סימן ל
(לאו"ח ה' שבת).
מי שעשה התחלת השבת במקום שיתאחר שקיעת השמש ועבר בספינה למקום רחוק ששם מקדים שקיעת השמש איך יתנהג ביציאת השבת
ראיתי בספר רב פעלים א' סוד ישרים סימן ד' שחקר: ידוע שהזמן של לילה ויום משתנה ממקום למקום מחמת הלוך השמש, ויש הפרש רב כמה שעות בין יושבי מזרח לבין יושבי מערב, ובין יושבי הרים גבוהים לבין יושבי עמקים, כאן יום וכאן לילה וכדנהיר לאילן חשיך לאילן, והשתא יש לחקור: אם אחד עשה התחלת השבת במקום שיתאחר שקיעת השמש, והלך באותו יום שבת עצמו, על ידי שם וקפיצת הדרך, למקום רחוק ששם מקדים שקיעת השמש, דנמצא שהוא לא עמד אותו שבת כ"ד שעות אלא י"ח שעות או פחות, איך יעשה? האם צריך למיזל בתר שקיעת השמש, וזה כיון ששקעה השמש ונעשית חשיכה הרי נעשה לו חול, ואעפ"י שלא שמר אלא י"ח שעות בלבד, או דילמא צריך לשמור קדושת שבת כ"ד שעות שלמות עכ"ל.
ספק זה בא לידי, בכל פעם שנסעתי לחו"ל, שרב החובל היה משנה את השעון באמצע הדרך שמיפו לטריאיסטה בשעה אחת אחורנית בנסיעה מהכא להתם, ובשעה אחת לפנים בחזרה מהתם להכא, ונהגתי בעצמי לשמור השבת כ"ד שעות שלמות ותוספתן משעת קבלת השבת ועד צאתו על פי השעון שלי, וטעמא דידי הוא משום דהתורה אמרה: לעשות את יום השבת, וכל יום הנזכר בתורה הוא יום שלם בן כ"ד שעות, בנין אב לכל התורה הוא כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש על כן ברך ה' את יום השבת (שמות). וכמו שששת ימי בראשית שבת יוצר בראשית היתה מערב עד ערב בכל מקום מהעולם, כן השבת שלנו צריכה להיות לא פחות מכ"ד שעות.
לכן אם הלך ממקום שמקדימים בקבלת שבת, משום ששקיעת השמש באותו מקום מקדימה לבוא, והגיע ביום השבת למקום שמתאחרת השקיעה איזו שעות, אעפ"י שכבר השלים כ"ד שעות השבת משעה שיצא ממקומו, שובת עד יציאת השבת במקום שהלך לשם, משום שבאותו מקום הוא עדין שבת, והתורה אמרה: מערב עד ערב, לומר לך שצריך לשמור השקיעה בכל מקום שהוא נמצא אפילו אם על ידי כך ישבות כ"ה שעות או יותר. וכן צריך לשבות כ"ד שעות אע"פ ששקעה לו השמש לפני כ"ד שעות. כדי שישבות יום שלם שהוא כ"ד שעות שלמות.
לכן אני שמרתי השעון שלי לפי המקום שיצאתי משם ושמרתי את השבת כ"ד שעות אעפ"י ששקעה השמש במקום המצאי ביום השבת לפני כ"ד שעות, ולהיפך שמרתי השבת עד שחשכה.
והנה בעיא זאת שהיתה עד כה הבדל של שעות, נעשית היום אקטואלית בנסיעה באוירון, שהולכים מרחקים רבים בזמן קצר, ומי שיסע בערב שבת מתחילת או אמצע המזרח או המערב יכול להגיע במשך שעות אחדות לקצה השני ואם אתה אומר לעשות השבת במקום השקיעה שבו הוא נמצא, יכול להיות הבדל של שש שעות ויותר באחור או בהקדמה ממקום נסיעתו, ונמצא ששובת רק שש שבע שעות או שיצטרך לשהות שלשים שעות.
ולכן מצאתי מחובתי לדון בשאלה זאת במקורה של הלכה כמו שהתבארה מפי סופרים ומפי ספרים. והנה הגאון מופת הדור כמוהרי"ח זצ"ל פשיט בעיא זאת מסברא דנפשיה וכתב: ליכא שום סברא להסתפק בזה, מאחר דאנו רואים מדינה זו שובתת ביום שבת, ומדינה אחרת הם עושים חול את הזמן הזה עצמו שעושין כאן, והיינו טעמא משום דגבי שבת כתיב: בכל מושבותיכם דהולכים בו אחר המקום, א"כ גם בכה"ג דנידון חקירתנו נלך בו אחר המקום. וכיון דבמקום זה נשלם השבת ונכנס חול, צריך לנהוג כן, דהא לא תלה הכתוב השבת במספר שעות שלא אמר לשבות כ"ד שעות, אלא אמר: יום, ואמר: בכל מושבותיכם, שתלה היום במקום, וזה הוא עומד במקום שפנה היום ונכנס הלילה, הא ודאי לא נשאר אצלו מקדושת השבת כלום. ואם נאמר לו שישבות בחול הגמור בשביל להשלים כ"ד שעות הרי זה מחזי חוכא ואטלולא, וה"ז דומה כמי שלא שמר שבת ביום השביעי, ובא לשבות בחול ביום ראשון תשלומים לשבת, דודאי מעשה שטות הוא זה, דאין תשלומין לשבת בימי החול והוא הדין הא דכותה עכ"ל.
ולע"ד נראה דסברא זאת פריכא היא שהרי כל יסודה היא סמוכה על קרא דכתיב בשבת: בכל מושבותיכם, לומר דהולכים בו אחר המקום, וזה אינו, דכל מושבותיכם דנאמר בשבת מקשה בגמ': מושבות בשבת מה תלמוד לומר מכדי שבת חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ מושבות דכתב רחמנא למה לי וכו' מה מושבות האמור להלן בית דין אף מושבות האמור כאן בית דין וכו' (סנהדרין ל"ה: ועיין בתוס' ד"ה מושבות).
הא למדת שמושבות הנאמר בשבת אין פירושו שנלך אחר המקום שימצא בשעת השקיעה. ואף אם נאמר כפירושו, אין זה אלא לומר ששבת מסורה לכל איש ולכל קהלה מישראל לשמור השבת מכניסתו עד יציאתו בכל מקום שהוא נמצא בו וכדכתב הרדב"ז (תשובות הרדב"ז החדשות סי' ע"ו, עיין בתשובה הקודמת סי' כ"ט) אבל אין ללמוד מזה שאפשר לשמור את השבת באיזו שעות ממנו, אלא כל מקום שנמצא אדם מישראל בערב שבת משחשכה חלה עליו חובת שבת לכ"ד שעות שהן מערב עד ערב לפי אותו מקום, ואם הלך למקום אחר שמקדימה השקיעה לבוא אין זה פוטרו מקודשת יום השבת שהתחייבו בה.
והשלמת השעות אין זה תשלומים לשבת, שבאמת שבת אין לה תשלומים. אבל זה השלמת השבת שהתחייבה בכל מקום שימצא, ואע"ג שלא הזכיר הכתוב שעות הדבר מובן מעצמו שאין יום פחות מכ"ד שעות לילה ואור יומם.
ואל תשביני מפיקוח נפש שדוחה שבת ואינו חוזר למלאת שעות הפטור.
דשאני פקוח נפש שדחויה השבת אצלה וחלול השבת הוא עצמו מצוה (רמב"ם שבת פ"ב ה"א). וגם שהרי מתקיים אצלו השבת לדברים שאין בהם פקוח נפש, אבל לא שמענו ואין הסברא נותנת להחסיר איזו שעות מיום השבת, שהרי תלה הכתוב מצות יום השביעי לשביתת יוצר העולם שאין לו לא יום ולא לילה, לך יום אף לך לילה, ושבת וינפש ביום השביעי, והיינו כל יום השביעי שהוא כ"ד שעות שלמות. והנלענ"ד כתבתי.