרי להורות שנקרא נמי בשם זה, אבל לפי מה שבאר לן הרב גליא מסכת שהוב"ד (בפ"ת סי' קכ"ט ד"ה ועיין) להוכיח מסו' מפורשת דגיטין דבקרו ליה מעוטא בשם אחד, כתבינן דמתקרי להורות דמתקרי נמי בשם זה ושרבים וכן שלמים ס"ל הכי: מהר"ם ותה"ד וב"מ והרב מסדר הגט כמ"ש בפ"ת (שם) וביאר לנו חילוק בין ב' שמות דמלידה לשם השנוי עיי"ש, אעפ"י שכתב הט"ג דלא מצינו לא בכתובים ולא בתלמוד דהוראת דמתקרי הוי שנקרא ג"כ, אומר אני לע"ד לבתר דאשכחנא לכולהו הנך רבוותא דמפרשי הכי, אין לא ראינו ראיה, ומאן לימא לן דמאי דאמרינן בגמ' בפורתא קרו לה מרים דכתבינן בה דמתקרי דלא הוי משמעותא דמתקריא נמי בפי המיעוט וכעין ראיה יש לי להביא דלישנא דמתקרי משמע שנקרא בפ"כ דאלת"ה אלא דמתקרי הוא שנקרא כן באמת, מדוע תקנו לכתוב שם הטפל בדמתקרי אדרבא יכתבו שם הטפל בראשונה ושם העיקר בדמתקרי, להורות כי זה הוא שמו הנקרא בפי רוב, אלא ודאי מוכרח דלישנא דמתקרי משמע שגם מתקרי ולכן דוקא בשם הטפל הוא דאפשר לומר שנקרא גם בשם זה, אבל אי אפשר לאמר דמתקרי, גם על שם העיקר ולעשות העיקר טפל, ואל תשיבני מהוראת מהרימ"ט דתיקן לכתוב דמתקרי על שם העיקר, ולרמוז את הטפל בדמתקרי, דכבר ביאר לנו הרב כפי אהרן חילוקא בין דמתקרי שאין שם אחר לפניו, למתקרי הבא אחרי שם הראשון וראויים הדברים למי שאמרם, ולפי מ"ש אני מוסיף לאמר דודאי מתקרי סובל שני משמעויות כמו שכתבתי, והוא שמשמעותו הוא שמתואר בשם זה, וכמו כן מתקרי אפשר להיות הוראתו שנקרא בפועל ואפשר גם שמתואר בשם זה כלומר שאפשר לקרותו בשם זה, אלא דכשאין שם אחר קודם ע"כ לומר דהוראתו היא דוקא דאי אפשר לאמר גם אם לא הזכרנו קודם שם אחר, אבל כשנזכר שם אחר בראשונה אפשר לאמר לישנא דמתקרי כהוראת גם, ואם מעט ואוסיף לך דהכי אשכחן בקרא גבי יעקב שנאמר בו: לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. ויקרא את שמו ישראל, ומדחזינן דהדר קרא, וקרא את שמו יעקב מתברר דויקרא את שמו ישראל היינו שם נוסף על שמו הראשון, יקראו את שמו גם ישראל וכמו שכן פי' הרמב"ן עה"ת והראב"ע (ועיין בברכות דף י"ג ע"ב) וכמו דמצינו דויקרא את שמו גם ישראל ה"נ ודאי דשפיר מצינן לפרוש דמתקרי ומכ"ש דכבר כתבנו דלישנא דמתקרי עצמו סובל ב' פירושים. באופן שמכל האמור יוצא דעכ"פ מאי דכתב הט"ג בדבר פשוט שלא מצינן בשום מקום דמתקרי משמע שנקרא נמי לאו מלתא דפשיטא היא ורבים חולקים עליו.
ועוד אני מוסיף לאמר דע"כ גם הט"ג לא קאמר דאם כותב דמתקרי דפסול אלא דוקא בב' שמות דמחמת לידה מטעמא דכתב הגליא מסכת ז"ל דהוי כשם אחד ובזה הוא דכתב דלא אשכחן על ב' שמות דהויא כשם אחד לכתוב בינייהו דמתקרי כמו במי ששמו יום טוב וכתבו יום דמתקרי טוב דפסול, מה שאין כן בב' שמות דמחמת שנוי כיון דאיכא חדא מינייהו טפל, שפיר שייך לכתוב בו דמתקרי גם בשם הטפל, אפי' להט"ג, ומוכרח אתה לאמר כן דאלת"ה צא ופרנס לי שתי תשו' של הטיב גיטין; דהנה הפ"ת אייתי לן ספיקו של הט"ג הנ"ל בשם הצרוף דלא רצה לסמוך אדעתו, ולא לכתוב בינייהו דמתקרי ומאי קא מספקא ליה הא לפי מאי דפשיט"ל הכא דלא שייך לפרש לשנא דמתקרי בהוראת גם, פשיטא דהתם נמי דנקרא בב' השמות יחד בשעת השנוי ועולה בשניהם לתורה, מה"ת לכתוב ביניהם דמתקרי שתהיה הוראתו דמתקרי גם, אע"כ דשניא ליה להט"ג בין שני שמות דמלידה, לשם שמחמת שנוי וכדאמרן, ולפי שאין ספר טיב גטין מצוי אצלי לא אחליט בזה, אבל איך שיהיה כיון דמריה דהאי חדושא, הוא הט"ג, ואיהו הא קא מספקא ליה וכבר כתבנו לעיל דאיכא רבוותא דפשיט"ל להיפך, דאין כאן שום חשש מזויף מתוכו, לא שבקינן פשיטותא דהנהו רבוותא משום ספיקא דהט"ג, ומכ"ש שכבר הוכחנו לעיל דגם רמ"א בסעיף ט"ז סבירא ליה נמי הכי דמשמעות דמתקרי משמע דמתקרי נמי, וכן מוכח מתשו' הנ"ל בעובדא דאסתר פעסלן דאע"ג דהוסיפו לה שם להורות שזו היא אסתר, אפי"ה כתב דטפי הוי עדיף לכתוב דמתקרי בינייהו ואפי' אם ת"ל לדעת הט"ג דאין לשון דמתקרי מתפרש בהוראת גם מ"מ הלא לפי הסוגי' מפורשת דגטין מוכח להדיא דבקרו ליה מעוטא בשם אחד כתבינן דמתקרי, ובנ"ד ודאי דמעוטא הוא דידע ליה בשם השנוי, כיון דלא יתפרסם שמו אלא ע"י החתימה דוקא, וכבר כתבתי בקונטרסי הראשון דאיכא מרבוותא דס"ל לא לרמוז שם החתימה אפילו בדמתקרי ובקונטריסי הראשון בסעיף ג' ביררתי דמאי דכתבינן דמתקרי ע"ש החתימה, היינו משום דלא יבצר דאיכא דקרו ליה הכי, וכן חזינן השתא בס' אזן אהרון (בגט כ"ג) דכתבו דמתקרי ע"ש החתימה משום שכיון שהוא חותם בו הו"ל כקורין אותו לפעמים, וא"כ צריכים היינו לכתוב דמתקרי פ' ודמתקרי פ' בין על שם הלידה ובין על שם השנוי משום דתרוויהו הוו שמות דקרו ליה מעוטא ולפעמים. אלא דבשם העקרי כיון דנשתקע מקריאה לא מצריכינן לכתוב בו דמתקרי, אבל לא לכתוב גם על שם השני דמתקרי, זה ודאי הוי הפך דינא דתלמודא דאמרי דבשם דקרו ליה מעוטא צריך לכתבו בדמתקרי וכמבואר בגיטין דף ל"ח ע"ב.
זאת ועוד אחרת דכבר הזכרתי בקונטריסי הראשון כללא דכייל לן רמ"א בתשובתו דתמיד טפי עדיף לכתוב דמתקרי, וכן עשה מעשה בעובדא דאהרון סעדיא, ואעפ"י שהפ"ת כתב שהיינו דוקא בזמנו דלא היו רגילים בשני שמות יחד, השערה זאת אינה מוסכמת, ועי' בשד"ח (במערכת הגט סי' ל"ו) דאייתא לן סברת כמה מרבוואתא דס"ל דגם בימי התלמוד היה מצוי להקרא בב' השמות יחד. ואייתי בינייהו מע' גאון דורנו מרן הרש"ל יש"א ברכה ז"ל. זאת ועוד, דאפילו אם נסכים להשערה זאת בכל זאת לפי מאי דכייל לן רמ"א בתשו' דכל שאין הדבר ברור לנו לא נכנס בספקות, וגם אשכחנא בכוג"ז דכללא כייל לן מרן המהרי"ט בשיו"ט והבאנו דבריו בקונטריס הראשון דכתב וז"ל: וכלל זה מסור בידינו דכל דאין לנו ראיה מפורשת אין לנו לאמר סברא מדעתנו ואפילו להחמיר וא"כ מאן ספין ומאן רקיע לעשות לכתחילה מעשה ולא לכתוב "דמתקרי" בגוונא דנידון דידן דמדינא נמי צריך לכתוב דמתקרי, מטעמא דאמרן.
אתאן למה שהוכיח כ"ת מתשו' הרמ"א, וזה תמוה בעיני דאם באנו ללמוד מתוך תשו' זו אדרבא איפכא אנו למדים דהרי כתב רמ"א באותה תשובה עצמה, דאף בעובדא דאסתר פעסלן דטפי הוה עדיף לכתוב דמתקרי. אלא שרצו להראות כוחם. ועוד דאפילו אם נלמוד מאותה תשובה מ"מ בעינן שיהא דומה לאותה עובדה דקרו ליה כל העולם בב' השמות יחד, וכדכתב הרמ"א שם: דאפשר כל העולם קראו אותה אסתר פעסלן ביחד להודיע שאותה פעסלן היא אסתר, משא"כ בנד"ד דליכא מאן דקרו ליה בב' השמות יחד. אלא קרוביו והבאים עמו בכתובים. אשר לא ידעו מתחילה את שמו העיקרי, והסברא נותנת לומר דאלו שידעו והכירו אותו בשמו הראשון עדיין קרו ליה בשמו הראשון דווקא, כמו שכן הוא רגילות למי שחותם בב' שמות דכ"ע קרו ליה בשמו הראשון דוקא, ואם כן הויא ליה מעוטא דמיעוטא דקרו ליה נמי בשם השני, ואיך אפשר מעתה לצרף את שני השמות יחד ולעשותם לעיקר?
פש גבן הראיה שהביא כת"ר מדברי הגהות מרדכי, ואנא דאמרי, דגם הגהות מרדכי לא אמרה למלתיה, אלא לכתחילה. אבל בדיעבד אם כתב דמתקרי בשם השנוי לא מפסל, דהא הגהות מרדכי הוא מכת הסוברים דהוראת דמתקרי הוא שנקרא גם כן בשם זה וכמו דכתבו שם סמוך ונראה וז"ל: פירוש תיבת דמתקרי ר"ל, אנא ראובן דמתקרי בפי העם ג"כ שמעון ואינו ראובן אחר עיי"ש, ולפי"ז ודאי דאם כתב דמתקרי לא מפסל, דלדידיה לא מקרי מזויף מתוכו כיון דמשתמע דמתקרי נמי, וא"כ ע"כ לאמר דלא קאמר דדמי לשני שמות דמלידה אלא לענין לכתחילה, וא"כ כיון דאף להג"מ אם כתב דמתקרי לא מפסל, ולהך רבוואתא דהזכרנו לעיל, ס"ל דאף בכה"ג בעינן שיכתוב דמתקרי לכתחילה ודאי דטפי עדיף לכתוב דמתקרי לכתחילה, לחוש לדעת האומרים דאף בכה"ג צריך לכתוב דמתקרי בינייהו, ועוד דאף להג"מ בעינן עכ"פ שיחזיק את עצמו בשני השמות דמשוי להו לתרוייהו עיקרים, וכולהו קרו ליה בב' השמות, וכמו שכן דקדק בלשונו וכתב: והחזיק עצמו, משמע דכ"ע קרו ליה באותו מקום בשני השמות יחד, מה שאין כן בנ"ד דהוי רק מעוטא דמעוטא דקרו ליה בשם הב', בזה ליכא למ"ד שלא לכתוב דמתקרי בכה"ג, שהשם השני הוא שם טפל שלא הוחזק בו בפי רוב העולם. ומכ"ש דכבר הוכחתי בקונטריסי הקודם דטעמא דיהיב הג"מ לא דסמכא הוא ובנפול היסוד נפל הבנין מאליו, והדר דינא דאף בשם הצירוף צריך לכתוב בינייהו דמתקרי כטעמא דהרב כפ"א או מטעמא דהקרית מלך רב והג"מ.
ועתה אחר החיפוש אשכחנא תנא דמסייע לן מרן החבי"ף בגנזי חיים (גט צ"ז): במי שהיה שמו יהודה ושנו שמו מחמת חולי וקראוהו אליעזר והיה עולה וחותם והוא נקרא בשניהם יחד בעליתו וחתימתו, ואף על פי כן כתבו אליעזר דמתקרי יהודה והיינו כס' הג"פ, ושם נתבאר עוד דאפילו במי שהיה נקרא בפ"כ בשם הכנוי והיה משתמש בחתימתו ובעליתו לס"ת בשניהם יחד ואף על פי כן כתבו בינייהו דמתקרי, ומרן השד"ח ז"ל במערכת הגט (סי' ל"ח אות י"ב) אייתי לן את דברי הישמח לב שנסתפק בכגו"ז ולבסוף מסיק ואייתי לן דברי הגנזי חיים ושכ"כ רבני קושטא וכ"כ רבני ירושת"ו בס' הוראה דבי"ד ובשמן המשחה בכמה דוכתי עיי"ש, ואע"ג דאיכא לחלק ולאמר דשאני התם דלא נצטרפו מעיקרא עכ"פ הא מיהא שמענו מדבריהם, דנקטינן כדברי הג"פ לכתוב דמתקרי בשם השנוי אפי' אם החזיק את עצמו בשני השמות יחד ודלא כהגמ"ב ודלא כמ"ש הפ"ת לחלק דהאידנא דשכיחי בשני השמות אפי' רמ"א מודה בזה ושמעינן מינה נמי דלא חשיב זה מזויף מתוכו משום דמפרשינן לישנא דמתקרי בהוראת דמתקרי גם.
והשתא אחרי שנתברר לן זה נשאר לנו ספקו של הט"ג שהכריע כוותיה הרב פ"ת וכבר כתבנו דאין הכרעתו מספקת כיון דאיהו בעצמו לא החליט כן אלא משום דאזיל בתר דעת הב"ש, ואנן כפי מה שנתבאר מכל דברי הפוסקים שהזכרנו לעיל, קיי"ל כמרן הג"פ אשר הוא לנו לעינים בה' גיטין. אין לנו לחוש מעתה למאי דמסתפק הט"ג, הרי מי לנו גדול ממרן מהריט"א שהעיד: שאין לנו לסמוך על שום סברא מדעתנו אפילו להחמיר, כמו שהבאנו דבריו לעיל ומכ"ש בזה דהוי להקל שלא לכתוב דמתקרי, וכבר נתבאר דחששא זאת דמזויף מתוכו לא חששא היא דרבים וכן שלמים לא חיישי להו וכמבואר.
ולמודעי אני צריך דבשאלה דנ"ד אין לנו ענין בכל השקו"ט זאת, כמבואר בדברינו לעיל ולא הצרכנו לכ"ז אלא לרווחא דמלתא ולברר להיכן הדין נוטה בכגו"ז ומכל מה שהוכחנו נראה דאף בשם הצרוף צריך לכתוב דמתקרי, ולמעשה צ"ע. אבל בנ"ד אין אנו צריכים לכ"ז דלא יצויר בשום אופן לכתוב שניהם יחד בלא דמתקרי מטעמא דאמרן לעיל דהו"ל השם הב' שם דקרו ליה מעוטא דמעוטא אלה המכירים חתימתו דוקא משעה שהוסיפו לו שם זה, אבל כו"ע לא קרו ליה בשם השני, וידעו נמי דיש לו שם אחד דהוא שם העריסה דלא נשתקע מיניה וכבר כתבתי בקונטריסי הקודם דטעמא דכתבינן לשם החתימה בדמתקרי היינו משום דלא יבצר דאיכא מאן דקרו ליה הכי.
ועדיף מינה אשכחנא דבשני שמות דמלידה כה"ג דרובא קרו ליה בחד ומעוטא קרו ליה בשנים דנחלקו בה רבוואתא והוב"ד בס' כפי אהרון (ח"א ד' צ"ו ע"ב) דהרב נחפה בכסף ס"ל לכתוב שניהם יחד ודמתקרי ע"ש דקרו ליה רובא ודעת הפרי אדמה ז"ל שפשטה הוראה כמותו הוא לכותבם לבד בלא דמתקרי בינייהו.
ומרן השד"ח ז"ל בסי' ל"ו ס"ה אייתי לן דעת התו"ג לכתוב בכה"ג דמתקרי בין שני השמות והט"ג ס"ל לכותבם יחד, וע"ז כתב הגאון זצ"ל דלכתחי' יש לנהוג כהט"ג אבל בדיעבד אין לפסול הגט ויש לסמוך על התו"ג שכן מוכח מתשו' רבנו (הגאון מוהרש"צ בח"ה סי' מ' עפ"י דעת ס"ג שלנו אות י"ט) הרי לך בהדיא דגם בב' שמות דמלידה דלכ"ע ס"ל לצרפם יחד ואם כתב דמתקרי בינייהו פסול, ואפי"ה איכא מרבוותא דס"ל בכה"ג לכתוב לכתחילה דמתקרי בינייהו ושעכ"פ אם כתב דמתקרי לא פסל והיינו משום דס"ל דשפיר משמע לשון דמתקרי על השם הנוסף שנקרא בפי מעוטא ק"ו מעתה בנ"ד דמעיקרא לא נתפרסם שם זה, ולא חשיב עיקר אלא שם טפל גמור, שהוסיף על עצמו ושלא נתפרסם אלא למעוטא ע"י חתימתו, דיינו שנאמר דאפשר למכתביה בדמתקרי, אבל לעשותו עיקר כשם דמלידה ולכותבו ביחד עם השם העקרי ליכא למ"ד, ואפילו הט"ג לא קאמר אלא בשם שמחמת חולי שנצטרף וחשוב שם העיקר כשם הלידה, משא"כ בגונא דידן.
עוד הוסיף וכתב כת"ר דשנוי שם דנ"ד גרע משנוי השם דמחמת סגולה, ולא חשוב לעיקר, ולכן אין לכתוב ביניהם דמתקרי. ואלו הם דברי תימה: דאטו משום דלא חשיב עיקר לא בעינן לכתוב ביניהם דמתקרי? ואדרבא היא הנותנת דכל שם שהוא טפל כותבים אותו בדמתקרי כמו דבשנוי מחמת חולי דהוי שם הב' עיקר דכותבין שם הראשון דמתקרי משום שהוא טפל, ומה"ט עצמו שכתב כת"ר דשם זה לא הוי עיקר מה"ט הוא דצריך לכתוב ביניהם דמתקרי, משום דשם זה איננו עיקר שם הראשון ואינו מוסיף עליו כדי שיהיה נקרא בשניהם, ואין איש יודע משנוי זה זולת מעוטא דמעוטא וכדאמרן. ומה"ט הוא דבעינן שיכתוב דמתקרי הא לא"ה פסול נמי הוי דהא רובא דעלמא לא ידעו כלל ממציאות שם זה.
ולמסקנא דמלתא הלכה זו העלה מעכ"ת שלא לכתוב ביניהם דמתקרי ואם כתב ביניהם דמתקרי פסול משום דתפס לעיקר סברתו של הט"ג כהלכה פסוקה שאין להרהר אחריה, והוסיף וכתב וז"ל: דבשלמא אי הוה כתבינן ניסים דמתקרי ראובן, דהיינו להקדים שם השני ולכתוב דמתקרי על שם הראשון, היה שייכות כיון דקודם שנעשה לו הנס היה חותם בשם ראובן לבד, ושייך לכתוב דמתקרי על שם הראשון דהיה חותם בו ע"כ, ומאד נפלאתי ע"ז דמשמע מזה דסובר כת"ר דלישנא דמתקרי מתפרש על העבר ובזה סותר את עצמו דהרי למעלה מזה סתר כת"ר את דברי הדגול מרבבה שכ"כ, וכבר הוכחנו בראיות ברורות וחזקות דלישנא דמתקרי לא משתמע לשעבר בשום אופן.
אסיפא דמלתא חזק את דבריו ואייתי ראיה ממ"ש באזן אהרון (מער' גט נ"ד), על כגון זה אומר אני מ"ש בב"ב (ד' ק"ל ע"ב) אמ"ל רבא לר"פ ולרב הונא כי אתי האי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בה פרכא וכו' לאחר מיתה לא מקרע תקרעינהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה. לא מקרע תקרעינהו דאי הואי התם דילמא הוה אמינא לכו טעמא. מגמר נמי לא תגמרו מיניה, דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכן אני אומר בנדון שלפנינו דהא דברי האזן אהרון סתומים וחתומים מאד ולא נדע במאי קמיירי דהא לא נאמר שם אלא, דשם חיים היה שם המדלאין ולא נתבאר אם היה שם נוסף או שנוי השם, וסתמא דמלתא כל המדלאין שעושים הוא שנוי השם גמור, וגם לא נתבאר איך היה נקרא בפי"כ. ואיך היתה חתימתו דאפילו אם נאמר דהיה עולה וחותם בשניהם יחד, אעפי"כ צריך היה לכתוב דמתקרי כדאשכחנא בההיא עובדא דגנזי חיים שהבאנו לעיל.
ומרן השד"ח (בסי' ל"ח סי' ט"ז) אייתי לן הלכה למעשה שעשו רבני ירושת"ו בס' הוראה דבית דין (ד' י"ח) במי ששינו את שמו מחמת חולי והיה נקרא ועולה וחותם בשני השמות יחד דאפי"ה כתבו דמתקרי בינייהו כהוראת הג"פ באופן שדברי האזן אהרון הוו סתומים מאד, וא"א למגמר מהם בפרט אחרי שמצאנו לרבני קושטא וירושת"ו בכה"ג דכתבו דמתקרי ולא רחוק הוא שנשמט מילי דמתקרי וכבר כתבנו דבכל ענין לא דמי לנ"ד דלא קרו ליה כ"א רק מעוטא בשם זה והם המכירים חתימתו באופן דלא דמי למ"ש באזן אהרון בגט הנ"ל.
תו אייתי לן כת"ר דברי השער אשר, ולע"ד גם זה לא שמיה אתיא, דהנה בתשו' רמ"א שבסי' פ"ז מוכח מזה להפך דהרי כתב להדיא וז"ל: כל זמן שאין החילוק ברור לא נכנס לספיקות רק נכתוב פ' דמתקרי פ' שעדיף מכל דבר, וראיה מהא דכתבו רבוותא על שם שנשתנה מחמת חולי, דיש כותבין פו"פ בלא מתקרי ויש כותבין פ' דמתקרי פ' וכתב כי מצא בתשו' אשכנזים, דאם כתב בלא מתקרי יש פוסלין ויש שאינם פוסלים אבל לא נמצא להיפך דמאן דכתב בלא מתקרי פוסל אי כתב מתקרי, ועי' בשד"ח (סי' ו' אות י"ד) דאסף וקבץ כמה מרבוותא דס"ל דאם לא כתב דמתקרי פסול עיי"ש, ואולם מ"ש הגאון שער אשר ז"ל הוא דלא מצינן בב' שמות דמלידה דאיכא מאן דמכשיר בכתב דמתקרי (כן נ"ל להבין בכוונתו, מתוך הדברים שהביא כת"ר ואולם אין הספר בידי לעיין בו בגופם של דברים) וכן מפרש להדיא בשד"ח ז"ל דהביא דברי השער אשר ז"ל אלה בזה"ל: דרוב הפוסקים מכשירים אם כתב ב' שמות בלא מתקרי ובחותם בשניהם כשר לכ"ע, וא"כ לפי"ז כיון דאם לא כתב יש שמכשירים ואם כתב דמתקרי לצד שהוא שם הלידה וחותם נמי בשניהם ה"נ פסול לכ"ע, ואמטו להכי כתב דטפי עדיף שלא לכתוב משא"כ בנד"ד דליכא שום צד לפסולא וכמ"ש, ולהיפך מזה אם לא נכתב דמתקרי יש מקום לפסול דהוי שנוי בגט שודאי טפי עדיף לכתוב דמתקרי, דאפילו אם נרצה לחוש לס' הט"ג כיון דממ"נ אנו נכנסים בספק, דאם נכתוב שניהם יחד יבוא לטעות ששניהם הוי עיקרים אצלו וידועים בפי הכל ויחשבו מתוך זה שאין זה הוא המגרש, ואם נכתב דמתקרי נכנסים אנו בספק מזויף מתוכו ומכיון שמכל הצדדים יש ספק, טפי עדיף לכתוב דמתקרי, ועוד דע"כ לא נאמרו דברי השער אשר אלא דוקא במקום שהוא ספק במציאות וא"א לעמוד על הדין, אבל במקום שהדין מבורר לפנינו אין לנו לעשות פשרות אלא לעשות כשורת הדין בין להקל ובין להחמיר, וכבר בררנו דחששא זאת דמזויף מתוכו לא חשו לה רובא דרבוותא דמפרשים לישנא דמתקרי. במובן שנקרא גם בשם אחר, ושפיר יכולנו לסמוך על דבריהם, ומכש"כ בנ"ד שמטעמים שביארנו הדבר ברור שצריך לכתוב דמתקרי.
בסיומא דמלתא כתב כת"ר דבנ"ד הסברא היתה לאמר שיכתוב שני השמות יחד בלא מתקרי, ודמתקרי על השם דמעריסה פ' פ' דמתקרי, כהוראת הרב נחפה בכסף, ואין זה מחוור, דהנה תשו' הנחפה בכסף המובאה בספר כפי אהרון הוא לכתוב דמתקרי על השם שנקרא בפי כל, אבל לכתוב ע"ש שהיה נקרא בו דמתקרי ליכא למ"ד זולת הדגול מרבבה שהבין כן בדעת רמ"א. וכבר מילתנו אמורה בזה דגם מתלמודא וגם מתרגומא דקרא לא משתמע הכי. סו"ד למסקנא דמלתא אמינא דאחרי שעברתי על כל דבריו מתחילתם ועד סופם ואחרי מה שבינותי בדברי הפוסקים הנמצאים אתי, לא מצאתי לע"ד יסוד להוראה זאת שלא לכתוב דמתקרי אפילו לכתחילה, וכפי מה שביארנו בדברינו הקודמים וגם בקונטריסנו זה, דעובדא דנ"ד הוי מעוטא דקרו ליה גם בשם הנוסף וששם הנוסף אינו חשוב כלל שנוי השם שרוצה להחזיק בו ולפרסמו לעלמא, אלא שם שקרא לו לעצמו לזכור חסדי ה' עמו בודאי הגמור הוא נחשב שם טפל, ובכה"ג הדבר פשוט וברור דלכה"פ לכתחילה בעינן שיכתבו דמתקרי בינייהו, זהו הנראה לע"ד לבאר בדין זה, והנני כמציע את דברי עוד פעם לפני כת"ר לבקש ממנו החלטתו האחרונה בדין זה.
בחתימת דבר מסגינא ומסיימנא בברכה: יהא רעוא דרחמנא דלא יעדי מינן הודיה זיוויה ויקריה ויחי עוד לנצח וכסא תורתו ירום וגבה ונשא מאד וה' אלוקיו עמו שהלכה כמותו, בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח.