פרק א'/ יראת אלקים
המדע האלקי התעורר אצל חכמי אומות העולם, מתוך הסתכלות במסתורי הטבע. והתבוננות שכלית להקיש דבר לדבר, ולהבין דבר מתוך דבר בהכרת הסבות והמסובבים, העלות והעלולים. אבל תורת היהדות מלמדת להכנס אל טרקלין המדע והיכל הקדש זה של דעת אלקים, דרך שער היראה הקבועה וחבויה בנפש האדם מעת היותו, ומתגלה בו יותר ויותר על ידי הבינה השכלית והתבונה הנפשית, שהיא נקנית מתוך למודה של תורה וקיום מצותיה, שהן מאירות עינים ומרככות את הלב.
יראת אלקים קבועה וטבועה במעמקי נפש האדם, והיא מרגשת ומוחשת גם בכל המתרחש לה: יושב אדם בחדרי חדרים, במקום שהעין לא תשורנו, רוקם הוא בסתר לבו מחשבות און ומזמות רשע, ובעודו שקוע במחשבות אונו, חרדת אלקים תוקפת אותו וקולו נשמע לאזניו ואומר לו: דע מה למעלה ממך ־ עין רואה ואוזן שומעת [אבות ב,א], וחדל לך ממחשבת און זו. ויש שאחרי שכבר בצע את מעשהו, מתחבא ומסתתר ממוסר כליותיו, וממארב בלי נראה, שומע עוד קול אלקים האומר לו: היסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה׳ ? [ירמיה כג,כד] ורוח הקדש שבאדם צווחת ואומרת: אתם בני אדם, סבורים שאתם עושים בסתר ואינו גלוי לפני, ולא אראנו לבריות ואפרסם מעשיו! (תנחומא נשא אות ה). וכי ימצא האדם כלוא בחשך וערפל, או טובע בסערת גלי ים, ועוד פעם רעדה וחרדה תוקפת אותו ואומרת לו: קום קרא אל אלקיך ! וקול מעורר זה מעמיד אותו לפני מציאות נעלמה ונסתרה, שאליה הוא פונה בחרדה ותפלה, תקוה ואמונה. וכי ימצא במצב של שכרון ועליצות, עליזות והוללות, גם אז בעתה וחרדה תתקפהו משביתה את שמחתו ומשקיטה את המית רוחו הסוערת.
הופעות כאלה וכאלה הן תדירות ותמידיות בחיינו, וגם האדם הפרימיטיבי שלא למד ולא שנה מרגיש אותם בנפשו, אלא יש כאלה שהשתקעו בחטא ומחניקים קול זה בנפשם. אולם גם אלה אינם יכולים להתכחש לעולם, וכי תשב על יד מראשותיו של החולה, שקדחת אוכלת את בשרו וגוזלת כוחותיו ובינתו, ודברת באזניו דברי וידוי ותפלה, אז תראה זיו נוגה חולף על פניו ־ אין זה אלא שיראת ה׳ שעוממה בו שבה להזהיר ולהבריק.
אין אדם יכול להתכחש ליראת ה׳ זו שהיא טמונה בחביון נפשו וגנזי נשמתו ! אלא, בני אדם שהם אוחזים מדת יראה זו לקו המדה למחקרם, ובהסתכלותם בעצמם ובעולם המקיפם בכל פלאותיו וחדותיו מתלבשים ביראה ואימה, רעדה וחרדה, ומבקשים לראות יד נעלמה זו ולהבין סוד נעלם זה, שהוא עוצר ומוכיח מצד אחד, מעודד מחזק ומנחם מצד שני.
פרק ב'/ בקשת אלקים
לאור היראה מבקשים את מנהיגה של הבירה והשערים שבהם נכנסים אליה ליהנות מזיו אורה. ״יראת ה'״ – היא ־ ״ראשית דעת" [משלי א,ז], היא המניע והיא המצפן להורות לנו הדרך הנכונה והישרה להגיע אל המדע האלקי האמתי בהכרת יחודו ודעת דרכיו.
אל ההתחלה הראשית זו מצטרף גם כוסף נפשי הטבוע בחביונו של האדם לדעת את האלקים, ״צמאה לך נפשי כמה לך בשרי״ (תהלים סג,ב). כוסף נפשי זה נמצא בכל אדם בטבע יצירתו, משעה שבינתו מתחילה להגלות, משוטט הוא לדעת ולהכיר את הנעלם והנסתר, מחפש הוא למצוא את הקדוש והנשגב, להתקדש ולהתרומם הוא עצמו, לקדש ולטהר את כל מעשיו ועלילותיו. הנפש מאזינה ומקשיבה באהבה כל דבר אמת ותוכחת מוסר, ומבחינה בין האמת והשקר, בין תכלת לקלא אילן [ראה ב"מ סא,ב].
כוסף נפשי זה מעורר צמאון של אהבה בלתי פוסק, שהוא מוסיף נעימות ואהבה, ״אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד״ [משלי ה,יט], ובמדה שהוא מתרומם בהשגותיו – כן נפתחים לפניו שערי אורה ומדע, ותשוקה עזה לדעת ולהבין. הגע עצמך שגם משה אדון הנביאים, שהגיע אל פסגת הגובה של המדע האלקי, התפלל ואמר: ״הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך״ (שמות לג,יג). הודיעני וחנני מאתך: דעה, בינה והשכל, ואדעך למען אמצא חן בעיניך, וכן מתפלל נעים זמירות ישראל ואומר: ״דרכיך ה׳ הודיעני ארחותיך למדני, הדריכני באמתך ולמדני כי אתה אלקי ישעי״ (תהלים כה,ד), ותפלתו הראשונה של כל אדם מישראל היא: ״וחננו מאתך חכמה, בינה ודעת״, כי רק בחכמה ובינה אשר חנן אלקים את יצוריו, אנו מגיעים לידי הבדלה והכרת האמת, ואם אין חכמה ואם אין דעת – הבדלה מנין.
תשוקה נפשית זו מעידה כאלפי עדים כי יש ה׳ בקרבנו, ואורו הטמיר ונעלם שוכן בתוכנו ומאיר את חשכתנו. תשוקה זו שהיא בוערת בנשמתנו מעלה אותנו לראות מראות אלקים ולהתדבק בו, וכן אומר אחד ממשוררינו הגדולים: פני אל חי אזי תראה בחשקך, ותתיחד יחידתך לצורך (חובת הלבבות בחתימת הספר).
הוכחה גוזרת וחותכת היא: התפלה וההודאה. חיי האדם מלאים פגעים ומרעין בישין, יש והאדם נמצא בתוך סערת גלי ים זידונים, או שהוא נתון ברגעי יאוש כשחרב חדה מונחת על צוארו, ובשעה זו שחשך ואפלה יסובבוהו מכל עבר ממעמקי שאול ונבכי היאוש, מתפרצת נפשו בתפלה, וממעמקי הנפש מתפלל בלחש בתפלה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן יכול לשמוע, מבקש תשועה וגאולה להמלט מצרה, להחלץ מאסון ולהגיע לידי הצלחה.
ומי זה הוליד בנו הרגשה נפשית זו, ומי נותן לנו רחשי לב גבוהים אלה וארשת שפתים זו שבה נפשנו שופכת שיחה לפני אלוקי מרום ? אין זה אלא שנשמת שדי שבתוכנו היא מעירה ומעידה על מציאות אלקים הנמצא בכל והוא כל יכול.
וכי תגיענו הצלחה פלאית שלא פללנו ולא קוינו לה, וגם לא ידענו מאין היא באה, גם אז תתעורר הנפש בחדוה ובגילה, להודות להלל להנעלם מכל רעיון הנותן לאדם כח לעשות חיל.
להוכחות אלה שהנפש מרגישה אותם, מצטרפת גם עדות ראיה ושמיעה שהיא מיוחדת לעם ישראל, עדות חותכת זו היא: מעמד הר סיני, ״אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים אין עוד מלבדו״ (דברים ד,לה). מעמד הר סיני בנפלאותיו – עדות חותכת למציאות האלקים ויחודו, וקרבת אלקים ליצוריו הטבועים בצלמו ואצולים מחכמתו. ותורה זו שהיא מורשה לנו מאבותינו בחוקיה ומשפטיה – היא עדות נאמנה כי אל חי ומלך עולם שוכן בתוכנו, צופה ויודע את סתרינו, ומאציל עלינו מזיו אור חכמתו. כי חכמת השם הנפלאה והשגחתו העולמית בכללה ופרטי פרטיה, תראה לא רק ביצירת הנמצאים ובהשלמת סדרי ומנהגי העולם, כי אם גם בתורתו לבני אדם, תורת אמת והדרכה ישרה בחקים ומשפטים צדיקים, שהם מביאים התרוממות מוסרית ודעת אלקים אמת בארץ. וכדברי אדון הנביאים לאמר: ״כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו, ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום״ (שם ד,ז-ח).
התחלות אלה שהן ראשית דעת, הן עצם הבינה הטבועה בנפש האדם שהיא חלק אלוק ממעל, והן ראשית חכמה וראשית דעת.
פרק ג'/ ההכרה הנפשית
שאול ישאלו הספקנים: ומי זה יגיד לך שהכרתך והרגשתך זו ־ אינה אלא דמיונית, ואיזו ראיות פלוסופיות והוכחות הקשיות אתה מביא לבסס עליהם אמיתת הכרה והרגשה זו ? ואני משיב להם: מציאותה של הכרה נפשית שהיא מורגשת לנו היא עדות נאמנה כי יש ה׳ בקרבנו !
מאמר נכון מאד אמר החכם עמנואל סונדוברג (התקופה ספר ז' ד' 376): לא דבר היותו מוכשר להצדיק את כל הישר בעיניו מוכיח עליו על האדם כי יש בו בינה ודעת, כי אם היותו מוכשר להבחין שמה שאמת ־ אמת הוא, ומה ששקר – שקר הוא, זהו אות ומופת על תבונתה ומהותה של תבונה.
רבות עמלו הפילוסופים לעמק דעותיהם בהוכחות והקשים פלוסופים, אבל ראיותיהם אלה שנראו כאמתיות נתבדו או נסתרו בראיות מתנגדות, אבל מה שהנפש מרגישה וגוזרת הוא דבר ודאי שכל הוכחות שבעולם אינן סותרות אותה, כי הנפש שבנו היא כור מצרף שמבררת בהרגשתה הנפשית את הבר מתוך הפסולת, ואת הכסף הטהור מתוך סיגיו, וכל ההוכחות הנראות כמתנגדות ־ בטלות מפניה, ואם עדיין לבך מהסס, צא ולמד ממעמד הר סיני בכל נפלאותיו, שעליו נאמר: ״אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלקים״ [דברים ד,לה], ומתורת סיני, תורת הנצח שהיא מעידה על עצמה, היותה: אמרת אלוק צרופה. כי ההופעות האלקיות המתגלות כפעם בפעם ומשאירות את רשמיהם בכתב אמת, מתלכדות עם ההכרה הנפשית והלבבית ומחזקות הכרת מציאות אלקים ויראתו.
וצא ולמד מדברי נביאי ה׳ ונבואותיהם, שהם מעידים על חזיונות הנפש שהיא רואה מראות אלקים ומתפרצת בשירה ותהלה: ״קדוש קדוש קדוש ה' צבאות״ [ישעיה ו,ג], ושומעת קול אלקים המדבר אליה דברי מוסר ונחמה ומגיד מראשית אחרית.
הבינה, מתת אלקים זו שחונן בה האדם מאת יוצרו, ושהיא טבועה בעצם הויתו, נתונה ביד האדם לפתחה ולהאירה, להגדילה ולהאדירה. האדם המתכחש לבינה זו ולוקח לו אש זרה ואור מתעה להסתכלותו במסתרי הטבע והופעות החיים, מחשיך את אור נשמתו, מחניק קול הנפש שבו, ובדמיונו המוטעה הולך חשכים ואין נוגה לו, מסתבך בספקות ויוצר לו בדמיונו אלקי שקר. אבל האדם השלם, וזהו האדם מישראל, לוקח ליסוד מדעיו ומחקריו את הבינה המרגשת במעמקי הנפש, ונשענת על יסודות חזקים ונאמנים של תורת אלקים ודברי נביאיו ומורשת אבות.
לאור בינה טהורה זו, חודר אל כל גנזי הטבע והופעות חיים, שואב מהם נצוצות אורה שבהם מגדיל את כח בינתו המופשטת, ומביאה לידי מדרגת תבונה שהיא מתבטאת בצרופי מעשי בראשית, צרופי אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, שהם מפתח ליראת ה׳ נאמנה, ודעת אלקים צרופה.
בינה טהורה זו ותולדתה התבונה, בהתלכדם יחד הן פותחות שערי אורה לכל הקוראים אותן ומשתמשים לאורה. מאירות את עינינו ופותחות לבבנו להבין יראת ה׳ ולמצוא דעת אלקים, אם נוסיף לבקשם ככסף, זה שהוא מבוקש תמיד בהיותו אמצעי יחידי להשגת מזונותינו הגופיים היום יומיים, ואם נוסיף לחפש אותם כמטמונים אלה שהם טמונים ונעלמים מהעין מפאת יקר חשיבותם, ונמצאים להראוים ונכספים להם. והם הם הדברים שאמרם שלמה בחכמתו: ״כי אם לבינה תקרא, לתבונה תתן קולך, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. אז תבין יראת ה'״ [משלי ב,ג-ה], המורגשת בנפש ואינה מובנת בתחלתה, ואז תמצא דעת אלקים, דעת מציאות אלקים ואורו הגנוז בכל מסתרי הבריאה כולה, ובנפש האדם שהיא חלק אלוק ממעל וממלאה את כל הויתו, ואז תמצא דעת אלקים בדרכי השגחתו הנסתרים והנעלמים שכולם הם רחמים ואהבה, צדק ומשפט, ואז תמצא בעצמך הכוסף הנפשי לדעת וללכת בדרכיו הטובים והישרים לטוב לנו כל הימים.
