סימן פג
(ליו"ד סימן רצ"ו)
- בענין הנ"ל -
ירושלים כ"ז באדר ב' תש"ב
לכבוד הרב המובהק כמוהר"ר יהודה גרטנר יצ"ו
שלום וברכה
מכתבו היקר מיום כ"א אד"א דנא ובו הערותיו על מ"ש בדין תפוחי אדמה בכלאי הכרם קראתי בחפץ לב, והנני להשיב בעהי"ת תשובה כהלכה.
א) עמ"ש שאם איתא דכל דבר שאין זרעו כלה הוא בכלל ירק הויא סיפא דמתניתין והקנרס כלאים בכרם משנה שאינה צריכה.
ולפי שדברי נאמרו בקצור רב הנני מפרשם בזה, דהנה במציעתא דמתניתין תנן: הקנבוס, ר' טרפון אומר אינן כלאים וחכמים אומרים כלאים, ופירש רש"י: קנבוס ולוף אסרה תורה בכרם דאין זרעם כלה (מנחות ט"ו).
ולפי זה גם קינדס הרי הוא כלאים הואיל ואין זרעו כלה, מכאן מוכח שגדר זרעים נמי הוא בדבר שאין זרעו כלה, ולהכי שנאו בסיפא לאשמועינן זה דקינדס אינו מין זרעים אל הוא בכלל ירק ואסור בכלאים.
והנה מעכ"ת כתב לדחות ראיה זאת ופירש דסיפא דמתני' ארישא דהמקיים קוצים בכרם קאי דנחלקו ר"א ורבנן וסיפא נמי דהקינדס הוא מין קוצים ואשמועינן דבזה מודים חכמים שהם כלאים בכרם משום דהם בכלל אשר תזרע.
לזה אשיב ואומר שאני כתבתי ראיה זאת לפירוש הרמב"ם והרב דפירשו דרדר זה קינדס שהוא עשוי דרי דרי וכן פירש הכ"מ קינדס קארדו, ושניהם אמרו דבר אחד, שהקארדו הוא העשוי דרי דרי וזה הוא ממין העכביות שהם עשוים למאכל אדם אחרי נטילת הקוצים מהם. וזה ודאי אינו מענין רישא דמתניתין קוצים שבכרם שהוא מאכל לגמלים ומקצת בני אדם מקיימים אותם בשדותיהם, אבל העכביות והקינדס הוא מאכל אדם וכולם מקיימים אותם בשדותיהם ומדין זה הוו כלאים. אלא ודאי דסיפא דמתניתין אמצעיתא קאי דהיינו קנבוס ולוף דאין זרעם כלה. ואשמועינן מתניתין דאע"ג דבקנבוס סבר רבי טרפון דאינם כלאים בקינדס לדברי הכל הוי כלאים מן התורה הואיל שגם הוא בגדר ירק.
ב) להערתו מדברי תלמידו של רבינו יחיאל מפריש דכתב: כל דבר שזרעו עיקר אכילתו, קרי זרעים, והדברים שהעשב שלו הוא עיקר אכילתו קרי ירקות. (כתבי מכון הרי פישל מועד קטן ו. ד"ה כאן בזרעים).
ולפי זה הדין נותן שתפוחי אדמה הואיל ועיקר אכילתם הוא זרעו קרוי זרעים ואין בו דין כלאים בכרם.
לזאת אשיב עיקר סמיכתי בתשובתי הוא על דברי הרמב"ם שכתב: הלפת והצנון והתרדים והבצלים והכסבר והכרפס והמרור וכיוצא בהן ואלו הנקראים ירק ומדערבינהו לכלהו בחדא מחתא, מוכח דלא סבירא ליה כפירושו של רבינו יחיאל שהרי הלפת והצנון וכו' זרעם הוא עיקר אכילתם והמרור, העשב הוא עיקר אכילתו. ובאמת רש"י בסוגין פירש בזרעים, על התבואה. ולזה מכוונין גם דברי תלמיד רבינו יחיאל שהתבואה עיקר זריעתה היא לאכילת פריה. וירקות הוא כל דבר שעיקר אכילתו הוא העשב כגון מרור, אבל בכלל ירקות יש גם אלה שעיקר אכילתם הוא השרשים כגון צנון ולפת והוא הדין תפוחי אדמה. ורבינו יחיאל נקט חדא מיניהו שהוא דבר שעיקר אכילתו הוא העשב, שהוא נקרא ירק ואינו שולל מכלל ירקות אלה ששרשם טמון באדמה ועליהן הם שמגולין, ולפי זה הרמב"ם ורבינו יחיאל לא פליגי לענין דינא בכלאי הכרם.
והנלע"ד כתבתי.