סימן קכד
(ליו"ד סימן שע"ג)
- כהן שמת לו מת אם מותר בהליכתו ובחזרתו מבית הקברות להיטמאות לשאר מתים -
י כסלו תש"ב (26.11.41)
לכבוד הרב הגאון המפורסם
בקי בחדרי תורה
כמוהר"ר בן ציון הלוי לכטמן יצ"ו
רב וראב"ד בעי"ת.
בירות ע"א
אחרי שים שלום טובה וברכה באהבה ורוב חבה הנני בא להשיב על שאלתו ממני בדבר זה שראה במח"ק שבני כהנים נכנסו לבית הקברות והלכו בין הקברים בהליכה וחזרה ודבר זה נראה תמוה בעיניו שהוא נגד פסק מרן ז"ל שכתב: אסור כהן להתטמא למת אפילו בעת שמיטמא לקרוביו. לפיכך כהן שמת לו מת, צריך ליזהר ולקוברו בסוף בית הקברות, כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים.
ואם אמנם הרה"ג כמוהר"ש בוחבוט יצ"ו התיר זה במקרה אחר על סמך מ"ש השלחן גבוה ז"ל, בכל זאת אחרי שכת"ר התחקה על יסודם של דברים ונודע שמקדמת דנא נהגו לאסור, לא משורת הדין לסמוך על המקילים נגד דעתו של מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו. ושגם רמ"א ז"ל שכתב ודוקא לאחר שפירש ממתו, אבל בעוד שהוא עוסק במתו מותר ליטמאות אף לאחרים (שם). על כל פנים בחזרה אסור ומשום כך אסורים אפילו להכנס כמ"ש הש"ך והב"ח (שם). ולכן עלה בדעתם להכריז איסור על דבר זה. ומענותנותיה דמעכ"ת פנה אלי לשמוע חו"ד.
ואנא דאמרי מימר שפיר קאמר מעכ"ת להורות כדברי מרן בשולחנו שהרמב"ם ורוב הפוסקים סוברים כמותו.
אולם בדברי רמ"א אעפ"י שהש"ך פירשו לאסור אפילו בכניסה משום חזרה, לע"ד נראה שדברי רמ"א אינם הולמים פירוש זה אלא משמעות דבריו שהוא חולק על מרן המחבר וסובר שדוקא לאחר שפירש הוא שאסור להטמא. אבל בעוד שהוא עוסק במתו מותר ליטמאות אף לאחרים. והלכך גם חזרה מקבורת המת היא בכלל עוסק במתו. ואם לא תאמר כן, יהיו דברי רמ"א מיותרים לגמרי שהלא הדברים מפורשים הם בדברי המחבר לאסור אף בכניסה משום חזרה שיטמא, אלא ודאי שהרמ"א פסק שמותר להכנס ולהטמא לאחרים. כל זמן שעסוק במתו, וכמ"ש הב"ח בדעת התוס' (שבועות יז ד"ה נזיר) דלא נחלקו על ר"ת אלא במטמא עצמו במזיד ומוסיף טומאה שלא לצורך. אבל אם נכנס בהיתר לקבור את מתו אם בחזרתו מוסיף טומאה על טומאתו, אנוס הוא.
את זאת אני אומר בדעת הרמ"א, אבל מרן והרמב"ם ודאי שאוסרים אפילו בכניסה משום חזרה. ולא עוד אלא שגם בפירוש דברי רמ"א ראוי לקבל דברי הש"ך להלכה ולמעשה.
אולם אחרי שמצאנו לקדמונינו בספר התקנות של ירושלים עיקו"ת שהביאו דברי השולחן גבוה לאמר: הנה בירושלים וקושטא ושאלוניקי וכל ערי אורמיל לא ראינו ולא שמענו שנזהרים בזה אלא קוברים בכל אשר ימצא לו ונכנס הכהן ויוצא בין הקברים (ספר התקנות דיני ומנהגי עיה"ק תו"ב ה' אבלות סעיף י"ד).
ויש להמליץ לדעתי על מנהג זה משום שאם נאסור יש בזה משום מניעה ממצות כבוד אב ואם שמצוה לכבדם בחייהם ובמותם וגם משום עגמת נפש של הקרובים המותרים להטמא לו, שכל זמן שלא נסתם הגולל קשה להם להפרד מארון הוריהם, ומשום כך לא מחו רבותינו שבמרכזי ישראל הנ"ל לכל אלה שנכנסו לבית הקברות ולא אסרו החזרה משום הכניסה.
קרוב לודאי שגם קהלות ישראל שבמדינת סוריא נגררו אחריהם במנהג זה ואין אנו רשאים לשנות מנהגם. לכן נלע"ד שאם בא הכהן לשאול הלכה למעשה מורים לו לאסור משום שאפילו אם נהגו להתיר רשאי כל אדם להחמיר על עצמו ואין בזה משום אל ישנה אדם מפני המחלוקת, הואיל והשנוי הוא בשב ואל תעשה. אבל אין להכריז אסור כללי למה שהתירו קדמונינו ז"ל.
והנלע"ד כתבתי.