סימן ק
(ליו"ד סימן ש"ח)
- מנהג בכורים שנוהגים בארץ ישראל -
שאלה
לפני חג השבועות העבר פנו חברי הפוה"מ מ"טירת צבי" בשאלה ע"ד מה שנוהגין בא"י מנהג "בכורים" שבשביל הנוער ובעיקר בשביל הילדים זה עונג רוחני ושמחת נפש, כי עושים זאת בלהבת קודש ובחגיגיות יתרה, אם אין בזה משום "קדשים בחוץ". ועניתי להם ששאלתם היה שאלת חכמים (ראשית חכמה יראת ה') ושחוץ מענין קדשים בחוץ, הרי משנה מפורשת שבכורים אסורים לזרים, ויעצתי להם שיעשו חגיגה זו מדברים שאין מביאים מהם ביכורים כמו תפוחי אדמה, עגבניות, גזר, ביצים וכדומה, ואין זה ביכורים שהרי אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים, וציינתי להם את סימן תע"ו בשו"ע או"ח ושם בסימן תמ"ט, שהוא מגמ' דפסחים נ"ב שלא יאמר אדם בשר זה לפסח ואפילו על בשר שאינו ראוי לפסח והא"ז כתב אפילו על דגים אבל במ"א וח"י שם כתבו שאין להחמיר בזה דלא התנדבו כדרך המתנדבים, ומכיון שמכל הדברים האלה לא מביאים ביכורים, יש לקיים המנהג, ואפילו מפירות שיש בהם משום ביכורים, יכריזו מקודם בקהל רב באספת כל הקהל האנשים נשים וטף שכל זה רק סמל לזכר העבר שלנו והפירות הללו לא יחול עליהם שום שם ביכורים, ולא מקדישים זה לביכורים כלל וכלל ושיהיו חולין כהוייתם, ויהיו נדבה לקה"ק או לכל דבר הרצוי בעיניהם. אבל יש שם חסידים גמורים החוששים על כל דבר שיש בו חשש איסור ורוצים שאם זה מותר להראות להם דין מפורט על ביכורים ולא למילף מילתא ממילתא.
(חתום) יוחנן זרחי
רב ראשי בקהלת טבריה
תשובה
כ"ד בסיון תש"ד
לכבוד
הרב הגאון סבא דמשפטים
כמוהר"ר יוחנן זרחי יצ"ו
רב ראשי בקהלת עיה"ק טבריה תו"ב.
שאלה זאת עמדה לפני הרב הראשי לארץ ישראל מרן הגאון הגדול מהרא"י קוק זצוק"ל באותה שנה שהתחיל מנהג זה של ביכורים להתקיים. וזכרוני שאז יצאה הוראתו לומר "זכר לבכורים".
אולם מכיון שכת"ר עורר שוב את השאלה, הנני נעתר בחפץ לב לברר זאת ביסודה והקיפה בסיעתא דשמיא.
א. בכורים בזמן הזה
תנן התם: יש בתרומה ומעשר מה שאין בבכורים, שתרומה אוסרין את הגורן ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית וכו' מה שאין כן בבכורים. ופירשו הר"ש והר"ב: ובכורים אינן אלא בפני הבית וכו' מה שאין כן בבכורים. ופירשו הר"ש והר"ב: ובכורים אינן אלא בפני הבית בלבד דכתיב בהו והניחו לפני מזבח ה' אלקיך. אם אין מזבח אין בכורים (בכורים פרק ב' מ"ג). וכן כתבו התוס' דבכורים שהופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן דתנן יש בתרומה וכו' (מכות י"ט תד"ה מה). מכאן למדנו שאין מצות בכורים נוהגת שלא בפני הבית אפילו מדרבנן וטעמא דדינא הוא לפע"ד משום דבכורים אינם כתרומה ומעשר שנתנין לכל כהן ולוי או למכירי כהונה ולויה אלא לאנשי משמר והם מחלקים ביניהם כקדשי המקדש (בכורים סוף פ"ג ורמב"ם הלכות בכורים פ"ג ה' א') וכיון שאין מזבח אין משמרות. ולפיכך אין הבכורים נוהגין אפילו מדרבנן בזמן הזה שהואיל ואי אפשר לקיים המצווה כתקנה נמצאת הפרשתם לאבוד. ומטעם זה אין מפרישין בכורים בטומאה שאין מפרישין לאבוד (רמב"ם ה' בכורים פ"ב ה' יט).
מכאן אתה למד שאין להפריש בכורים בזמן הזה הואיל והפרשתם היא בטומאה והואיל ואין מזבח וכהני משמר נמצא שהפרשתם היא לאבוד.
ב. קדושת בכורים בזמן הזה
תנן התם: המקדיש שקלים ובכורים הרי זה קודש. רבי שמעון אומר האומר שקלים קדש בכורים אינן קדש. והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה כתב: ואמרו: המקדיש שקלים ובכורים הוא שיתן אותם הקדש לבדק הבית (שקלים ספ"ח), מכאן שהרמב"ם מפרש דינא דמתניתין בזמן הבית, ואשמועינן שאם הקדישם לבדק הבית לא קדשי, והנה הרע"ב הקשה על דבריו דלפי פירושו לא איבריר טעמא דר"ש אמאי שקלים קדשי בכורים לא קדשי, והתוי"ט נמק דברי הרמב"ם דבכורים הואיל ומתחלתן אין בהם קדושת קדשים אלא לכהן יהיו, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.
ולע"ד אין זה מתרץ דברי הרמב"ם דאם כן מאי טעמיהו דרבנן דסברי שקלים ובכורים הרי הם קדש והלא הלכה פסוקה היא בכל מקום שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.
ולכן נראה לי ברור שמ"ש הרמב"ם לבדק הבית לאו דוקא אלא כל קדושת דמים היא נקראת בשם קדושת בדק הבית בנגוד לקדשי מזבח שהם קדושת הגוף. ולפי זה שיעור דברי הרמב"ם כך הוא, המקדיש שקלים ובכורים לבדק הבית. כלומר שהפרישם מלכתחלה לשם כך, לדברי הכל לא קיים מצות בכורים, משום דמצוה זאת דינה כקדשי מזבח הנאכלים לכהנים ומחלוקתם היא אם חלה עליהם קדושת דמים, ובזה הוא דסובר ר"ש שבשקלים הואיל וכל עיקרם של שקלים הוא קדושת דמים למזבח ולבדק הבית, לכן אם הקדיש שקלים לבדק הבית אעפ"י שאיננו יוצא ידי חובת שקלים, מכל מקום חלה עליהם קדושת דמים ויחזור ויתרום השקל המוטל עליו כמצות התורה, אבל המקדיש בכורים לבדק הבית, הואיל ומשנה אותם מקדושתן לא חלה קדושה כלל אפילו בפני הבית. והוא הדין שלא בפני הבית שאין מצות בכורים נוהגת אם הקדיש אותם לבדק הבית, היינו קדושת ביהכ"נ או לכל דבר שבצדקה אינם קדושים כלל אפילו לדמיהם.
והנה הרע"ב פירש: דינא דמתניתין הוא אם הפריש בכורים שלא בפני הבית, אבל הרמב"ם סובר דבזה לא נחלקו כלל. ולדברי הכל אינם קדושים, וכמו שכן פסק: אם הביא בכורים מחוץ לארץ אינם בכורים (שם פ"ב ה' א) אלא מחלוקתם היא במקדישם לבדק הבית, ור"ש סובר שאין בהם אלא מדין נדר שחייב למוסרם להקדש ככל דין צדקה, אבל לא חלה עליהם שום קדושה אלא הרי הם חולין גמורים, אפילו אם הם מפירות ארץ ישראל הואיל דלענין בכורים כך הוא חוצה לארץ כארץ ישראל שלא בפני הבית. ובודאי שגם הרע"ב מסכים להלכה לדברי הרמב"ם שאם הקדיש בכורים בזמן הזה לבדק הבית היינו קדושת דמים אין עליהם כל קדושה, אלא כדין נדר של צדקה שחל באמירה מדכתיב אשר נדרת בפיך. (ר"ה ו.).
ג. הפרשת או קריאת שם בכורים בזמן הזה
מהאמור לעיל בפרק הקודם מתבאר שאין אסור הפרשת בכורים בזמן הזה, דכיון שהם חולין גמורים אין להקפיד אם שם זה נקרא עליהם.
והנה חזיתיה למעכ"ת יצ"ו שהביא ראיה להתיר מנהג זה ממה שפסק המג"א דבגדי וטלה אסור לומר בשר זה לפסח, אבל בשאר בשר אין להחמיר (מג"א או"ח סי' תס"ט סעיף א') ובחק יעקב נמק זה למאי דקי"ל כר"ש שלא נדב כדרך המתנדבים א"כ אין לאסור כלל בדיעבד רק חומרא בעלמא לכתחלה מחמירין (חק יעקב שם). ומזה למד להתיר הבאת בכורים מפירות שאין מביאים מהם בכורים, אבל עדין יש לבע"ד מקום לחלוק ולומר שאם התירו בדיעבד נבוא אנו להתיר לכתחלה, ומכל שכן שיש לחוש לדעתו של הב"ח שאוסרם בהנאה אף בדיעבד.
אבל לע"ד נראה שאין הנדון דומה לראיה דמה שאסרו בפסח הוא משום דנראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ. ומטעם זה אסרו לאכול צלי במקום שנהגו שלא לאכול צלי כל דבר שטעון שחיטה מפני שנראה כמקדיש ואוכל קדשים בחוץ. (או"ח סי' תע"ו)
אבל בבכורים אין לחוש לזה, חדא שאין בכורים מתקדשים בהפרשה אלא עד שיראו פני הבית דתניא בכורים מקצתן בחוץ ומקצתם בפנים, שבחוץ הרי הם כחולין לכל דבריהם, שבפנים הרי הם כהקדש לכל דבריהם (מכות י"ח ורמב"ם ה' בכורים פ"ג ה"א ב').
ועוד שהמקדיש בכורים שלא בפני הבית אינם בכורים כלל דכל זמן שאין מזבח אין בכורים וכדאמרן.
הלכך גם אם מפריש וקורא שם בכורים לפירות שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ לא חלה עליהם קדושת ביכורים כלל והרי הם חולין גמורים ואין בהם לא משום אוכל קדשים בחוץ ולא משום מעילה בקדשים אלא שחייב ליתנם לתעודתם מדין צדקה. הלכך אין כל חשש לאסור הפרשת וקריאת שם ביכורים אפילו על פירות שבעת המינים.
וראיה לדבר מדכתב רמ"א ז"ל: יש אומרים שיש לתת קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום זכר למחצית השקל שהיו נוהגין באדר וכו' (או"ח סי' תרצ"ד סעי' א'), והא מחצית השקל אינו נהוג אלא במקדש ולתעודתו המיוחדת (עין שקלים פ"ד) והמקדיש שקלים בזמן הזה לדברי הכל הם קודש (עין סוף שקלים) ואם כן הדין נותן לאסור הקדשת שקלים, וצ"ל דכיון שנהגו בזה הכל יודעין שאין זה אלא זכר לשקלים שהיו נותנים בזמן המקדש; ובאמת יש שנזהרין לומר זכר למחצית השקל. וכן אני מודיע לגובה מחצית השקל שיכריז ויאמר זכר למחצית השקל.
ועל כל פנים למדנו שגם בשקלים שחלה עליהם קדושה גם שלא בפני הבית מותר להפריש ולקרוא עליהם שם וליותר טוב לומר זכר למחצית השקל. ומינה נלמוד לבכורים שמותר לעשות זאת באמירת זכר "לביכורים", וכהוראת מרן הגאון מהרי"ק זצוק"ל ויש בזה צד חיובי לזכור את חרבן המקדש ולאמץ תקותנו לבנינו.
אולם דבר זה צריך להיות ברור שאין לקרוא פרשת בכורים לא כולה ולא אפילו חלק ממנה בחגיגת בכורים זאת שאנו עושים בארצנו.
שאם אמנם המוכר שדהו לגוי ואחרי כן חזר וקנאה ממנו. מביא ממנה ביכורים מן התורה שאינה נפקעת מן המצוה בקנין הגוי (רמב"ם ה' ביכורים פ"ב ה' ט"ו). מכל מקום קריאת פרשת בכורים אינה נוהגת אלא בפני הבית ובקרבן ושיר ותנופה ולינה (שם פ"ד ה' א') וכדכתיב והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך וענית ואמרת לפני ה' אלקיך.
ועתה שבעונותינו שרבו אין אנו יכולים לקיים מצוה זאת אין מצות קריאה נוהגת, וחוששני שיש איסור בדבר מדין אוכל קדשים בחוץ, והוא הדין קריאת פרשת ביכורים בחוץ.
ולכן אין להמנע מחגיגה זאת שיש בה הודעה לשעבר ותפלה לעתיד ותחזנה עינינו בשובך לציון כבתחלה, וכך נאה ומחוייב עלינו לזכור את חרבן ירושלים והמקדש בראש כל שמחתנו בכדי שנזכה לשמוח בבנינה.
והנלע"ד כתבתי.