סימן ו
(לאו"ח סימן קי"ד ויו"ד סי' שמ"ב שמ"ג).
במנהגי תפלה וקבורה – ועוד
ג' אב תרצ"ו.
לכבוד הרה"ג המפורסם כמוהר"ר יצחק אלגאזי יצ"ו רב ומו"ץ לקהלת הספרדים בעי"ת מונטיוידיאוי. שלום וברכה.
מענותנותיה דמר בקשני לחות דעתי בשאלות דלקמן והנני נעתר לבקשתו להשיב בקצרה על ראשון ראשון בסיעתא דשמיא.
שאלה א.
בענין תקון הטל והגשם – פה באמריקה הדרומית מברכין לכתחלה בתפלת י"ח רק מוריד הטל וברכנו בכל השנה, קיץ וחורף, ולמרות כי ביום א' של פסח מתפללים "תקון הטל" ובשע"צ "תקון הגשם". אין אומרים כלום בחורף לא "מוריד הגשם" ולא ברך עלינו, אי שפיר עבדי או לא.
תשובה א.
א. ההבדלים בין מנהגי הספרדים לאשכנזים בענין הזכרות טל וגשם.
בענין הזכרת הטל בברכת גבורות יש הבדל מנהגים בין הספרדים והאשכנזים שהספרדים מזכירין טל בימות החמה ואומרים מוריד הטל, אבל האשכנזים לא מזכירים טל בימות החמה אלא אומרים רב להושיע מכלכל חיים בחסד וכו', וטעמם הוא משום דטל לא נעצר, ומנהגם יש לו סמך בהלכה, דהא קי"ל דאם לא הזכיר טל בימות החמה אין מחזירין אותו.
אבל בהזכרת הגשם בימות הגשמים אין הבדל מנהגים והלכה פסוקה היא שאם לא הזכיר הגשם בימות הגשמים מחזירים אותו, הלכך גם האשכנזים נוהגים להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בימות הגשמים, בכל מקום כמנהגו של רוב העולם, (ועיין או"ח סי' קיד).
ולענין שאלה בברכת השנים, יש הבדל מנהגים בנוסח ברכת השאלה, הספרדים אומרים בימות הגשמים: ברך עלינו ותן טל ומטר לברכה, ובקיץ: ברכנו וברך שנתנו בטללי רצון, והאשכנזים אומרים תמיד ברכנו, אלא שבימות החמה לא מזכירים טל ובימות הגשמים אומרים ותן טל ומטר (שם סי' קי"ז).
אבל המנהג שהזכיר כבודו באמריקא הדרומית שאינם מזכירים בימות הגשמים מוריד הגשם, לא מצאתי לו כל מקור, ולכן אם התושבים הם מבני קהלות ספרד, צריכים לנהוג כמנהג אבותיהם להזכיר בגבורות מוריד הטל בימות החמה, וכן בברכת השנים ברכנו ה"א בכל מעשה ידינו וברך שנתנו בטללי רצון וכו' ובימות הגשמים ברך עלינו ותן טל ומטר על פני האדמה וכו', ואם הם מבני קהלות אשכנז יזכירו משיב הרוח ומוריד הגשם ובברכת השנים ברכנו וכו' ותן טל ומטר.
שאלה ב. ימי פורים במדינות אמריקה.
בענין שושן פורים. פה יש מחלוקת אם צריך לעשות יום אחד או שני ימים הפורים מפני שאמריקה לא היתה נמצאת בימי יהושע ואינם יודעים אם נחשבה עתה כ"מוקף חומה" או לא. כדת מה לעשות.
תשובה ב.
בענין מקרא מגילה בי"ד וט"ו שנסתפקו בקהלתו אם צריך לקרות שני ימים מספק או צריך לקרות רק יום אחד משום שודאי לא היתה מיושבת בימי יהושע, הלבוש כתב; דבמדינות אלה אין להסתפק לפי שהם בצפון ורחוקים מארץ ישראל וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע (או"ח סימן תרפ"ח ובאה"ט סק"ג).
אבל לע"ד נראה שאין להחליט על שום מקום שודאי לא היו מיושב בימי יהושע, וטוב יותר לקרוא את המגילה בי"ד בברכה וביום ט"ו בלא ברכה כמנהג רוב העולם.
שאלה ג. הקפות למתים לפני הקבורה.
הקפות למתים – המנהג הזה לא נזכר לא בש"ס ולא בש"ע בהדיא מפני שהוא מנהג שנתפשט זה כמה שנים באיזה ארצות המזרח ונוהג רק לאדם גדול בתורה ומנין: ופה רוצים לעשותו לכל מן דהוא, על מי לסמוך ולמחות נגד המנהג הזה.
תשובה ג.
מנהג זה נהוג רק לאנשים שהם גדולים בחכמה ויראה אבל אם רוצים לעשותו לכל אדם אין למחות בידם. ועיין כנה"ג יו"ד סימן שנ"ז הגהט"ו אות ג' ומעבר יבוק מאמר שפתי צדק פ"ז ד' נ"ז ע"א.
שאלה ד. פנוי המת.
ענין פנוי המת – נזכר בש"ע י"ד ס' שס"ג, ופה נשאלתי עם פנוי קבר אחד שיוצא מן השורה ורוצים להפנותו ממקומו מעט מזער כדי גם להכניסו בשורה מן השורות וגם להביאו אצל קבר אמו או אחיו כסברת מרן שאומר "שערב לו לאדם שיהא נח אצל אבותיו, ובפרט אם נתנוהו שם על מנת לפנותו מותר" וכו' ואמרתי להם להמתין עד שיבא דבר ה' מירושלים.
תשובה ד.
דבר ברור שלא הותר פנוי המת אלא כדי לקוברו במקום קברות אבותיו, אבל כל שנקבר במקום שקבורים בו אבותיו לא הותר להזיזו ממקומו כדי לקברו יותר אצל קברות אבותיו או להכניסו בשורת הקברות. יו"ד סימן שס"ג, ועיין במ"ש בספרי הקטן משפטי עזיאל ח"א יו"ד סימן ו'.
שאלה ה. תפילת מוסף בחזרת השליח צבור.
מוסף בקול רם – כמעט בכל ערי אירופא מתפללים מוסף שבת רק בקול רם, ופה הדעות מתחלקות, מהם להאריך כנהוג ולהתפלל בחזרה, ומהם לקצר ולהתפלל פעם אחת רק בקול רם, ולקושטא דמלתא אנו רוצים לדעת אם מדינא שרי והיכן מקורו?
תשובה ה.
הרמב"ם בתשובותיו נשאל להורות אם יש ממש בטענת המערערים על מנהג חזרת תפלה י"ח באומרם שכבר יצאו כל הקהל בתפלתם שבלחש ואין שם מי שאינו בקי להתפלל וא"כ תהיה חזרת הש"ץ ברכה לבטלה? והשיב הדין עם המערערים ולא מטעמם זולתי, כי בעת חזרת הש"ץ התפלה כל העם מחזירים פניהם ובלתי מקשיבים לקולו זולתי מדברים בשיחה בטלה ודברי התול ושחוק וזה חלול השי"ת הוא. אמנם אם אפשר שיש מהם או כולם יקשיבו לתפלה בעת שיחזור אותה ש"ץ ויענו אמן אחר כל ברכה הלא זה טוב מאד להם מאמור התפלה בקול רם.
בהיותי בעוב"י סאלוניקי ראיתי שנהגו לומר תפלת מוסף בשבת רק בקול רם ולא מחיתי בידם בחושבי שודאי מנהג זה קדום בידם מרבותיהם הקדמונים, אבל להלכה למעשה כתב הרדב"ז (ישנות חלק ד' סימן ה' וסימן צ"ד). שהטוב טוב לחזור לדין התלמוד ולהתפלל בחזרת הש"ץ בקול רם, וכן ראוי להורות ולנהוג ומינה לא תזוז.
שאלה ו. נשיאות כפים בכל יום.
ענין נשיאת כפים: בקצת ערי המזרח אין הכהנים נושאים את כפיהם האידנא כי אם רק ביום טוב וימים נוראים, האם יש להם על מה שיסמוכו.
תשובה ו.
רמ"א ז"ל כתב לתרץ מנהג מדינות אשכנז שאינן נושאים כפים אלא ביום טוב. משום שאז שרוים בשמחת יום טוב, אבל המג"א כתב בשם מ"ע דמנהג גרוע הוא (או"ח סי' קכח סעיף מ"ד ומג"א סעיף ע'). ומכל מקום בהרבה מדינות שבחו"ל נוהגים לישא כפיהם רק ביום טוב ואין למחות בידם. הואיל ואין זה בגדר מנהג טעות אלא בודאי הגמור שהוא נקבע על ידי גדולי הוראה בישראל, ועל כגון זה נאמר: אל תטוש תורת אמך.
שאלה ז. דיני אבלות וקריעה בבנים שנולדו מנכרית.
קריעה על בנים מאשה נכרית: ישראל שנשא נכרית, ומל את בניו, אם יוכלו הבנים האלה. שחשובים כמי שנתגיירו, לקרוע במות אביהם או אחד מאחיו, או אביהם על בניו.
תשובה ז.
הלכה פסוקה היא שבן ישראל הבא לו מן הנכריה אינו קרוי בנו אלא בנה (יבמות י"ז והרמב"ם ה' אסורי ביאה פי"ב ה' ז'), הלכך ולד זה אפילו אם מלו אביו לשם מצוה אינו נקרא גר, דהא קי"ל: דאינו נעשה גר עד שימול ויטבול (יבמות מ"ו) וכיון שכן אין האב מתאבל על בנו זה שהוא חשוב כגוי שאין אדם מתאבל על בנו ובתו אחיו ואחותו הבא משפחה ונכרית (יו"ד סימן ש') והואיל ואינו מתאבל עליהם אינו קורע עליהם שאבלות וקריעה שוים בדינם ואין חובת קריעה אלא למתים שראוי להתאבל עליהם (יו"ד סימן ש"מ סעיף א'). וכשם שהאב אינו מתאבל וקורע על בניו מנכריה כן הבנים אינם חייבים להתאבל ולקרוע על אביהם הישראלי הואיל ואינם מיוחסים לו (עיין יו"ד סימן רמ"א סעיף ח' ט').
שאלה ח. קבורת נכרית הנשואה לישראל וקבורת מומרת בקברי ישראל.
קבורת נכרית: משומדת או מומרת: ישראל שנשא אחת מאלה ומתה ורבה הפרצה בארץ הזאת, אם נוכל לקברה בבית קבורות שלנו במקום הנבדל למאבדי עצמם לדעת.
תשובה ח.
ברור הלכה זו מתחלקת לשני סעיפים:
א) קבורת נכרית הנשואה לישראל בביה"ק של ישראל. אין שום ספק בדבר שאסור לקוברה בקברי ישראל אפילו במקום המיוחד למאבד עצמו לדעת (עיין יו"ד סי' שמ"ב סעיף ח').
ב) קבורת מומרת ומשומדת בקברי ישראל: המומרים ומשומדים אעפ"י שהם בכלל ישראל לענין קדושין; לענין אבילות אינו כן אלא לא אוננים ולא מתאבלים עליהם (יו"ד סימן שמ"ה סעיף ד' ה'). אבל לענין קבורה קוברים אותם בקברי ישראל. ובלבד שלא יקברום אצל קברי צדיקים וכשרים (עיין חת"ס חי"ד סימן שמ"א).
שאלה ט. קבורת בת ישראל שנשאת לנכרי.
בת ישראל שנשאת לנכרי ומתה: אם נוכל לקברה ככל בת ישראל. שאף על פי שחטא ישראל הוא – וינהגו בני משפחתה כל דיני אבלות, או גם היא תקבר במקום הנז"ל ולא לנהוג בה דיני אבלות כלום?
תשובה ט.
אסור התחתנות הוא שוה לאיש ולאשה דכתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, לכן אשה מישראל הנשאת לגוי היא בוגדת בעמה ומזלזלת באסור תורה זה ביד רמה. ומ"ש רז"ל בענין אסתר דקרקע עולם היא, היינו להתיר במקום אונס שאינה מצווה ליהרג ולא לעבור (עיין הרמב"ם ה' יסודי התורה פ"ה ה' ב') אבל להנשא לגוי בשאט נפש אין לך חלול ה' בזדון ויד רמה גדול מזה, ולכן הוא בכלל הדברים שבי"ד מנדין עליהם שאחד מהם הוא המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים ואין צריך לומר מדברי תורה (יו"ד סימן של"ד סעיף מ"ג), וכיון שכן דינה כדין מנודה שאין קורעין עליו ולא חולצין ולא מספידין, אבל עושים כבוד לאבליו עומדים בשורה ומנחמים, וקוברים אותה בקברי ישראל (יו"ד סימן של"ד סעיף ג' ובאה"ט שם).