סימן יט- אם מותר ליחד בית תפלה עם ארון הקדש וס"ת בחדר שבקומה ראשונה שעל גבו גרים דיירים

סימן יט

(לאו"ח סימן ק"נ).

אם מותר ליחד בית תפלה עם ארון הקדש וס"ת בחדר שבקומה ראשונה שעל גבו גרים דיירים

 

י"ט אלול תש"א.

בחדש הרחמים יצו ה' ברכת שלומים. לכבוד ה"ה מר יצחק דבאח יצ"ו. שוכט"ס.

א. נ.

 

נמצאתי לאשר שאלני לחות דעתי אם מותר ליחד בית לתפלה בצבור בכל ימות השנה ולהכניס בו ארון הקדש וספרי תורה בחדר שבקומה ראשונה שעל גבו גרים דיירים, ב) אם אין סכנה בדבר  להדיירים שלמעלה מחדר זה הקבוע לבית הכנסת ושיש בו ארון הקדש וספרי תורה.

 

והנני להשיב על ראשון ראשון בע"ה לפי קוצר השגתי. ואומר:

 

גרסינן התם: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף חרבה שנאמר: לרומם את בית אלקינו ולהעמיד חרבותיו, והני מילי בבתים אבל בקשקושי ואברורי לית לן בה. (שבת י"א). והרא"ש ז"ל כתב:  אבל קשקושי ואברורי לית לן בה לפי שהן משופעין ואין משתמשין על הגגות, מיהו היכא דרוב הגג גבוה מבית הכנסת אסור כיון שמשתמשים בעליה שתחת הגג, ר"ל שמניחין נסרים על הקורות  (הרא"ש שבת פ"א סי' כ"ד וקרבן נתנאל אות נ').

 

מכאן אנו למדין שאסור לדור בחדר שלמעלה מבית הכנסת שהרי בגמרא אסרו גגות שגבוהין מבית הכנסת אעפ"י שאינן עליהם, משום שמשתמשים בגגות ואין צריך לומר כשמשתמשין לדירה  בעליה ממש.

 

אולם מסוגיא זאת למדנו שאין זאת עבירה ממש אלא שאין זו מדת כבוד בית הכנסת. וכן כתב המרדכי: כתב ר"מ איני יודע אסור גמור להשתמש בעליה, דאפילו גגין ועזרות שבעליה לא נתקדשו.  מיהו יש להזהר מלהשתמש שם תשמיש של גנאי כגון לשכב שם מדאמרינן כל עיר שגגותיה וכו'. (וא"כ יש ללמוד בשלנו מכל שכן שעל ביהכ"נ אסור לשכב שכיבה של קביעות. הגהות חדושי אנשי שם).

 

ושמא דמי לעליות היכל שנתקדשו, דמקדש מעט שלנו יש לנהוג בו קדושה קצת מעין קדושת היכל, דקדושת היכל נתקדשו כדאמרינן פרק כ"מ (פסחים פו א) ואפילו עליות עזרה דלא נתקדשו  קדושת עזרה גופא, אין נוהגין בהם מנהג בזיון. (מרדכי שבת פ"א).

 

מדבריו למדנו: שיש אסור גמור בדבר להשתמש בחדר שלמעלה מביהכ"נ איזה שמוש שהוא ואפילו אם אינו שמוש של בזיון, משום שבתי כנסת שלנו קדושתם היא מעין קדושת ההיכל. ואפילו אם  נניח שקדושת בתי כנסת היא כקדושת העזרה שלא נתקדשו גגותיה, מכל מקום אין נוהגין בהם מנהג בזיון, דהיינו שכיבה קבועה. ועל כל פנים אם אסור גמור אין כאן אבל ודאי שאין זה מכבוד בית  הכנסת שמחייב לרומם בית אלקינו על כל גגותיה של העיר, ומכל שכן שלא לבנות עליו, ואין צריך לומר שלא להשתמש עליהם לבית לינה ושכיבה של קביעות.

 

והנה מרן הבית יוסף פסק: יש ליזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי ביהכ"נ תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש בהם (שו"ע או"ח קנא סעיף י"ב), והם  הם דברי המרדכי וכדאמרן.

 

ורמ"א ז"ל בד"מ הביא דברי מהרי"ו שנשאל על מי שיחד ביתו לביהכ"נ אם מותר לשכב ולישן עליו, והשיב: דיש להתיר משום דאפילו למאן דאסר, אינו אוסר אלא דוקא בית הכנסת הבנוי מתחלה  לכך דומיא דהיכל דמייתי מיניה ראיה במרדכי פ"ק דשבת, (דרכי משה שם אות ב'). וכן פסק להלכה: בית שיחדו לאחר שנבנה, לבית הכנסת, מותר לשכב עליו. (שו"ע שם).

 

אולם דברי רמ"א אלה לא זכיתי להבינם. שהרי מדברי המרדכי למדנו שהספק הוא אם יש אסור גמור אפילו לשאר תשמישים שאינם של בזיון, אבל לתשמיש שכיבת קבע שהוא תשמיש של בזיון אין  שום ספק בדבר שיש ליזהר בו מדין גגות העיר גבוהין מבית הכנסת שאסורין משום ששוכבים בהם, וכל שכן כשהבנינים הם על בית הכנסת ומשתמשים בהם לשכיבת קבע.

 

שוב ראיתי בתשובות רבנו הרמב"ם ז"ל שנשאל על זה, והורה: יכול לדור בבית אבל המקום אשר על ההיכל לא, ואינו יכול לישן שם ולא להניח כלי מלאכתו, אבל בשאר הבית יעשה כחפצו.  (תשובות פאר הדור ס' ע"ד).

 

והנה הרמב"ם לא ביאר טעמה ונמוקה של הוראתו זאת, ונראה לומר שהוא סובר כהמרדכי, דגגות בית הכנסת קדושתם כגגות ההיכל ואסור להשתמש בהם אפילו להניח על גבם כלי מלאכתם. ברם  אין הדברים אמורים אלא במקום שעל ההיכל אבל בשאר הבית אין לו דין קדושה אפילו כקדושת העזרה ויכול להשתמש כחפצו. ועדיין לא נתבארו דבריו שפיר שהרי מדין עיר שגגותיה גבוהין  מבית הכנסת מוכח ברור ומחוור שגם בכל הגג של בית הכנסת לא נכון לא ראוי להשתמש בו לתשמיש של בזיון שהוא שכיבת קבע, וכמ"ש המרדכי.

 

ובעיקר דברי המרדכי יש מקום עיון מדתנן: בית הכנסת שחרב וכו' אין שוטחין על גגו פירות (מגילה כח). הרי שגם תשמישין שאינם של בזיון אסורים בגגו של בית הכנסת אפילו בחרבנו, וכל שכן  בבנינו, ואפשר היה לומר שלא אסור לשטוח על גבו פירות אלא בחרבנו שלא יהיה נראה כמזלזל בו בחרבנו. וכן פרש הקרבן העדה בפירושו קמא (עפ"מ שם). אבל ממה דגרסינן התם: רבי יוחנן  מקלל לנשיא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא. (ירושלמי מגילה פ"ד ה"ג), מוכח להדיא דשמוש קבוע על בית הכנסת או בית המדרש הוא כמזלזל בו, ומכאן ראיה ברור שאין להשתמש בגג  בית הכנסת אפילו שלא כנגד ההיכל אפילו תשמיש שאינו של בזיון. דאע"פ שאינו אסור גמור מכל מקום לא נאה לעשות זאת, והיינו דרבי יוחנן היה מקלל ולא אסור, וזה דומה ממש למאי דאמרינן  בתלמודין: כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת סופה להחרב, כלומר, שאעפ"י שאין זה איסור גמור בכל זאת מידי עונש של מיקל בכבוד שמים לא יצא, וראיה לדבר ממה שנאמר: וישלח עזה אל  ארון האלקים ויאחז בו כי שמטו הבקר וגו' ויכהו שם האלקים על השל (שמואל ב' ו' י"ז ועיין סוטה ל"ה). מכאן שאף בדבר שאין בו אסור מפורש אלא שהוא מובן מעצמו נענשין עליו.

 

ועל כל פנים להלכה אנו אין לנו אלא פסק מרן ז"ל דכתב: יש ליזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי ביהכ"נ תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם, וסתם דבריו הם כפירושם אפילו בבית שיחדוהו לבית  הכנסת אחרי בנינו ואפילו בכל שטח החדר שתחתיו.

 

ודין זה נוהג אפילו בבית הכנסת שהוא שכור. דאע"ג דפסק מרן ז"ל: השוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין בית הכנסת (או"ח ס' קנד סעיף ב). אין הדברים אמורים אלא לענין מכירה או הפקעת  הקדושה ממנו אחרי כלות זמן השכירות, אבל כל זמן שהוא משמש לבית תפלה וארון בתוכו הננו מוזהרים בקדושתו כדין ביהכ"נ עצמו ואין תנאי מועיל בכל דבר שיש בו משום בזיון בית הכנסת  וארון הקדש שבו, איברא דהמג"א כתב: דכיון שלא נבנה מתחלה לכך מהני ביה תנאי אפילו בישובו (ס' קנ"א ס"ק ט"ז).

 

אבל לע"ד נראה שאין תנאי מועיל אלא בחורבנו, אבל בישובו, או אפילו בחורבנו בביהכ"נ שבארץ ישראל אין תנאי מועיל, ובכל אופן אין תנאי מועיל במקום בזיון בית הכנסת, וכמו שכן כתב  החת"ס ע"ד מהרי"ו: דמה ענין תנאי להיכל (חת"ס או"ח ס' ל'). הלכך יש להזהר שלא ללון בעלית בית הכנסת, ומספק צריך ליזהר אפילו בכל תשמיש אחר, וכמ"ש המרדכי ומר"ן ז"ל: וחמורה קדושת  בית הכנסת וכבודו שנאמר בו ומקדשי תיראו ונכלל בזה גם בתי הכנסת שלנו שהם בגדר מקדש מעט. וכמ"ש מרן החיד"א הביא דבריו בשערי תשובה (ס' קנד ס"ק א): ועוד נראה לי שגם המתירים לא  אמרו זאת אלא במקום שאין בית כנסת אחר וכדי שלא למנע את זה שרוצה ליחד בביתו חדר לתפלה התירו זאת שכל דבר שהוא מוכרח אינו בגדר בזיון, והרי זה דומה למ"ש מהרי"ן חביב: דבזמנינו  אין לנו רשות להזמין בית קבוע לבית הכנסת כל שכן שאין לנו רשות לבנותו ואנו צריכים להטמין עצמנו בבתי תחתיים וקולם לא ישמע מפני הסכנה א"כ אפילו שיהיה בית דירה למעלה על הבית  שאנו מתפללים בו אין למחות ובלבד שינהגו בנקיות בבתים שלמעלה מבתי התפלה (בית יוסף או"ח ס' קנד). דוק ותשכח שגם בכגון זה כתב שאין למחות בידם, אבל ודאי שאין להורות היתר  לכתחילה. ודומה לזה הם דברי מהרי"ו שפסקם רמ"א להלכה, אבל במקום שיש בתי כנסיות קבועים אין להתיר בית כנסת שעליה על גבו, שאין זה בגדר כבוד בית הכנסת כלל שאנו מצווים בכבודו  וקדושתו כמו שנאמר: ומקדשי תיראו. ואין צריך לומר שאסור לשכב בעליה שעל גבו שכיבת קבע ואפשר שאף כל שאר תשמישי חול אסורים בכל שטח גגו של בית הכנסת.

 

ב. סכנת דירה בעליה של בית הכנסת 

 

הנה לענין עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת למדו בגמרא שהיא חרבה מדכתיב: לרומם בית אלקינו ולהעמיד את חרבותיו, ופירש"י: ועל ידי כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה והרי"ף פירש: כשם שמי  שמרומם בית אלקינו מעמיד את חרבותיו כן מי שאינו מרומם בית אלקינו מחריב את העומד, מדבריהם למדנו שכל העושה פעולה שהיא ממעטת כבוד בית הכסת צפוי הוא לעונש שמימי בחרבן  העומד, כפירוש הרי"ף, או בהסתלקות זכות החזקת מעמד כפירוש רש"י. וכן מוכח ממ"ש בירושלמי: רבי יוחנן הוה מקלל נשיא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשה, וכן מוכח מעובדא דעוזה  שנאמר בו: ויכהו ה' על השל, משום ששלח ידו להחזיק את הארון ולא דן קל וחומר מעצמו שהארון נושא את עצמו. מכאן נלמוד במכל שכן לעושה מעשה שיש בו משום בזיון ביהכ"נ כגון שכיבת קבע  בעלית ביהכ"נ, וכדאמרן שיש ליזהר בו מאד מאד מסכנת ענשו. וכן כתב הטו"ז ז"ל: ואני בהיותי בילדותי הייתי דר בק"ק קראקא עם ביתי בבית מדרשי שהיה למעלה מן ביהכ"נ ונענשתי הרבה  במיתת בני ותליתי בזה (טו"ז או"ח קנא ס"ק ד'). ומר"ן החבי"ב ז"ל כתב: ומכל מקום שומר נפשו ירחק מדבר זה שכל מי שראיתי שעשה מדרש בבית אחד מבתיו התחתיים והוא משתמש בבית שעל גבי  בית המדרש לא הצליחו. מהם ירדו מנכסיהם, מהם מתו, מהם לא זכו להבנות. (כנסת הגדולה הגהב"י או"ח ס' קנ"א), ואחרי עדות נאמנה זאת בודאי שאין להכניס עצמנו לספק סכנה זה, אלא זאת  חובתנו להזהיר את כל איש מישראל להמנע מלדור בעלית בית הכנסת, וכל הנזהר יתברך מפי קדוש ישראל המקדש את עמו ומשרה שכינת קדשו במשכנות ישראל ומקדשיו.

 

את זאת כתבתי לשאלתו. אבל באמת אין היתר לעשות בתי כנסיות עראיים או אפילו קבועים בחדרים פרטיים אפילו אם הם בעליה, במקום שיש בתי כנסת צבוריים, כי כל בתי כנסת כאלה ממעטים  דמותו של בית הכנסת בהדורו ושכלולו וגם בשפורו הפנימי, ובכל דבר שבקדושה כגון ש"ץ ת"ח ושומר מצוה וכדומה, מצות רוממות בית הכנסת היא גם רוב עם כמ"ש: ברוב עם הדרת מלך, וכל  המעטת דמות בית הכנסת הרי היא בכלל זלזול בית הכנסת ופרישה מהצבור. וכן ראוי ומחויב לכל איש מישראל לקבוע לו מקום בבתי כנסת הצבור, ועל זה נאמר: כל הקובע מקום לתפלתו הרי  הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ואלקי אברהם יהיה בעזרו.

 

מסקנות:

 

א. אין להשתמש בעליה שעל גבי ביהכ"נ לשמוש של גנאי כמו שכיבה של קבע, אפילו בבית שיחדוהו לבית כנסת אחרי בנינו, ואפילו בכל שטח החדר שתחתיו, וגם אם הוא בית שכור כל זמן שהוא  משמש לבית תפלה. צריך לנהוג בו ועל גבו מנהג של כבוד הראוי לבית הכנסת ומספק יש להזהר אפי' בשמוש שאינו של גנאי בכל השטח של הגג שעל בית הכנסת וביחוד בשטח שעל ארון הקדש.

 

ב. המשתמש בעליה שע"ג ביהכ"נ שמוש של גנאי צפוי לעונש שמימי בנכסים או בנפשות.

 

ג. אין לעשות שום בית כנסת עראי או אפילו קבוע בבית שכור שלא נבנה או שלא התיחד לבית הכנסת בזמן שיש בעיר בתי כנסיות צבוריים, משום שבזה כאלו ממעטים דמות בית הכנסת שצריך  להיות ברוב עם ובכל הדרת קודש, אלא כל איש מישראל ראוי שיקבע לו מקום בביהכ"נ שנבנה לשם בית הכנסת ומצוים בו כל הדברים הנחוצים לצביונו של בית הכנסת ומשרתי הקדש הראויים  לו.

והנלע"ד כתבתי.