סימן מג
(לאו"ח סימן ש"ז).
נעילת החנויות בשבת ע"י שני מוטות ברזל שמשני מזוזות הדלת, ונעילת הבתים ע"י מוט ברזל לאורך הדלת שנתחב בשני חורים שבמזוזות הבית משני צדדיו
לכבוד האברכים המופלגים יושבים באהלה של תורה כמוהר"ר יחזקאל מאיר כהן וכמוהר"ר יוסף בצרי מפורת יוסף.
שאלה:
א. אודות החנויות שהן ננעלות ע"י שני מוטות ברזל הקבועים בשני הכתלים שבצדי הדלת וכשסוגרים אותם מחברים שני המוטות זו לזו ונועלין אותם.
ב. אודות הבתים שהם ננעלים מבפנים ע"י מוט ברזל לאורך הדלת שנתחב בשני חורים שבמזוזות הבית משני צדדיו וכשפותחים הדלת מוצאין המוט ממקומו ומעמידין אותו אחרי הדלת, ונסתפקתם אם יש בשתי שאלות משום בונה או מיחזי כבונה לאסור נעילתם בשבת.
והנה אחרי משא ומתן בהלכה זאת בעיון הראוי העליתם להלכה להתיר נעילת החנויות ע"י שני מוטות הברזל שמשני מזוזות הדלת.
אולם בשאלה השנית לא הכרעתם נגד סברת רש"י האומרת: דבכגון זה יש בו אסור מלאכה דאורייתא משום בונה דאסור בכל שהוא, ושמרן בשולחנו הטהור אוסר בכגון זה משום מיחזי כבונה.
ואותי בקשתם לחוות דעתי הדלה, ואם אמנם שאלה זו לא חדשה היא וכבר נזכרה בדברי הפוסקים, רוצה אנכי בכ"ז למלאת רצונכם החביב עלי הנני כותב לכם מה שנלע"ד בברור הלכה ומסקנותיה בשאלות אלה. וזאת תשובתי בעזרת צור חמדתי.
תנן התם: נגר שיש בו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר (עירובין קא ב) במושג נגר נאמרו פירושים הרבה. הערוך פירש: נגר שמשים אחרי הדלת ברוחב, ונקרא נגר: לפי שהוא נגרר מקצה הדלת לקצה הדלת. ויש מפרשים: נגר יתד נעוץ אחר הדלת כנקב (צ"ל בנקב והוא טעות דמוכח) שבאסקופא (ערוך השלם ערך נגר).
שני פרושים אלה הם פרושי רש"י והרמב"ם, דרש"י פירש קביליא שתוחבין אותו בחור שבאסקופא לנעול את הדלת (ערובין שם), או יתד שתוחבין בחור שבמפתן ונועלין בו את הדלת (שבת קכ"ו). והרמב"ם פירש נגר: היא קורה שעושין אותה בשתי וערב ונותנין אותה בדלתות ונועלין בה השערים וכו' וענינו כמו בריח לפי שהוא מבריח מן הכותל אל הכותל, והרע"ב וכן קרבן העדה קבלו שני הפרושים וכתבו: נגר כעין בריח שתוחבין בכתלים או באסקופה לנעול בה הדלת (עירובין שם וירושלמי פ' י' הלכה י') ונגר שיש בו גלוסטרא היינו: שאחד מראשיו הוא עבה ולא שטוח וכיון שכן ראוי להשתמש בו בתור כלי לכתוש ולשחוק בו פלפלין.
והנה מסתם לישנא דמתניתין משמע דבאין בו גלוסטרא לכו"ע אסור לנעול בו, משום דקביעתו בחור הרי זה כבונה, ואסור משום מלאכת בונה שהיא דאורייתא. וביש בו גלוסטרא ר"א אוסר משום דמיחזי כבונה, ורבי יוסי מתיר, משום דכיון דראוי להיות כלי לא מיחזי כבונה.
אולם בגמרא מפרש: דמתניתין מיירי שהנגר קשור בדלת בחבל לאורכה של הדלת ובשעה שנועלין מהפכין אותו לרחבו ותוחבין בשני הכתלים שבצדי הדלת או שנועצין אותו באסקופה שבדלת, ובניטל באגודו, כלומר: שהחבל שתלוי בו הוא חזק, וראוי לטלטלו ע"י החבל, ואינו נפסק בידו, כו"ע לא פליגי דשרי, שהרי אגודו מוכיח דלנעול קאי, ולא מיחזי כבונה, וכשאינו נוטל באגודו ויש בו גלוסטרא רבי יוסי מתיר דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין (פרש"י ותוס' שם ד"ה כי פליגי).
ועוד שנינו במתניתין: נגר הניגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח מותר במקדש, והניגרר במדינה, ומפרש בגמרא: אליבא דר"י דקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ מותר אפילו במדינה. וכל שאינו קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית נועלין במקדש: אבל לא במדינה. אמר רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בניגרר ופירש"י: דמותר אפי' במדינה. אבל במונח במקדש לא קי"ל כותיה דכיון שאינו קשור שם, בנין גמור הוא וכו' והבונה כל שהוא חייב, ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין.
ואמר רבא: והוא שקשור בדלת, אבל קשור במזוזה אסור ואם עשה לו בית יד אפשיטא לן בגמרא דמותר משום דמוכחא מילתא דכלי הוא. (שם קב א).
מכל האמור למדנו: שלשה חלוקות בדבר בדין נעילת הנגר בשבת.
א. נגר שבדלת. שאינו לא קשור ולא תלוי אפילו אם הוא ניגרר בדלת אעפ"י שקשור במזוזה, הרי הוא כנגר המונח שאינו קשור ולא תלוי וכשנועלין בו הרי הוא כבונה ואסור מדאורייתא. והוא הדין בקשור ותלוי בחבל דק שאינו ניטל באגודו, הרי זה כאלו אינו קשור ותלוי כלל והנועלו חייב משום בונה לדעת רש"י.
ב. נגר שיש בו גלוסטרא בראשו אעפ"י שאינו לא קשור ולא תלוי, או שתלוי בחבל דק שאינו ניטל באגודו. ר"א סבר שבאיסורו קאי מדאורייתא ואין הגלוסטרא שבו מוציאתו מאיסורו, ורבי יוסי סבר דאם יש בו גלוסטרא וקשור בחבל שאינו ניטל באגודו מוציאין אותו אפילו מאיסור דרבנן דלא מיחזי כבונה.
ג. נגר שיש בו בית יד הרי הוא כלי גמור, והתוס' ז"ל נראה שסוברים כרש"י בכל חלוקות אלה, אבל חולקים עליו באיסור המונח, ולדעתם אין בנעילת נגר איסור דאורייתא, הואיל ולא בטלו שם, וכל איסור נגר מונח שאינו קשור ותלוי בדלת הוא מדרבנן. משום דמיחזי כבונה. (שבת קכ"ו. תד"ה והמונח).
אין הדברים הללו אמורים אלא לר"א דבעי קשור ותלוי או אפילו לרבנן בשלא התקינו לנעול מע"ש, אבל אם התקינו לכך מע"ש מותר לנעול בו בשבת אפי' אם אינו קשור ותלוי בדלת, דקיי"ל כרשב"ג דאמר קנה שהתקינו בעה"ב להיות פותח ונועל בו וכו' רשב"ג אומר מתוקן אע"פ שאינו קשור (שבת קנ"ו. תד"ה בין קשור). וטעמא דדינא דהואיל והזמינו לכך לנעול בו בטל ממנו איסור מוקצה, ואיסור בנין נמי אין כאן, הואיל וכיון דהתקינו לנעול הרי זה נעשה כלי. (שם קנו. תד"ה וכי תימא). זהו הנ"ל לפי ריהטא דסוגיות הש"ס. ועתה נסורה נא ונראה פסק הלכה בדברי הפוסקים.
שיטת הרי"ף
והנה הרי"ף ז"ל פסק: וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו, אמר רבי אבא בר כהנא בין קשור ובין שאינו קשור, והוא שמתוקן, והלכה כחכמים. ואע"ג דסתם לן כר"א. דתנן: מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת, משום דמעשה רב. ופירש הר"ן בדעת ר"ת דהיינו שיהיה נראה עומד לכך (שבת ס' פרק י"ז), ובדין נגר הנגרר כתב: אמר רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה. אמר רבא והוא שקשור ותלוי בדלת. ואם ניטל באגדו אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת, מותר לטלטל כרבי טבלא (עירובין פרק י'). מדבריו למדנו שהוא מפרש מ"ש בגמרא עובדא: דרבי טבלא איקלע למחוזא וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא ולא אמר להו ולא מידי, היינו שהיה תלוי בבריח הדלת ולא בדלת עצמה, והואיל וניטל באגדו מותר לנעול. ועכ"פ לא הותר לנעול אלא דוקא בקשור. וזה נראה סותר למ"ש במסכת שבת, דלא בעינן קשור. ולפי מ"ש מיושבות שתי ההלכות שפיר. דמה שהצריכו קשור וניטל באגדו הוא בנגר שלא התקינו לכך מע"ש, אבל אם התקינו לכך לא בעינן קשירה אלא התקנתו עושה אותו כלי, ומותר לטלטלו ולנעול בו, ואין בו לא משום מוקצה ולא משום בנין, וכדאמרן.
וכן ראיתי מפורש בדברי הרשב"א שכתב: ולענין פסק הלכה פסק הר"ף ז"ל כרבי אבא וכו' ואעפ"י שפסק בעירובין כר"י וכדפסק שמואל וכו' לא קשיין הני פסקי אהדדי, דהתם שאין תורת כלי עליו אינו מתוקן אלא במחשבה גרידא, ולשוויה עליה תורת כלי בעי קשירה. (חדושי הרשב"א שבת קכו. ועיין במאור והרמב"ן במלחמות שם).
שיטת הרמב"ם
הרמב"ם ז"ל פסק: נגר שיש בראשו קלוסטרא שמוכחת עליו שהוא כלי מוכן לנעילה, ואינו קורה כשאר כל הקורות נועלין בו בשבת, נגר שאין בראשו קלוסטרא, אם היה קשור ותלוי בדלת נועלין בו. וכן אם היה ניטל ואגדו עמו. אבל אם היה אגדו קבוע בדלת והיה הנגר נשמט כמו קורה ומניחין אותו בזוית וחוזרין ונועלין בו בעת שרוצין, הרי זה אסור לנעול בו, שאין עליו תורת כלי, ואינו אגוד, ואין בו אגד להוכיח עליו. (הלכות שבת פרק כ"ו הלכה ט' י'). מדבריו למדנו שהוא חולק לגמרי על פירוש רש"י ותוספות א. דלרש"י היתר קלוסטרא הוא: דראוי לכתוש בו, ותורת כלי עליו. ולהרמב"ם היתרו הוא משום דמוכח שהוא כלי מוכן לנעילה, ואפי' אם אינו ראוי לכתוש בו הואיל ומוכח שהוא כלי הראוי לנעילה הרי הוא כלי משום שהוא משמש לנעילה. ומינה יוצא עוד: דלאו דוקא גלסטרא אלא כל שמוכח שהוא עשוי לנעילה ואינו כשאר כל הקורות שרי. (כ"כ המ"מ שם). ב. לרש"י לא הותר בניטל באיגדו אלא כשהוא קשור בעיברא דדשא היינו הבריח. ולהרמב"ם פירוש ניטל באיגדו: היינו ניטל ואיגדו עמו. שנוטלין אותו באיגדו ותולין אותו בכותל כשאר כלים, הילכך אע"ג דאינו קשור כיון שאיגדו מוכיח עליו שהוא עכשוי לנעילה. תורת כלי עליו ומותר. לאפוקי אם הוא קשור בחבל שבדלת ומתירין אותו ממנו ומניחין אותו בקרן זוית וחוזרין ונועלין בו בשעה שהם רוצים כיון דבשעה שלוקחין אותו לנעול אין עליו תורת כלי שאין בו שום סימן מיוחד שהוא עשוי לנעול ואינו אגוד וגם אין בו אגד להוכיח עליו, אסור לנעול בו, ומפרש עובדא דרבי טבלא דחזא לההוא דתלי בעיברא דדשא לאו דוקא, דבאמת כל שאינו תלוי בדלת היינו כמונח בקרן זוית, וכמ"ש המ"מ. ולפי"ז אין אנו צריכין לדוחקו של מרן הכ"מ אלא הרמב"ם לשיטתו אזיל, דכל שמוכח שנגר זה עשוי לנעול הרי הוא בתורת כלי. וכן דקדק בלשונו וכתב: "ואין אגד מוכיח עליו". וזהו טעמא דקשור ותלוי, משום דקשירתו לדלת מוכחת שהוא. עשוי לנעול. ואפילו אם אין החבל שקשור בו הוא חזק. וכל זה הוא בנגר שלא התקינו לנעילה. אבל אם התקינו לכך מותר לנעול בו בכל אופן. וכמו שפסק: קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו אם יש תורת כלי עליו הרי הוא ככלי. ותורת כלי עליו הוא כל שיש לו בית אחיזה (שם פ' כ"ה ה' י"ג). ומדנקט דין זה בקנה ולא בנגר עצמו מוכח דס"ל שדוקא בקנה הוא דבעינן שיהיה תורת כלי עליו. משום דסתם קנה אינו ראוי לנעול בו. אבל נגר שהוא ראוי לנעול בו הדלת, אם התקינו לכך מותר לנעול בו מטעמא דידיה שכל מה שעשוי לנעול בו דינו ככלי.
מהאמור למדנו:
דלהרמב"ם גלוסטרא או אגד שבקורה שהוא ניטל עמו מותר לנעול בו. ולדבריו קשה ממאי דאיבעיא לן בגמרא: עשה לו בית יד מהו? ופשיט: בוכנא קאמרת. הא ודאי שרי וכו' דהשתא מוכח ודאי דכלי הוא. (עירובין שם), משמע דלא התירו בעשה לה בית יד אלא משום שהוא כלי הדומה למקבת וראוי למלאכה אחרת, אבל משום שראוי לנעול לא חשיב כלי? והנה מרן הב"י עמד על זה ותירץ: דבעיא זאת קיימא אנקמז דהיינו שהנגר נכנס למטה מאסקופה לארץ. (בית יוסף או"ח סי' שי"ג), ומע"כ החכמים החביבים, טובים השנים, נשאו ונתנו בזה כיד ה' הטובה עליהם. ולע"ד נראה לתרץ: דהרמב"ם מפרש בעית הגמ' דעשה לה בית יד היינו שעשה בקורה חקק בשיעור היד כדי שיהיה אפשר לאוחזה ולא תשתמט מידו. וכיון שאין חקק זה מוכיח שהוא עשוי לנעול כמו גלוסטרא, או איגדו עמו, ולא שעשוי למלאכה אחרת, מבעיא לן בגמרא ופשיט דכיון שעל ידי בית יד זה ראוי הוא לבוכנא, תורת כלי עליו ומותר לנעול בו. ודבר זה כללו הרמב"ם בדבריו במה שכתב: שהוא כלי שמוכן לנעילה ואינו קורה כשאר הקורות. דוק מינה: שכל דבר שמכשיר את הקורה לנעול בו, ועושה שנוי בגוף הקורה בין שהוא גלוסטרא שנזכר במתניתין, או בית יד שנזכר בגמרא: מותר לנעול בו.
שיטת מרן ז"ל בשו"ע.
מרן ז"ל סובר לחלק בין קנה שהתקינו בעל הבית להיות נועל בו, ובין נגר שנועלין בו, דקנה הואיל ואינו עומד לבנין סגי בתקנו לנעול בו למר כדאית ליה ומר כדאית ליה, לרש"י: לשם כלי, ראוי לשמוש אחר, ולר"ת בתקנו והכינו לנעול. אבל נגר שדומה לבנין, אין נועלין בו אלא אם כן יהיה קשור. וכיצד יהיה קשור אם יש בראשו גלוסטרא דהיינו שהוא עב באחד מן הראשים וראוי לכתוש בו שדומה לכלי סגי אפי' אם קשור בחבל דק, שאינו ראוי להיות ניטל בו ואפי' אם החבל ארוך. ואם אין בראשו גלוסטרא, אם קשור בדלת עצמה סגי אפילו בחבל דק וכו' ואם אינו קשור בדלת אלא בבריח, צריך שיהיה הקשר אמיץ (או"ח סי' שי"ג סעיף א'). מכאן אתה למד לדעת מרן, דגלוסטרא לבדה לא מהניא להתיר אלא כשהיא קשורה בחבל דק, ובלא זה אסור, משום דגלוסטרא אינו כלי אלא דומה לכלי. אולם בעשה לה בית יד לא הזכיר מרן בהלכותיו. ומג"א כתב דמותר אפי' אם הנגר נכנס בעומק האסקופה ונוקב בארץ. (שם ס"ק ה'), והיינו בהוסיף על הקורה בית יד ועשאה כמין מקבת וכדפרש"י וזה ודאי עדיף מגלוסטרא.
מעתה הדרן לדיננא: א) חנויות שהן ננעלות ע"י שני מטות ברזל שמחוברים אל שני הכתלים שמשני צדי החנות ונועלין בהם החנות.
ב. מוט ברזל שתוחבין אותו מצדי החנות אל החורים שבכותל מצדיו, אם יש בזה משום בונה? והנה בשאלה א', לדעת הרמב"ם ז"ל אין כאן ספק כלל שמותר לנעול בו שהרי תיקנם לכך, ועשאם כלי לנעול בהם. ולדעת מרן נמי הואיל וקשורים בכותל לא גרע מקשורים אל הבריח שאם הקשר הוא אמיץ אעפ"י שמונח כולו בארץ מותר. שאין אסור אלא כששומטו ומניחו בקרן זוית. וזה פשוט וברור. אולם הספק הוא בשאלה השנית דכיון ששומטו ומניחו בקרן זוית הרי זה כמונח ואסור מדאורייתא לדעת רש"י ומרן ז"ל, אפילו בקנה שיחדו לנעילה, ומכל שכן בנגר, וכך הוא הדין אם נגר זה הוא של עץ או של בנין.
והנה אם עשה לו בית יד ודאי מותר לנעול בו לדברי הכל משום דבית יד הואיל ועושה אותו כלי כעין מקבת עדיף מגלוסטרא, ואין צריך שיהיה קשור ותלוי הילכך מותר אפילו בנקמז, כלומר שנתחב הנגר בארץ שמתחת לאסקופא, וכמ"ש המגן אברהם ז"ל (שם ס"ק ה') ואם לא עשה לו בית יד, הטו"ז מתיר אם עשו נקבים בחומה אצל הדלת מכאן ומכאן, דכיון שאינו מוסיף נקב בארץ מותר והוא הדין כשאינו מוסיף נקב בחומה מכאן ומכאן.
אולם ידידי הרבנים היקרים טובים השניים ראו בעינא דשפיר חזי מה שאמר באלי' רבא ו"במשבצות הזהב" ועוד הוסיפו נופך משלהם לדחות דברי טו"ז אלה מהלכה ודבריהם נראים נכונים. אולם מצווים אנו מפי חז"ל: תלמיד חכם שאמר דבר הלכה אין מזניחין אותו ואמרי לה אין מזחיחין אותו. (חולין ז א). וכ"ש כשהדברים יצאו מפיו של הט"ז ז"ל שהוא מגדולי הפוסקים.
ומכל שכן שכבר נהגו ברוב הבתים, ומשום שהדבר מוכרח לשמירת הבית שיש בה גם משום שמירת הנפש. ולכן נראה להסביר דברי הטו"ז ולומר שטעמו ונימוקו עמו: דהואיל וכל איסור נגר הוא משום דמיחזי כבונה, או שהוא בונה ממש. לדעת רש"י מסתברא לומר שאין הדברים אמורים אלא שהנגר נכנס בגומא או חור שתחתיו שאינו עשוי למדת הנקב, ובזה הוא דדמי לבונה, אבל אם עושה נקב למדת הנגר שאינו מוסיף נקב בארץ לא בעומקו ולא ברוחבו, סובר הט"ז דאין זה בכלל בנין, אלא הרי זה כפקק החלון שסותמין אותו בלוח או כל דבר אחר אפילו אם אינו קשור, והוא שיחשוב עליו מערב שבת? (שם סעיף א') והוא הדין לנגר שתוחבין אותו בחורין. עשויים למדתו בכותלים שמשני צדי הכותל.
ודבריו מוסברים ונכונים לע"ד, אין בהם פירכא מסוגיין דגמרא, דמיירי בנגר הנתחב בגומא או בחול. ויש לצרף בזה דעת הרמב"ם ז"ל שגם דעת הרי"ף נוטה לכך. וכדאמרן לעיל, לקיים מנהגם של ישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם. ויש להם על מה שיסמוכו. והנלע"ד כתבתי.