סימן קיד
(ליו"ד סימן שס"ג)
- הקדמת גדר מסביב לבית העלמין הספרדי בירושלים אשר הכרחי להשאיר קברים אחדים מחוץ לגדר -
ירושלים, ז' אדר תש"ו
לכבוד
נשיא העדה הספרדית
העו"ד המכובד מר דוד אבולעפיה וחבריו
ירושלים ת"ו
א.מ.נ.
שמחתי מאד לדעת כי ועד העדה בהשתתפות ועדת ח"ק ובי"ע נגשים למפעל חשוב שמזה דורות חולמים עליו ולא הגיע עד כה לידי ממוש והגשמה, כונתי בזה למפעל הקמת גדר סביב בית העלמין הספרדי המרכזי שבהר הזיתים לאורך נחל קדרון והמקיף את כל החלק שבמעלה ההר הגובל עם כפר סילואן. הנני מאמץ אתכם בפעולתכם המועילה הזאת הראויה לכל שבח ותהלה מפאת חשיבותה הבאה להרים את כבוד עדתנו ולהבטיח את מנוחתם של שוכני עפר. ויהי נועם ה' עליכם וברכתי לכם כי תזכו לבצע את המפעל כאשר עלה בדעתכם תחילה לקורת רוחם של כל תושבי ירושלים הרואים במעשה זה תפארת לעדה ומנהיגיה.
נעניתי לבקשתכם בשאלתכם שהופנתה אלי בענין הדרך והקברים הנמצאים בה. והנני משיב עליה מתוך בטחון ותקוה שתואילו לתת לבעיה דתית זו את פתרונה ההולם.
תשובה
מדברי השאלה מתברר. שהקמת הגדר זהו הכרחי מאד לשמירת כל בית החיים מהפקרות של מרעה צאן שהוא מביא זוהמה ולכלוך ובכלל חלול קדושת המקום וטהרתו הראויה ומחויבת עלינו לכבודם של נוחי נפש ושוכני עפר אשר קבורים בו, והכרחי הוא מתוך צו ממשלתי להשאיר מחוץ לגדר קברים אחדים שנמצאים בשביל המעבר להשכנים שמסביבו.
לכן הדבר ברור ומחוור, שחובה ומצוה עלינו להקים את הגדר בהקדם האפשרי. השאלה שעומדת לדיון לפנינו מה לעשות עם הקברים אשר ישארו מחוץ לגדר זו: ההצעה להגביה את שטח הדרך באפן שתשארנה המצבות שקועות בפנים הקרקע אינה נכונה לדעתי הואיל ובזה אנו מאבדים את זכרם ואת זכותם של הקבורים בהם שהם זכו במקום קבורתם מתהומה דארעא עד רום רקיעא, ואסור לנו בהחלט לשלול מהם בידינו את זכותם זאת, ולעשות את קבריהם דרך לרבים, אולם מצד אחר להשאיר את הקברות כמו שהם, גם כן לא נכון ולא מותר משתי סבות, האחת שאנו מפקירים אותם בידים למרמס רגל השור והחמור, ולגניבת מצבותיהם. ושנית, כי בזה אנו מזלזלים בהם שהם נראים כמנודים שנקברו מחוץ לגדר.
לכן, צריכים ומחויבים להצילם מזלזול ובזיון ולשמור את שמם הטוב ואת כבודם הישראלי אחרי מותם, וזה על ידי לקוט עצמותיהם וקבורתם בין קברי כל ישראל שבבית החיים הסמוך להם. ומצוה עלינו לעשות זאת בזמן היותר מוקדם, וכדפסק מרן ז"ל: ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר, שערב לו לאדם שיהא נח אצל אבותיו, ופירש בתוך שלו, היינו בקבר אבותיו שזהו כבודו וקורת רוחו של מת. (יו"ד סי' שס"ג סעיף ח. טורי זהב, ושם בסעיף קטן ב) ובנידון דידן נמי כן הוא, שאם נשאיר את הקברים האלה במקומם מחוץ לגדר יהיו מחוץ לשלהם דהיינו קברי אבותיהם ואחיהם, ומחוץ לקברי ישראל, ואין לך בזיון גדול מזה להמתים עצמם ולנו כל בית ישראל שהפקרנו אותם למרמס רגל השור והחמור ולזוהמה ולכלוך הילכך מותר לפנותם ועי"ש בתשובות החתם סופר חלק יו"ד סי' של"ב. הוב"ד בפתחי תשובה, יו"ד שם סק"א. ובשדי חמד מערכת אבלות סי' דק"ל ובסה"ק משפטי עזיאל יו"ד סי' ל. סעיף א. וב. ובנידון דידן כיון שהם נשארים מחוץ לקברי ישראל. מותר ומצוה לפנות קבריהם ולקבור עצמותיהם בקברי ישראל משום כבוד המתים שוכני עפר ונוחי עדן ומשום כבוד היושבים בארץ בכלל, ובירושלים בפרט שהיא קרובה להם.
ועוד זאת מצוה לפנותם כיון שאין עצמותיהם או לכל הפחות מצבותיהם נשמרת, וכמו כן פסק מר"ן ז"ל: ואם אינו משתמר בזה הקבר, או שיכנסו בו מים כו' מצוה לפנות. (יו"ד שם).
ובנידון דידן נמי תרתי אית בהו, שאינם משתמרים בקבריהם, שהלא ראינו שגם מתוך בית החיים עצמו נגנבו כמה וכמה מצבות עד שלא הוקמה חומה זאת שעסוקים בבנינה, ועל אחת כמה וכמה כאשר ישארו מחוץ לגדר מופקרים בלא שמירה. בודאי שיהרסו מצבותיהם וישכח שמם וזכרם של הקבורים בהם, ומכיון שזה נעשה דרך הרבים לא יבצר שבזמן הכי קרוב יהרסו המצבות לגמרי ויחטטו בקברים לעשות עליהם דרך סלולה וכבושה, או סלונות של מי שופכין וכיוצא, ולכל הפחות ודאי שעם הוצאת המצבות יכנסו לקברים מים, לפיכך מצוה עלינו לפנות את הקברים ולהעביר עצמותיהם לתוך בית החיים שהוא מקום מנוחתם של נשמות בית ישראל בירושלים.
דברים אלה אמורים על כל הקברים הגלויים בין שיש להם ציונים על קברם ובין שאין להם אלא מצבת אבן בלי כתובת שם, כולם שוים בדינם, שמצוה עלינו לפנותם ולקברם באדמת בית החיים שבתוך הגדר, אולם בזה לא נצא ידי חובתנו בשלמות היות וברור הדבר שגם בדרך עצמה ישנם קברים רבים שהשתקעו באדמה על ידי דריסת רגלי העוברים והשבים. גם לאלה חייבים ומצווים אנו לפנותם ולקברם בתנאים שנבאר להלן.
למלוי חובה ומצוה זאת צריכים ומצווים אנו לחפור עד עומק של שלשה טפחים בכל אורך ורוחב הדרך, וכל קבר אשר ימצא בו, צריך לפנותו ככל הקברים והמצבות הגליות, ולנהוג בהם דין קבורה בתוך בית החיים.
ב) סדר פנוי הקברים:
א. לקוט העצמות. חשוב בדינו כיום הקבורה לענין קריעה ואבלות. וכמו שכן פסק מרן ז"ל: המלקט עצמות אביו או של שאר קרובים שמתאבלים עליהם מתאבל עליהם כל היום כלו, בכל הדברים הנוהגים באבל וכו'.
ב. כל שקורע עליו בשעת מיתתו, קורע עליו בשעת לקוט עצמות. וכל שאינו מתאחה בשעת מיתתו אינה מתאחה בשעת לקוט עצמות.
ג. עצמות של מת אין אומרים עליהם קינה ונהי, אבל אומרים עליהן קילוסין, דהיינו שבחו של מת ומשבחין להקב"ה שממית ומחיה.
ד. שמע שהיום לקטו בו עצמות אחד מקרוביו שהוא מתאבל עליהם, אף על פי שלא היה שם מתאבל עליהם (יו"ד סי' ת"ג).
לכן אני מוצא לנחוץ ומחויב:
א. לנהוג כבוד וחרדה בשעת פנוי העצמות. באותו הכבוד המחוייב לכל אדם מישראל בשעת קבורתו.
ב. להזמין מספר תלמידי חכמים ולא פחות מעשרה שיעמדו על המקום בשעת הפנוי והקבורה, ויאמרו עליה דברי קילוסין וקריאת מזמורי תהלים והזכרת נשמותיהם.
ג. פנוי הקברים צריך להיות בכבוד הראוי ובדיקנות מרובה וזהירה. להוציא את כל הגוף כמו שהוא אם הוא קיים עדיין, או ללקט את כל העצמות ולקברן. באפן שלא ישאר שום עצם או חלק כל שהוא מהגוף או מהתכריכים בקבר עצמו או מחוץ למקום קברו החדש.
ד. אחרי פנוי הגוף ועצמות כנ"ל צריך להוציא כל העפר התחוח שמתחת לגוף המת עד שמגיע לסלע או בעומק של שלש אצבעות, עיין תשובת מרן מר"א יצחק ז"ל. ר"מ ורב ראשי בעיקו"ת ירושלים בשנת תע"ז בספרו הגדול זרע אברהם חלק יו"ד סי' כ"א, ובסה"ק משפטי עוזיאל חיו"ד סי' ל'. סעיף ה'.
ה. קבורת העצמות, שעור הקבר לכל אדם הוא ד' אמות אורך ברוחב ששה טפחים ברום ז. ובין קבר לקבר לא פחות מאמה אחת. (עיין שו"ע חו"מ סי' רי"ז), אולם בנידון דידן שקוברים רק עצמות המתים הורה מרן הרה"ג כמהר"א יצחקי ז"ל, דסגי בכתל טפח בין שני הקברים ובאורך אמה הן חסר הן יתר. דהיינו אורך השוקיים והראש ושאר כל העצמות יהיו צבורים, בתנאי שיהיה כל גוף מונח לבדו בקשר מיוחד (זרע אברהם יצחק. יו"ד שאלה כ"א, ועיין עוד שדי חמד מערכת אבלות סי' קמ"ג).
ו. אבני הבנין של הקבר והעפר שהוציאו ממנו וכן המצבה שעליהם אסורים בהנאה (יו"ד סי' שס"ד סעיף א') לכן צריך להחזיר את אבני הבנין והמצבה לקבורתו המיוחדת של כל אחד מאלה שמפנים אותם מקבריהם.
ז. אסור לבנות על גבי קברות המתים. הואיל ובזה משתמשים בקבר ליסוד הבנין לפיכך אם יתגלו קברים בשעת בנין יסודות הגדר, יעשו עליהם כפה של בנין באופן שלא יגע בקברים עצמם. ואם אי אפשר לבנות עליהם כיפה יפנו את עצמותיהם ויקברו אותן באדמת בית החיים שבפנים הגדר במלוי כל הדברים האמורים לעיל.
אלה הן ההוראות שלקטתי מדברי רבותינו ומאורינו הפוסקים ז"ל ושאין לזוז מהם ולא לשנות מהוראותיהם כלל ועיקר. וזכותם של ישני עפר ונוחי עדן תעמוד לנו להוציאנו מאפלה לאורה. ויקויים בימינו ולעינינו יעוד ה' מפי נביא קדשו לאמר: בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מכל כל פנים וחרפת עמו יסיר אכי"ר. והנלע"ד כתבתי.