סימן כד
(לאו"ח סימן קנ"ט).
נטילת ידים לסעודה מכיור שהמים מקלחים דרך נקבים עם פתיחת הברז
(ו' בתשרי תש"ו).
לכבוד הרה"ג המפורסם כמוהר"ר שלום בהרה"ג יצחק הלוי יצ"ו. רב לעדת התימנים, וחבר הרבנות הראשית ביפו ותל אביב. שלום וברכה.
ר. מ. נ.
בשובי לביתי מצאתי את שאהבה נפשי מכתבו מיום ח' אלול תש"ה, ולרוב טרדותי לא יכולתי לעיין בו עד היום.
ועתה בראותי כי השאלה היא תכופה, לפי שהיא מעשים בכל יום, דחקתי את עצמי לענות בקצרה לפי קוצר השגתי.
והנה מעכ"ת שאל בעובדא שבאה לפניו, והיא: כיור שעומד בחצר הת"ת גבוה כשלש אמות, וסביביו נקבים נקבים, וכשרוצים ליטול ידיהם לסעודה, פותחים את הברז שמתחת האדמה והמים עולים על הכיור ומקלחים דרך הנקבים ונוטלים ידיהם לסעודה ומברכים על נטילת ידים.
ומעכ"ת צדד להתיר משני טעמים: א) משום דדמי למטה החבית על צדה שנוטל ידיו ממנה אפילו שופכת מים כל היום, והיינו משום דעיקרו אתי מכח גברא. ב) דיכולים לסמוך את"ק דרבי יוסי דלא בעי כח גברא וכמ"ש התוס' חולין (ק"ז ד"ה דלא) בתירוצם בתרא, עכת"ד. ואותי שאל לחות דעתי.
תשובה. לפי דברי השאלה מתברר שהמים שזורמים על ידי הברז נשפכים אל הכיור שהוא כלי שמחזיק לא פחות מרביעית, ומהכיור מקלחים דרך הנקבים לחוץ, וזה הוא ממש אריתא דדלאי שאמר רב פפא שאין נוטלין ממנו לידים דלא אתו מכח גברא. וכן פסקו רוב הפוסקים, וכן פסק מרן ז"ל: צריך שיבואו המים מכח הנותן, לפיכך צנור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהם מפני שאינם באים מכח גברא שכבר פסק כח השופך (או"ח סי' קנט סעיף ז). ולסברתו זאת פסק: חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים. ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה וכו' ונתן ידיו שם, לא עלתה לו טבילה (שם סעיף ט), וטעמא דדינא הוא משום דבעינן כח גברא. הלכך כשהיא מונחת על ברכיו. הרי המים המקלחים ממנה באים מכח גברא. וכן אם הטה חבית מלאה מים והחבית שופכת מכח הטייתו ונטל ידיו ממנה. עלתה לו נטילה, משום שעיקרו כח גברא ולא פסק כח גברא ממנו, וזה הוא כת"ק דרבי יוסי דלא בעינא כח גברא בשפיכה, אלא בעיקר כח גברא סגי. אבל כשנפסק כח גברא כגון אריתא דדלאי דר"פ, פסול לד"ה לנטילת ידים, משום דכשירדו המים מן הדולא לצנור, פסק כח גברא לגמרי והוי כמקלחין מאליהם, וכן כתב מרן בכ"מ ובבית יוסף (עיין טו"ז ס"ק י"ב).
ולפי זה שאלה דנדון דידן שהיא דומה לאריתא דדלאי אין נוטלין ממנו לידים.
ועוד טעמא לפסולה, הואיל ובנדון דידן אין כח גברא ממש כמו אריתא דדלאי שדולה ושופך אל הצנור, אבל הכא עיקר המים באים על ידי פתיחת הברז.
ובזה אתאן למ"ש מרן: היתה ברזא בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה, והיינו טעמא משום דכיון דלא נגע בגוף המים כמו בהטית החבית. לכן צריך לפתוח הברז בכל שפיכה (עיין טו"ז ס"ק ט ומג"א ס"ק כא).
ובכל אופן לא הוכשרו מים הבאים מהברזא אלא כשקבל המים ישר מהברז, לידיו, וכדדייק מרן וכתב: ואם היתה ברזא וכו' וקבל המים על ידיו. אבל כשהמים יורדים למקום אחר וממנו לידיו זהו דין אריתא דדלאי שרוב ככל הפוסקים פסקו לפסול לא רק משום דקי"ל כרבי יוסי דבעי כח גברא, אלא משום דאין כאן כח נותן כלל, וכן דקדק מרן ז"ל: צריך שיבואו המים מכח נותן כלומר שלא יפסק כחו, ובאריתא דדלאי פסק כח נותן שכבר פסק כח השופך.
לפיכך נלע"ד שאין להכשיר מים מקלחים מכיור זה לנטילת ידים, משום דעיקרן אינם באים אלא על ידי הברז, ובשפיכה של הברז לתוך הכיור פסק כח השופך לגמרי ואין כאן כח גברא כלל מתחילתו ועד סופו. והנלענ"ד כתבתי.
והנני בברכת גמר חתימה טובה לשנה טובה ומבורכת וחג טוב ושמח וברגשי כבוד וידידות מרובים.