סימן קח
(ליו"ד סימן שד"מ)
- הכנסת ארון המת לבית הכנסת לשם הספד -
כ"ד חשון תש"ט
שלמא רבא מן שמיא
לכבוד הרה"ג בר אורין ובר אבהן
כמוהר"ר שלמה י. מזרחי יצ"ו.
מנהיג רוחני לק"ק הספרדים
לוס-אנג'ילוס קליפורניה.
שלום וברכה.
מכתבו מיום ט' דנא בנדון הכנסת ארונות המתים לביהכנ"ס קראתי בתשומת לב, והנני לענות:
הכנסת ארון בביהכנ"ס לשם הספד לא הותר אלא לחכם אלוף וגאון כדי להספידו על חכמתו בתורה ותלמודה לרבים בהוראותיו ובדרשותיו, ועל פעולותיו לשלום ישראל ואחדותו והרמת כבודו. פעולות אלה שהן לכלל ישראל ותורת ישראל שעשה האדם בחייו ראויות להספד בביהכ"נ שהוא שדה פעולתו והוא מעיד עליו על קדושתו וגדולתו בתורה לכלל ישראל. וכן כתב הטור ושו"ע: חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבית המדרש ומניחין המטה במקום שהוא דורש וסופדין אותו שם (יו"ד סי' שד"מ סעי' כ) מקור דין זה הוא ממ"ש: וכבוד גדול עשו לו במותו שהניחו ס"ת על מטתו, ואמרו: קיים זה מה שכתוב בזה. והתוס' כתבו: שאני חזקיה דהוה גדול בתורה ובמעשים ביותר (ב"ק י"ז).
מכלל זה למדנו שאסור לעשות זאת לכל אדם מישראל שאינו גדול בתורה ומעשים. אולם בדין זה רבים מגדולי הפוסקים מחמירים שלא להכניס הארון לבית הכנסת משום שלא יהיה הדבר פרוץ להכניס אנשים שלא הגיעו למעלה הזאת, צא ולמד ממ"ש בחכמת אדם: ורע עלי המעשה שראו שעשו כן לאדוננו מרנא ורבנא רשכבה"ג ר' אליהו חסיד שהיה ידוע ומפורסם לכל העולם לגאון וחסיד בדורו וממנו למדו לטעות גם למי שרוצין לכבדו, ועליהם נאמר: ותבואו ותטמאו את מקדשי ובודאי גורמים רעה למת בזה וראוי לבטל מנהג זה שלא להכניס שום מת בביהכ"נ ובבית המדרש (חכמת אדם הל' אבלות כלל נ"ה סעיף י"ח) והנה החכמת אדם סתם ולא פירש מה היא הרעה שגורמים למת בזה שמכניסים אותו לבית הכנסת ואני אפרש דבריו ואומר:
הכנסת ארון לביהכ"נ לא הותרה אלא למי שראוי לומר עליו קיים זה מה שכתוב בזה, היינו בספר תורה שבארון, וזה הוא כבודו של מת, אבל למי שלא קיים מה שכתוב בזה, היינו ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם וכו', וא"כ מי שלא למד תורה כמצותה ולא למדה את בניו, ומי שלא קיים כל מצות התורה כהלכתם וכהדורם ולא הרבה מעשים טובים בחייו, כשמכניסין אותו לבית הכנסת זהו קלונו שלא קיים זה מה שכתוב בזה, ואין צריך לומר מי שלא היה שוקד על דלתות ביהכנ"ס יום יום שהוא הנקרא שכן רע, כמאמרם ז"ל: כל שיש בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר: כה אמר ה' על שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל, ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר: הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם (ברכות ח.), ואיש כזה שנקרא שכן רע ובמותו מכניסין אותו לבית הכנסת, זאת ועוד אחרת שבזה מעורר נגדו קטרוג של מלאכי מעלה ושכינת הקדש וספר התורה שבבית הכנסת, ועי"כ מעוררים עליו מדת הדין.
מכל נמוקים אלה למדנו לדין: אסור בהחלט להכניס ארון המת לביהכ"נ אם לא שהוא אלוף חכם וגאון, ובביהכ"נ שהיה דורש או מלמד תורה, וגם בכגון זה צריך להזהר מאד שלא יכנסו כהנים, ולא כל אדם גלוי הראש, ולא נשים כלל, שבקושי התירו להם להכנס לעזרת נשים לתפלה (עיין שו"ע או"ח סי' פ"ח בהגה).
והנני קורא בזה לכל קהלות הקדש שבישראל לעמוד בפרץ ולמנוע פרצה זאת של הכנסת ארונות מתים לביהכ"נ ולא יחללו בזה קדושת ביהכ"נ ששכינת הקדש שרויה בו, אלא נעשה כמנהג אבותנו להעמיד את הארון בחצר ביהכ"נ כדי לומר פסוקי דרחמי ודברי הספד קצרים וקדיש, וזאת היא עליית נשמתו.
ומהרה תחזינה עינינו יעוד ה' מפי נביא קדשו: בלע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר כי ה' דבר. והנלע"ד כתבתי.