סימן כה
(לאו"ח סימן קס"ח).
ברכת כעכין ומצות שחולטים אותן ואח"כ אופין בתנור
כ"ג אייר תרצ"ה.
לכבוד ידידי וחביבי הרה"ג חו"ב משנתו קב נקי כמוהר"ר כתריאל פישל טחורש יצ"ו. רב בשכונת שפירא והעובד.
אדוני הרה"ג.
מחביבותיה דמר גבן הנני נטפל להשיב מאהבה על שאלותיו ממני בדבר הלכה לפי קוצר השגתי.
נשאל כת"ר בדין ברכת כעכין ומצות שחולטים אותם ואח"כ אופין בתנור, ופסק כת"ר בפשיטות לברך עליהם ברכת המוציא, ופשיט לה ממ"ש מר"ן ז"ל: חלוט שאח"כ אפאו בתנור פת גמור הוא (או"ח סי' קסח סעיף י"ד). אבל נסתפק כת"ר במצות שאופין אותן אחרי הבשול, ואחרי שפלפל בחכמה בסוגין (פסחים לז ותד"ה דכו"ע) מסיק דעל מצות אלה מברך בורא מיני מזונות מתרי טעמא. חדא דבשול ואח"כ אפאו בתנור פוטר אותו משעת הבשול מברכת המוציא. ב) ועוד דלא גרע מכעכין יבשים שכוססין אותם דמברכין עליה במ"מ וכמ"ש מרן ז"ל עכת"ד. ולע"ד נראה דמאי דפשיטא ליה לכת"ר דבשל ואח"כ אפאו הבשול מוציאו מכלל לחם ואין האפיה שאחריו מחזירו לכלל לחם לחייבו בברכת המוציא. לדעתי דבר זה אינו מוסכם אלא שנוי במחלוקת.
הפוסקים, ולדעת היש חולקין שכתב מרן: כל שתחילת העיסה עבה אפילו ריככה אח"כ במים ועשאה סופגנין ובשלה או טגנה בשמן מברך עליה המוציא בדאית ליה לאחר אפיה תואר לחם. (שם בהג"ה), ומ"ש התוס' בשם הירושלמי דמעשה אילפס שע"י משקה מודה רבי יוחנן דאינו נקרא לחם. אין זה מטעם בשול המוציאו מידי לחם. אלא מטעם משקה שבו. (עיין שם סעיף י"ד בהג"ה). אולם לפי מ"ש רמ"א: ונהגו להקל כסברא ראשונה (שם סעיף י"ג ומג"א ס"ק ל"ד וטו"ז סי' קי"ז), מטעם זה יש לקיים הוראת כת"ר, אולם מ"ש לפטור מברכת המוציא מדין כעכין יבישין שכוססים אותן, יפה כיון להלכה, ומטעם זה יש לפטור מברכת המוציא גם כעכין ומצות שחולטים במים רותחין ואח"כ אופים בתנור. אם ע"י אפיתם נעשו יבשין שכוססין אותם נקראים פת הבא בכיסנין לדעת הסברא השלישית שכתב מרן: וי"מ שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעכין יבשים וכוססים אותם (שם סעיף ד'). ומזה נלמוד לכל עיסה שמיבשים אותה בתנור עד שנעשית ככעכים יבשים שנאכלים על ידי כסיסה, דינה כפת הבאה בכיסנין ומברכים עליה בורא מיני מזונות ואחריו ברכה אחת מעין שלש אם לא קבע סעודתו עליהם או שלא אכל מהם שיעור שאחרים רגילים לקבוע סעודתם עליו.