סימן מ
(לאו"ח סי' רצ"ח).
ברכת מאורי האש בנכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי
כ"ו אדר ב' תש"ו.
לכבוד ידידי ואהובי הרב הגאון המפורסם כמוהר"ר אברהם ליב זילברמן יצ"ו הרב הראשי בעיה"ק צפת תו"ב. שלום וברכה ברוב חבה.
ר. מ. נ.
הנני מאשר קבלת מכתבו ומתכבד לענות.
על מ"ש התוס' אבל נכרי דהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליו והכי קיימא לן (ברכות נג א תד"ה גזירה), העיר מעכ"ת: לכאורה יש לומר שזה כשפת יתר דהא כן מבואר בברייתא בגמרא להדיא. וכן מ"ש: והכי קי"ל. צריך ביאור והלא ליכא פלוגתא בזה.
ומעכ"ת איהו מותיב והוא מפרק לה בטוב טעם ודעת ובדרך פלפולא דאורייתא וראוים הדברים למי שאמרן.
ואני אוסיף משלי לפי ריהטא דסוגין, דהנה גרסינן התם: נכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליו, נכרי מנכרי אין מברכין עליו. ואקשינן בגמרא: נכרי מנכרי מאי טעמא לא משום דלא שבת אי הכי ישראל מנכרי נמי לא דלא שבת, ומסקינן לעולם איסורא נמי איתא וכי קא מברך אתוספתא דהיתרא מברך. אי הכי נכרי מנכרי נמי? אין הכי נמי גזרה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון. פירש"י: אי שרית בנכרי שהדליק משחשכה אתי לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה כגון שמברך עליו סמוך לחשכה מיד.
דברי רש"י צריכין פירוש, שאם כפירושו שגזרינן משום נכרי שהדליק מבעוד יום, הלא כיון שהדליק מבעוד יום נפסל לברכה משום דלא שבת כל השבת. ולמה צריך תו לטעמא דעמוד ראשון?
והנה רבינו יונה לא גריס בסוגין: גזרה משום נכרי ראשון, אלא: גזרה משום עמוד ראשון, ופירש שגזרו נכרי מנכרי גזירה שמא יבוא לברך בעמוד ראשון שביד הנכרי הראשון.
ולפי זה גם לפירש"י אין אנו צריכין לגזרה דבעמוד ראשון, אלא בגזרה דאתי לברוכי בנכרי שהדליק מבעוד יום סגי. דכיון שהדליק מבעוד יום נעשה כעמוד ראשון כיון שלא שבת כל היום. ובפרישה נדחק בפירוש דברי רש"י, וכתב: לכן נראה לפרש דרצונו לומר כגון שמברך לאחר שנשרף מקצת הנר, לאחר שהדליק הגוי אותו הנר דמקלא קלי מאיסורי דכאילו הודלק מחדש לאפוקי אם מברך על הנר תיכף לאחר שהדליק הגוי דאז עדיין שבת עליו האיסור אפילו הכי אסור (פרישה או"ח סי' רצח ס"ק ח).
ולפי"ז מתפרשים דברי רש"י דה"ק גזרה דילמא אתו לברוכי בנר שהדליק מבעוד יום ובעמוד ראשון היינו תיכף לאחר שהדליקו שעדין לא נשרף מקצת הנר ולא קלי איסורא.
פירוש זה דחוק ורחוק הוא לע"ד שהוא דברי נביאות שאין להם רמז בדברי רש"י, ובמחצית השקל פירש: נ"ל דהא גם על נר ראשון ראוי לברך דהא גם במ"ש נתוסף שלהבת ואור חדש כל רגע אם כן יש לומר אתוספת היתר קא מברך מכל מקום גזרינן אטו עמוד ראשון דהיינו סמוך לחשכה דעדין לא נתוסף התירא (מחצית השקל שם ס"ק יא).
וגם פירוש זה לא נהירא לי דאם כן הוה סגי לומר גזרה משום עמוד ראשון דהיינו סמוך לחשכה.
ולכן נראים לי דברי הטו"ז שכתב: פירוש שיבוא לברך על של גוי שהדליק מבעוד יום ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשכה כגון סמוך לחשכה מיד (שם ס"ק ו). ולכל הפירושים יוצא שלרש"י אין כאן אלא גזרה אחת שמא יבואו לברך על אור שלא שבת כל השבת ולא נוסף עליו היתר, והיינו סמוך לחשכה שהוא עמוד ראשון, ולפי זה, מתורצת שפיר סוגין דגמרא, דדוקא בנכרי שהדליק מנכרי גזרו שמא ידליק מבעוד יום כלומר סמוך לחשכה, ויברך מיד משחשכה, אבל ישראל שהדליק מנכרי או אפילו נכרי שהדליק מישראל אין לחוש שמא ידליק מבעוד יום דישראל עצמו לא ידליק ולא יתן לעכו"ם להדליק משלו מבעוד יום.
אבל התוס' גרס בגמרא: גזרה משום נכרי ראשון ונכרי ראשון משום עמוד ראשון. ולפי זה יוצא דשתי גזרות הן, דאי שרית נכרי שהדליק מנכרי משחשכה אתו למשרי גם מנכרי ראשון שהדליק על ידי עצים ואבנים משחשכה. ואע"ג שזהו היתר גמור שהרי לא נעבדה עבירה בנר זה. גזרינן גם בזה משום עמוד ראשון, והיינו נר של עכו"ם שהיה דלוק בשבת. ועל זה כתבו, שאין זה גזרה לגזרה, אלא כולה חדא גזרה היא. דמתחלה כך היתה הגזרה שלא לברך על אש נכרי שביד נכרי משום דאי לא הא לא קיימא הא, דאי שרית נר נכרי שהדליקו משחשכה יבואו להתיר גם נר נכרי שהדליקו בשבת.
לפי זה קשיא להו להתוס' דאם כן גם נכרי שהדליק מישראל משחשכה לא יברכו עליו, שהרי הוא בכלל הגזרה של אש נכרי ביד נכרי, ולכן היה סלקא דעתין לומר שלא הותר, דלא תירצו בגמרא אלא ישראל שהדליק מנכרי דלא גזרינן משום שהנר הוא של ישראל ונמצא ביד ישראל ועלה הוא דשקלינן וטרינן בגמרא: אי הכי ישראל מנכרי נמי. אבל נכרי מישראל אסור מגזרת חכמים כמו שאסרו נכרי מנכרי. לזה כתבו התוס': אבל נכרי שהדליק מישראל וישראל מנכרי מברכין עליהן דכיון דיד ישראל באמצע לא גזרו חכמים, והכי קיימא לן למסקנא הגמרא. והנלענ"ד כתבתי.