סימן כ 

(לאו"ח סימן ק"נ ומשפטי עזיאל חאו"ח סי' ג').

ישיבה על ספסלים שע"י היכל הקדש

 

(כ"ב באלול תש"ד).

לכבוד ידידי וחביבי האברך המופלג בתורה ויראה כמוהר"ר יהודה סגל יצ"ו. תל אביב. רב חביבאי.

 

הנני לענות על הערותיך, היקרות על ספה"ק משפטי עזיאל.

 

א. בדין ישיבה על ספסלים שע"י היכל הקודש, כתבתי להמליץ על מנהגם של הספרדים בעיקו"ת ירושת"ו, מדברי רש"ל בים של שלמה בחלוף מנהג בני בבל ובני ארץ ישראל בדין זה. מע"כ כתב  שלא נאמרו דברי מהרש"ל אלא לבבל שביהכ"נ עשוין על תנאי, שקדושתן קלה, והסתייע ממ"ש במגילה (כ"ה ע"ב) והוסיף מסברתו שהוא הדין גם לכבוד ביהכ"ן. ועוד הוסיף להביא מ"ש בגמרא:  לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים נושאים כפיהם כלפי העם ואחריהם כלפי שכינה (סוטה מ ב), מזה דן לומר שמ"ש מהרש"ל מנהג בבל. הוא להזקנים או אפשר מן הצדדין, ולבסוף אסיק  לדינא לאסור ולמחות נגד מנהג זה של הספרדים זת"ד.

 

אני עונה ואומר שרי ליה מריה למר שהרשה לעצמו לדבר כזאת נגד מנהג עתיק שגאוני ותקיפי מרנן ורבנן בירושלים אשרוהו ולא זו היא דרכה של תורה, ולעצם דבריו אני אומר שהם מופרכים  ומוטעים, דמ"ש ביהכ"נ שבבבל על תנאי הם עשויין, היינו על תנאי שישתמשו בהם, אבל לענין כבוד ומורא ביהכ"ן הרי הם שוין לגמרי לבתי כנסיות שבא"י, וכדי להוציאם מידי טעותו דמר סיימא  הגמרא: ואעפי"כ אין נוהגין בהם קלות ראש. (מגילה כ"ח).

 

ובאמת לשון הרש"ל: בני בבל הופכין פניהם אל הצבור ואחוריהם אל ההיכל, אינם סובלים כל פירוש אחר, שאם כן אין זה תלוי במנהג, ובכלל לא עפ"י סברות של אפשרות ואי אפשר אנו רשאים  להחליט ולפסוק.

 

סוגיין דגמרא בסוטה לא רק שאינה מסייעת לו, אלא דהויא תיובתא, שהרי אמרו: לעולם תהא אימת צבור, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה, רב נחמן אמר מהכא: ויקם המלך  דוד על רגליו (סוטה מ). וכל בר בי רב יבין דמכהנים ומלך למדנו לכל אדם, ולא כמ"ש מכ"ת שדוקא כהנים היו עושים כן, אלא אפילו כהנים ואפילו מלך ישראל עושים כן, ומזה למדנו שלעולם  כלומר: אפילו במקום קיום מצוה של נשיאות כפים ואפילו מלך ישראל בשעה שמדבר אל העם דברי תורה וחכמה, צריך לנהוג אימה וכבוד ואימת הצבור, ובכל זאת לא תהיה אימת הצבור עדיפא  מאימת המקדש שנאמר: ומקדשי תיראו אני ה', לומר לך מורא ה' קודמת למורא המקדש. לזה ציינתי דברי הרמב"ם ז"ל בתשובתו, שהואיל והספרים גבוהים מן הארץ עשרה טפחים חלקו מקום  לעצמן, ולטעם זה מותר לכל אדם ואין בזה משום פגיעה באימת הצבור, וכדאמרן.

 

והנה כ"ת חדש מדעתו שגם בגבוהים הספרים עשרה טפחים לא הותר לישב ואחוריהם אל ההיכל אלא מן הצדדין, ודבריו אלו אינם כהלכה, וכמ"ש מדברי הרמב"ם הנ"ל: דכל דפלוג רשותא מותר  לשבת ואחוריהם אל הארון, וכן מוכח בהדיא מהתוספתא דהזקנים היו יושבים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש (תוספתא מגילה פ"ג ה' י"ד). ואין לומר שדוקא לזקנים הותר זאת, שהרי כלל  גדול הוא בדין: אין חכמה ואין עצה נגד ה' (שבועות ל'). אלא במקום שמותר הוא שחולקין כבוד לזקנים.

 

ובאמת הלכה פסוקה היא: ולא יחזור אחוריו אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים (יו"ד סי' רפ"ב סעיף א'). והוא נלמד מסוגיין דגמרא: ספר תורה צריך לעשות לו מחיצה עשרה (ברכות כ"ו). וכך  היא מחיצה גבוהה עשרה כמקום גבוה עשרה, דחד דינא וחד טעמא הוא, משום דפלוג רשותא, והוה כרשות אחרת (עיין ביאור הגר"א שם ס"ק א).

 

קושטא הוא דהחות יאיר כתב: דגבוה עשרה טפחים למעלה מראשו כשהוא עומד בעינן. (חות יאיר סי' קפ"ד). אבל דבר זה צריך תלמוד לע"ד דכיון דטעמא דעשרה טפחים הוא משום דהוי רשות  בפני עצמו וכמו שכן הדין לענין שבת (שבת ו' ב) לכן בעשרה טפחים מן הארץ סגי. על כל פנים גם אם נחוש לדעת החו"י. אין זה אלא בספר תורה שהוא מעומד בתוך החדר וכעובדא דמר בר רב  אשי דחזיה לדוכתיה דמנח בו ספר תורה ועביד ליה מחיצה (ברכות כו). אבל במונח בארון מותר. וכמ"ש הטו"ז: דרבנים שעומדים לפני ארון הקודש אינם בכלל איסור שעומדים אחוריהם לארון  הקודש כיון שהס"ת מונח בארון הקודש הוי כמו ברשות אחרת (יו"ד רפ"ב סק"א).

 

מטעמים אלו נהגו בני בבל כן, והופכין פניהם אל הצבור ואחוריהם אל ארון הקודש, וזהו כדין וכהלכה, אלא שבני ארץ ישראל נהגו כבוד יותר ונהגו שהופכין פניהם אל ארון הקודש, וזה ידוע  לכל בר בי רב דמנהגים חלוקים אינם אלא בהלכה השנויה במחלוקת או בענינים של סייג והדור מצוה. אבל אין מנהג נגד הלכה פסוקה, והבדל מנהג של בני ארץ ישראל בענין זה הוא משום הגדת  כבוד ספר תורה, ויהירות יתירה נהג מר לומר על מנהגי בבל או אפילו על מנהג רבני הספרדים בארץ ישראל שהוא מנהג טעות וצריך לבטלו, ומכיון שכן בא לידי טעות, שכן אין התורה נקנית  אלא בענוה ונמיכות רוחא ומתוך אימה ויראה לתורה ללומדיה ולרבניה: והוא רחום יכפר,,,

 

על שאר הערותיו, עתה אין זמני מרשה לי להשיב גם עליהן, ואי"ה בעת אחרת אשוב ואדבר עליהן. בכלל אני רואה שאינם מדויקות ולא מחוורות.