סימן יז
(לאו"ח סימן קמ"ג).
קריאת התורה בעשרה
ז' אייר תרצ"ו.
לכבוד ידידי היקר אשכל הכופר שהכל בו הרב הגאון חו"ב סוע"ה כמוהר"ר בן ציון ליכטמן יצ"ו דומ"ץ בעי"ת בירות.
א. קריאת התורה בעשרה
ר.מ.נ.
התבשמתי מדבריו הנעימים עמ"ש מרן: אין קורין בתורה בפחות מעשרה ואם התחיל בעשרה ויצאו מקצתן גומרין (או"ח סי' קמ"ג סעיף א'). ומעכ"ת מצא בדברי האשכל בה' ברכת כהנים שכתב: וכן בקריאת התורה אותו שהתחיל לברך גומר, אע"פ שבינתים יצאו מקצתם כיון שהתחיל בעשרה, אבל אחרים שוב אין מברכין בתורה כיון דאין כאן עשרה. וכדי להסביר מחלוקתם כתב מעכ"ת דזה תלוי במחלוקת הפוסקים בעיקר הדין דאין קורין בתורה בפחות מעשרה. דהר"ן כתב בטעם דין זה דקריאה בתורה בצבור הוא מתקנתא דרבנן ולא תקנו רבנן אלא בצבור (מגילה פ"ד), ולפי"ז גם האחרים מברכים דכולה חדא מצוה וחדא תקנה היא. אבל המאירי כתב הטעם: משום דצריך לומר ברכו את ה' המבורך, ולטעם זה מסתבר כדעת האשכל שרק אותו שכבר התחיל לברך גומר, אבל אחרים לא, כיון שצריך לומר ברכו בעשרה.
ואנא בריה קלה אומר: שלפי פשטה דסוגין משמע שגם קריאת התורה בצבור בעשרה הוא: דכל דבר שבקדושה צריך עשרה, דהנה שנינו במתניתין: אין פורסין על שמע וכו' ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב וכו' ובגמ' גרסינן: מה"מ אר"א בר אבא אר"י דאמר קרא: ונתקדשתי בתוך בני ישראל. ואין מעמד ומושב פחות מעשרה כיון דבעי למימר עמודו לאו אורח ארעא. (מגילה כ"ג). הרי דבגמ' כיל לכולהו דתנינן ברישא, ובכללם אין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא בכלל טעמא דכל דבר שבקדושה. ובאמת קריאה בתורה דבר שבקדושה הוא, שהרי גרסינן בירושלמי: רבי שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חד בר נש קאים מתרגם סמוך לעמידה, אמר ליה: אסור לך כשם שניתנה באימה כך צריכים לנהוג בה באימה, רבי חגי וכו' עאל לבי כנישתא חמא חזנא חד קאים ומתרגם ולא מקים ברנש תחתוי, אמר ליה: אסור לך כשם שניתנה על ידי סרסור כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור. (ירושלמי מגילה).
הא למדת שקריאת התורה בצבור צריכה להיות בקדושה כשעת נתינתה, והלכך כשתקנו רבנן מצות קריאת התורה בצבור כעין דאורייתא תקנו, להצריך עשרה ככל דבר שבקדושה, וכן מתפרשים דברי הר"ן שכתב: דתקנתא דרבנן לא תקון אלא בצבור. ואף לדברי המאירי שכתב בטעמו: לפי שצריך לומר ברכו, אין זה מוכרח לומר דהאחרים לא יגמרו, שהרי עיקר התקנה היתה לקרוא בעשרה ולומר ברכו.
ולפי זה גם הקריאה וגם ההקדמה שלפניה, כולה מצוה אחת היא, ואם התחילו בעשרה גומרין אפילו שלא בעשרה לפי שגם כשהמצוה נעשית באנשים רבים כולם נחשבים גוף אחד, הואיל וכן היתה עיקר התקנה שמצות קריאה תהיה בשבעת אנשים שכולם יאמרו ברכו את ה' המבורך. אם נפסיק הקריאה כשאין עשרה אין אנו מקימים התקנה אפילו במקצת שאם קראו ששה במקום שבעה הרי הם כאלו לא קראו כלל.
ב. ברכת התורה תחלה וסוף לכל אחד מהעולים
וחזיתיה למעכ"ת שכתב למצוא דרך נאותה לצאת ידי כל הדעות שהראשון לא יברך אחרי קריאתו האחרים יקראו בלא ברכה תחלה וסוף ורק האחרון יברך לאחריה. ונסתיע ממ"ש רבינו יואל והריטב"א: שמן הדין כולן יוצאין בברכתו של ראשון ומה שתקנו ברכה לכל אחד הוא משום הנכנסין ויוצאים, הלכך במקום דאית ליה קלא שלא ברכו האמצעים משום סבה דנשתתק או שיצאו מקצתם מוקמינן ליה אדינא שיברך הראשון עכת"ד.
ולע"ד אין זה מחוור, שגם לדברי הריטב"א שכתב דכל מצוה שנעשית בשבעה מן הדין נפטרין כולם בברכתו של הראשון דכל שהתחיל במצוה ובא חברו וגמרה על ידו סומך על ברכתו של הראשון. עדין יש לומר שאין זה אלא מן הסתם, אבל אם ידענו שהראשון לא כוון להוציא את האחרים בברכתו, צריכים הם לברך, דבכל דבר שמוציאים את אחרים ידי חובה בעינן כונת שומע ומשמיע. (ר"ה כ"ט).
ולפי מה שנהגו לברך כל אחד מהקוראים הרי זה כאלו פרשו שאין המברך ולא המשמיע מתכוונים להוציא ידי חובה ולא השומע מתכוון לצאת בברכת חברו. ולפי"ז צריכים כולם לברך מדינא ולא רק משום תקנה דנכנסים ויוצאים. ובר מן דין ובר מן דין לא ידעתי מה הועלנו בתקנה זו. אמנם לדעת המאירי שמה שהצריכו עשרה לקריאת התורה הוא משום ברכו. אפשר היה לקבל תקנה זו שכל האחרים שיעלו לתורה אחר שיצאו מקצתם של העשרה שהיו בתחלת הקריאה לא יאמרו ברכו את ה' המבורך אלא יברכו תחלה וסוף ויקראו בתורה.
אבל כבר כתבנו להוכיח מריהטא דסוגין, דקריאת התורה עצמה צריכה עשרה משום שהיא בכלל כל דבר שבקדושה. ומה הועלנו בזה שלא יברכו, או שלא יאמרו ברכו.
לכן נראה לע"ד שהואיל והכרעת מר"ן ז"ל (כ"מ ה' תפלה פ"ח ה"י) שגם לדידן שכל אחד מהקוראים מברך תחלה וסוף אם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם גומרים שלא בעשרה משום שכל ז' הקרואים היא מצוה אחת, וכיון שהתחילו בה גומרים אפילו שלא בעשרה, היא נשענת על פסקי הרשב"א ותה"ד בדין קדושה וק"ש וקדיש, הוא הדין לענין קריאת התורה, וכיון שהתחילו בעשרה גומרים הקריאה של חובת היום, בברכה תחלה וסוף וברכו. ואפילו ביום שיש בו קריאת המוספים נמי דינא הכי, הואיל וקריאה בתורה בפרשה דסדרא ובענין היום הוא ענין אחד. אבל אין אומרים קדיש שלאחר קריאת התורה שלא בעשרה בשני וה' ור"ח וחוה"מ שאין בהם הפטרה הואיל וקדיש זה אינו אלא מנהג שנהגו וכמו שכן העלה מר"ן החיד"א בברכי יוסף או"ח סי' קמ"ג. והנלע"ד כתבתי.