סימן פה
(ליו"ד סימן רצ"ו)
- אבטיח ומלון אם הם כלאים זה בזה, ואם הם כלאים מהו שיעור הרחקתם -
כ"ב תמוז תרצ"ט
לכבוד
הרה"ג הנכבד כמוהר"ר
אריה בונסבסקי יצ"ו
כפר הרואה ארץ ישראל
נתכבדתי בקבלת מכתבו מיום י"ד דנא ובו שאלת חכם, בדין אבטיח ומלון אם הם כלאים זה בזה ואם תאמר שכן הם כלאים, מהו שיעור הרחקתם?
והנני נעתר לבקשתו לחוות דעתי לפי קוצר השגתי.
ואען אומר: גרסינן בירושלמי: א"ר יונתן יש מהן שהלכו אחר הפרי ויש מהן הלכו אחר העלין, הלפת והצנון הלכו בהן אחר הפרי, הלפת והנפוס הילכו בהן אחר העלין התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי אדמה והעלין דומין ותימר כלאים, אמר ר' יונה בזה הילכו בהם אחר הטעם, ובפני משה פירש: יש מהם שהלכו אחר הפרי שאם פריהם שוים אעפ"י שאין העלין שוים אינם כלאים זה בזה, וכן אם העלין שוים במראיהם אעפ"י שאין פרין שוה אינם כלאים, וצנון ונפוס אעפ"י שהם שוים בפרין ועליהן הוו כלאים זה בזה משום שנבדלים בטעמן שאין טעמו של צנון דומה לטעמו של נפוס כלל, אין הולכין אחר המראה (ירושלמי כלאים פ"א ה' ה'). וכן פסק הרמב"ם ז"ל: הצנון עם הנפוס אעפ"י שהעלין דומין זה לזה והפרי דומין זה לזה הרי אלו כלאים הואיל וטעם פרי זה רחוק מטעם פרי זה ביותר וכן כל כיוצא באלו, דון מינה במכל שכן בשאלתנו שהאבטיח והמלון משונים במראה פרין ובטעמם שהם כלאים זב"ז.
ומה שנסתפק מעכ"ת לומר שהואיל והם משפחה אחת אינם כלאים זב"ז, לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, שהרי חטין ושעורין הם משפחה אחת ובכל זאת הם כלאים זב"ז וכמ"ש בירוש': החטין והזונין אינם כלאים זב"ז הא עם שעורין כלאים (ירושלמי שם ה"א). וכן אמרו בתלמודין דמתניתין דהכא: זוגות זוגות קתני ופרש"י: חזרת וחזרת גלין או עולשין ועולשי שדה וכן כולן שנינו דאין כלאים זב"ז אבל חזרת ועולשין לא (פסחים ל"ט). ועי"ע פירוש הרע"ב והתוס' יו"ט ושנו"א שם.
אולם מצד אחר יש להסתפק בשאלה דנדון דידן משום דיש לומר דלא אמרו דפירות המשונין בטעמם הם כלאים זב"ז אלא כשהשינוי הוא מן הקצה אל הקצה כגון צנון ונפוס מתוק ביותר (עי' שנו"א להגר"א שם) אבל אבטיח ומלון שהם קרובים זה לזה בטעמם אעפ"י שזה מתוק יותר מזה אינם נראים שני מינים לענין כלאים.
אולם לענ"ד נראה דצנון ונפוס דנקט במתניתין לאו דוקא אלא משום דשוין בפרין ועלין נקט להו ולעולם כל שאין נבדלין בטעם ביותר כגון אבטיח ומלון הם כלאים זב"ז, ובנדון דידן אין אנו צריכים לזה הואיל והאבטיח והמלון הם נבדלים גם במראה פרין וגם בעליהן והרי הם ודאי כלאים זב"ז.
ב. שיעור הרחקה
שנינו במתניתין: תבואה נוטה על גבי תבואה וירק על גבי ירק וכו' הכל מותר חוץ מדלעת יונית, רבי מאיר אומר אף הקישות ופול המצרי ורואה אני את דבריהם מדברי. ובירושלמי מסיק מהו: רואה אני את דבריהם מדברי שאין כולן מסבכין כדלעת יונית (ירושלמי כלאים פ"ג ה' א').
ועוד תנן: היתה שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר"י אומר עד שיהיה התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו ר' עקיבא אומר אורך ששה טפחים ורוחב מלואה, ר"י אומר כמלא רוחב הפרסה (שם פ"ג מ"ז) וכן פסק הרמב"ם ז"ל: היתה שדהו זרועה ירק ובקש לזרוע בצדה ירק אחר אפילו דלעת מרחיק בין שתי השדות ששה טפחים מרובע בין מן הצד בין מן האמצע. אם היתה שדהו זרועה ירק ורצה לזרוע בצדה ירק ממין אחר, דיו לעשות בין השדה ובין השורה תלם אחד אורכו ששה טפחים בלבד ורחבו כעמקו. הרחיק בין שתי המינים הרחקה הראויה להן והיה מין זה נוטה על מין זה וכו' הכל מותר שהרי הרחיק כשיעור חוץ מדלעת יונית שהיא נמשכת הרבה ולפיכך אם נטתה יעקור מלפניה כמו שבארנו (הל' כלאים פ"ג).
מכאן למדנו לשאלה דנדון דידן דאע"ג שהם שני מינים ואע"ג שעליהם מסתבכין הרחקה של ששה טפחים מוציאה אותה מידי כלאים.
ג. זריעת שני מינים בשורה אחת כל מין
תנן התם: הנוטע שתי שורות של קישואין שתי שורות של דלועים שתי שורות של פול המצרי מותר, שורה של קשואין שורה של דלועים שורה של פול המצרי אסור (כלאים פ"ג ה"ד). ובגמ' מפרש דאע"ג דאיכא תלם מפסיק ביניהם אסור משום דמינים אלה יש להם עלין ארוכין שמסתבכין זב"ז וכשהם זרועים זה בצד זה בשורה אחת נראה כאלו הם זרועים יחד (שבת פ"ה: ופרש"י ד"ה דאיכא שראכא), והנה התוס' סברי דקשואין ודלועין וכן דלועין ופול המצרי כיון דמנכרי לא הוו כלאים. ומפרשים תרוצא דגמ' שאני התם דאיכא שאראכא אזרעים כלומר שהזרעים הם גסים ומבטלים התלם (שם תוד"ה איתיביה), אבל אין דבריהם מוסכמים להלכה וכדכתב במראה הפנים (ירושלמי כלאי שם) והרמב"ם פסק: לא יזרע שורה אחת של קשואין וכו' אעפ"י שהתלם מבדיל בין מין ומין מפני שמינין אלו עלים שלהם ארוכים ונמשכין ומסתעפים ואם זרעם שורה בצד שורה יתערב הכל ונראה כזרועין בערבוביא (ה' כלאים פ"ד ה"א).
מסקנא:
אבטיח ומלון הואיל והם נבדלים בעליהם ופירותיהם ונבדלים גם הבדל רב בטעם הרי הם כלאים זה בזה וצריכים הרחקה של תלם בן ששה טפחים ואפילו שמסתבכין העלין זה בזה.
במה דברים אמורים כשרוצה לזרוע שתי שורות ממין זה ושתי שורות ממין שני, שבהיותם זרועים כן הרי כל שתי שורות נחשבות כשדה אחד, אבל אם בא לזרוע שורה ממין זה ושורה ממין אחר הואיל ומסתבכין העלין ונראה כאלו נזרע בערבוביא, צריכה הרחקה של בית רובע והוא כעשר אמות וחומש אמה על עשר אמות וחומש אמה מרובע בין מן הצד בין מן האמצע ואם לא היה ביניהם כשעור זה אסור ואינו לוקה עד שיהיו קרובים בתוך ששה טפחים.
והנלע"ד כתבתי.