סימן טו

(לאו"ח סימן קל"ז).

קהל שיש להם רק ספר תורה אחד ובשבת החדש אחרי שהפטירו בנביא וברכותיה נזכרו שצריך לקרוא פרשת החדש. ודין עולים נוספים בשבת ויו"ט

 

(כ"ג סיון תש"ח).

לכבוד הרב המובהק כמוהר"ר רפאל ביטון יצ"ו רב ומו"ץ לעדת הספרדים במושב מגדיאל. שלום וברכה.

 

רב חביבאי. שאל ממני בנדון קהל שיש להם רק ספר תורה אחד ובשבת החדש השתא קראו בו פרשת השבוע ואחרי שהפטירו בנביא וברכותיה נזכרו שצריך לקרוא פרשת החדש. ומעכ"ת הורה  להם ללכת לביהכ"נ אחר שעוד לא קראו פרשת החדש ולצאת ידי חובת קריאת פרשת החדש, ואותי בקש לחות דעתי בשאלה זאת.

 

וזאת תשובתי בעזרת צור ישועתי.

 

שאלה זאת עמדה לפני רבנן קדמאי. והנה הגנת ורדים נשאל, בקהל אחד שלא קראו פרשת שקלים אם צריכים לחזור ולהוציא ספר התורה לקרוא בו פרשת שקלים, או שמא כיון שהחזירו ספר  התורה למקומו לא יוציאו ספר תורה אחר. ב) אם תמצא לומר שצריך להוציא ספר תורה אחר, צריך שהקורא בו יברך לפניה ולאחריה או שיקראו בלא ברכה, והורה שצריך להוציא ספר תורה  ולקרוא בו פרשת שקלים. ואסתייע לזה א) ממ"ש (במסכת מגילה י'): ואלו סדר פרשיות לא קתני, כלומר שאם קראו כל ד' פרשיות באדר ראשון חוזר וקורא אותן באדר שני, ב) ממ"ש התו': חזן שטעה  וקרא כל הסדר של שבת יחזור ויקרא מה שקרא השביעי, וכן אם הוא יום טוב וקרא כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזור ספר תורה ויקרא אחר בחובת היום ואחרון שקרא קודם  הוי כמאן דליתיה (מגילה כ"ג א' תד"ה חד אמר), ג) ממה שפסק מרן ז"ל: דילג פסוק אחד ולא קראו, אם הוא במנחה בשבת או בשני ובחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר, ואם  לא חוזר, אבל בשבת אפילו דילג פסוק חוזר וקורא ואפילו אחר שהחזיר את התורה ואמר קדיש קורא הוא ושנים עמו ואפילו הפטיר והתפלל מוסף חוזר וקורא, ופרשיות המועדים דינם כמו מנחה  בשבת ושני וחמישי לפי שקראו הפרשיות בשבתות שלהן (או"ח סי' קל"ז סעיף ג'). מכל ראיות אלה למד הגינת ורדים במכל שכן במקום שלא קרא כלל באחת מפרשיות שבחדש אדר שחוזרים  ומוציאים ספר תורה וקורא בו העולה ומברך ברכת התורה לפניה ואחריה דכך הוא פרשת המועדות כפרשיות חדש אדר, (גינת ורדים ח' או"ח ס' ל"ה).

 

ודין זה הביאו הבאה"ט כהלכה פסוקה (או"ח ס' תרפ"ה באה"ט ס"ק א).

 

ולע"ד אין ראיותיו מכריעות, דהנה ראיתו מקראו באדר ראשון חוזר וקורא באדר שני אינה ראיה כלל. משום דקריאה באדר ראשון אינה קריאה ולא עדיפא קריאת פרשיות אלה שלא בזמנן,  מסדר פרשיות התורה בשבתות השנה, הלכך שפיר קוראין אותם בזמנן סמוך עם פרשת השבוע כתקנת חכמים, אבל אם קראו פרשת השבוע בשבעה עולים ואחרי שהחזירו ספר התורה למקומו  נזכרו שלא קראו אחת מארבעת הפרשיות שבחדש אדר יש לומר שאין מוציאין ספר תורה לקרות בו פרשת החדש בעולה אחד, ולא אפילו בשבעה עולים.

 

הראיה מדברי התוס' וממה שפסק מרן ז"ל שאם דילג פסוק אחד אם קרא עשרה פסוקים אינו חוזר, דון מינה שאם לא קרא עשרה פסוקים וכל שכן אם לא קרא כלל חוזר, ראיה זאת אינה מכרעת דיש  לומר שלא נאמר זה אלא בפרשת המועדות שדינם כדין תורה וכמ"ש בגמרא: וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מצותן שיהו קוראין אותן כל אחד ואחד בזמנו (מגילה כט). וכן תנינא: מלמד  ששמע פרשיות מועדות בסיני ושנאה לישראל וחזר ושנאה להם בשעת מעשה (ספרי בהעלותך).

 

אבל פרשיות אלו וביחוד פרשת שקלים ופרשת החדש שלדברי הכל הן תקנת חכמים, הלכך אין לקרותן אלא בשעת קריאת התורה ובתור מפטיר אבל אין להוציא ספר התורה לקרוא בו יחיד, ואל  תשיבני מפרשת המוספים שמוציאים ספר התורה לקרוא המפטיר אפלו אם כבר קראו מספר עולים לאותו יום, ואין זו תשובה דפרשת מוספים של המועדות היא חובת היום אלא שהסמיכו אותם  לקוראם זה אחר זה משום הפטרה בנביא שאחר כן אבל פרשיות חדש אדר הואיל ואינן אלא מתקנת רבנן יש לומר שאין לקוראן אלא עם קריאת התורה אבל אם החזירו ספר התורה אין חוזרין  ומוציאין אותו לקריאת הפרשה ביחיד.

 

זאת כתבתי בדרך משא ומתן בדבר הלכה, אבל למעשה נראה לי שהדין דין אמת כמו שפסק הגינת ורדים. וטעמא דידי הוא; משום שארבע פרשיות של חדש אדר, אף אלה שהם מתקנת חכמים, דינם  כקריאת התורה בשבת במנחה ובשני ובחמישי בחול, וכשם שחוזרים ומוציאים ספר תורה וקוראים בו כשדילג פסוק אחד ולא קראו תשעה או עשרה פסוקים, הוא הדין כשלא קראו כלל אחת  מארבע פרשיות חוזרין וקוראים פרשה זאת, דמה שסמכו אותה לקריאת התורה בסדר השבוע אין זה לעכובא, והיכא דקראו כבר פרשת השבוע קורא אותה ביחיד, דומיא דפרשת המועדות במקרה  של דילוג פסוק אחד, והוא הדין לארבע פרשיות דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (פסחים ל'). ואל תשיבני ממה שפסק מרן ז"ל: אם חל ר"ח טבת בחול מוציאין שני ספרים וכו' ואם טעה חזן  וקרא ד' בשל ר"ח אם לא הוציאו ספר שני אין צריך לקרות יותר (או"ח ס' תרפ"ד סע' ג). מכאן אתה למד דכל שקראו בתורה מספר העולים של אותו יום אין קוראים יותר להשלים חובת היום והוא  הדין בד' פרשיות של חדש אדר אחרי שקראו ההפטרה והחזירו ספר התורה למקומו אין חוזרין ומוציאין אותו לקרות בו אחת מד' פרשיות. ואין זו תשובה, דלא נאמר זה אלא לענין חנוכה  וכדאמרינן אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר (מגילה כ"ט ב) וכן כתב הגינת ורדים (שם).

 

והנה בגינת ורדים נסתפק אם ראוי לדחות קריאת אחת מפרשיות אלה לשבת שאחריו כדין: בטלו הצבור קריאת פרשת אחת קוראין לשבת הבאה אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (או"ח  ס' קל"ה סעיף ב' בהגה) ולהלכה אסיק דאין חוזר וקורא אותה משום דפרשיות אלה זמנם קבוע ואם עבר זמנן אין קוראין אותם וכעין מה שאמרו: עבר יומו בטל קרבנו (גינת ורדים שם), וכן נראה לי  עיקר.

 

שבתי וראיתי למרן החיד"א ז"ל דכתב: וראיתי בשבת החדש שהיו בני אדם אצל האבל להתפלל וכו' ובאו עשרה מבית אבל לבית הכנסת והוציאו ספר תורה ועלה אחד וקרא בספר תורה פרשת  החדש, ובירך לפניה ולאחריה, וע"ז כתב: היכן מצינו שיקרא חד גברא בספר תורה וכו' ומי התיר להם שיעשו מילתא חדתא כי האי, וקרוב שתהיה ברכת העולה בספר התורה ברכה לבטלה דלא  תקון אלא ז' גברי בסדר היום והחדש, וזה חדש ממש חד גברא בפרשת החדש ותו לא וכו'.

 

ואף שהדבר פשוט, יש ראיה מהתוספתא ופסקוה הפוסקים דאם לא יש אלא אחד שיודע לקרות עומד יושב וקורא ז' פעמים והשתא דמברכינן יברך ז' זימני. וליקרי כל הפרשה בקריאה אחת? אלא  מוכרח דבעינן ז' קריאות כתחז"ל, ועוד ראיה ממ"ש האחרונים דאי לא קרו שתי פרשיות מחוברות לא יקראו בשבת הבא שלש דאינו כתק' חז"ל (ברכי יוסף או"ח ס' תרפ"ה סעיף ג').

 

מכאן אתה למד דמרן החיד"א חולק על סברת הגינת ורדים, והוא סבור דכיון שהחזירו ספר התורה למקומו אין מוציאין אותו לקרות בו פרשת החדש מפי יחיד דהיכן מצינו שיקרא חד גברא  בספר תורה.

 

אולם דברי הברכי יוסף תמוהים בעיני, שבאמת כן מצאנו שמוציאין ספר תורה וקורא בו יחיד. ומשנה ערוכה שנינו: חזן הכנסת נוטל ספר תורה וכו' וכהן גדול עומד ומקבל וקורא יושב (סוטה  מ"א).

 

ולא תאמר מלך וכהן גדול שאני, אבל כל אדם אחר אינו קורא בספר תורה ביחיד, זה אינו שהרי בדלג פסוק אחד במנחה בשבת או בשני ובחמישי או פרשת המועדות ולא קרא עשרה פסוקים וכן  בשבת בשחרית. אע"פ שקרא כל פרשה דסדרא, חוזר אותו פסוק שדלג ועור שני פסוקים עמו (או"ח ס' קל"ג סעיף ג'). הרי לך מפורש דמוציאין ספר תורה לקרוא בו ביחיד הואיל ועיקר תקנת  חכמים בקריאה זאת היא ביחיד כקריאת המגילה שאסמכוהו אקריאת שבעה עולים, הלכך כל מקום שקראו שבעה עולים בפרשת היום והחזירו הספר תורה מוציאין אותו שוב לקריאת פרשת  המועדות או ד' פרשיות של חדש אדר כעיקר תקנת חכמים לקרותה מפי יחיד, לכן נראה דמ"ש הרב חיד"א ז"ל הוא בנדון שבא לפניו שקראו רק פרשת החדש ודמו בזה לצאת בקריאה זאת ידי  חובתם בקריאת התורה בשבת וגם בפרשת החדש, ועל זה אמר דזה הוא דבר חדש וקרוב שתהיה ברכת העולה ברכה לבטלה דלא תקנו חכמים פרשת החדש במקום פרשת השבוע אלא נוסף על  פרשת השבוע.

 

וכן הוסיף וכתב: ואלו הוו קרי שבעה גברי בפרשת החדש, יש סברא בעולם, דאיכא מאן דאמר בשלהי מגילה, דמפסיק בפרשיות וקרו בהחדש לבד וכו', ומכל מקום כיון דפסקו הפוסקים דאין  מפסיקין הפרשיות וכן נהגו כל ישראל ודאי דלא הוו מצו למיקרי שבעה פרשת החדש לבד.

 

הרי שכל דבריו היו כלפי אלה שקראו רק פרשת החדש ביחיד ולא קראו פרשת השבוע, אבל אם קראו שבעה בפרשת השבוע והחזירו ספר התורה למקומו חוזרים ומוציאין ספר תורה לקרות ב'  פרשת המועדות או ד' פרשיות דחדש אדר הסמוך לניסן.

 

בהיותי בזה ראיתי למרן החיד"א ז"ל דכתב: ויש להעיר בהך סוגיא, דאביי אמר מסתברא כוותיה דרבי אמי דאמר לסדר פרשיות הוא חוזר (מגילה ל ב) ולבסוף אביי עצמו אמר: דקרו תשא ואחר  כך קוראים שקלים פעם אחרת, וזה כמאן דאמר לסדר הפטרות הוא חוזר. ותו אמאי לא מותיב מהברייתא דחל להיות לפניה ולאחריה עכ"ל, ולי נראה לתרץ דאף למאן דאמר לסדר פרשיות הוא  חוזר כלומר שבכל ד' פרשיות אלה מפסיקין בקריאת פרשת השבוע אלא קוראין פרשה מד' פרשיות אלה לשם חובת קריאת התורה מן התורה מכל מקום אין זה אלא כשלש פרשיות אחרות או אפילו  בפרשת שקלים כשאינה פרשת השבוע, אבל אם היא פרשת השבוע, ודאי שאין מפסיקין, אלא כדי לעשות היכרא לקריאת פרשת שקלים חוזרים וקוראים מתחלת הפרשה עד ועשית, וכן כשחל  להיות לפניה או לאחריה אין מפסיקין פרשת כי תשא אלא כופלין אותה, וזה פשוט וברור.

 

הדרן לדיננא. מהאמור ומדובר תורה יוצאה מחוורת כשמלה, צבור ששכחו לקרוא אחת מארבע פרשיות של חדש אדר וזכרו אחר שהחזירו ספר תורה למקומו, חוזרים ומוציאים אותו וקוראים בו  אחת מד' פרשיות של אותו שבת, ונראה דאפילו אם יצאו מבית הכנסת חוזרים וקוראים פרשה אותו שבת כדי שלא לבטל קריאה זאת שהיא מדאורייתא כגון פרשת זכור או פרה, למ"ד שהן  מדאורייתא או אפילו שקלים והחדש שלדברי הכל הם מדרבנן אין הצבור רשאים לבטל תקנת חכמים אפילו אם היו שוכחים או שוגגים, ובלבד שיקראו אותה בבקר היא העונה שקבעו לה חכמים  דומה לפרשת המוספים שבמועדים, אבל אם עברה כל השבת ולא זכרו לקרות פרשת אותו היום לא יקראו אותה לשבת הבאה הואיל ופרשיות אלה קבועות בזמן ואם עבר זמנן בטלה מצותן.  והנלענ"ד כתבתי.

 

ב. עולים נוספים בשבת ויום טוב. 

 

מרן ז"ל פסק: מותר לקרות עולים הרבה ואע"פ שקרא זה מה שקרא זה מותר ואין בכך כלום (או"ח סי' רפ"ב סעיף ב') וכן נהגו בכל קהלות ישראל, והחושש בזה ונמנע מלעלות לתורה בתור אחד  הנוספים, משום ברכה לבטלה, הרי הוא כחולק על רבו הוא מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו והוא רבן של כל ישראל בקהלות הספרדים וביחוד בארץ ישראל שמרן ז"ל הוא מריה דארעא דישראל.

 

אולם מהר"ש תיקן בפראג שלא לקרות יותר מעשרה עולים (באה"ט שם ס"ק ג'), וראוי לנהוג כן אם לא במקום שמחה של חתן או בעל ברית או במקום שיש רבים שצריכים לעלות כדי להזכיר נשמת  הוריהם או קרובים שחייבים בכבודם, והמנהג פשוט שאת הנוספים קוראים בין חמישי לסמוך שהוא לפני משלים.